על פי כתב האישום נגד הקטין, שהוגש בבית משפט השלום בירושלים, במהלך טיול שנתי בו השתתפו הנאשם והמתלונן בבית הספר התיכון בו לומדים, ביצע הנאשם מעשים מיניים במתלונן בזמן שהשניים ישנו בסמוך זה לזה. כתב האישום ייחס לנאשם עבירות של גרימת מעשה סדום ומעשה מגונה.
בתשובתו לכתב האישום כפר הנאשם באשמה. ביהמ"ש זיכה אותו משתי העבירות שיוחסו לו מחמת הספק, וקבע כי דברי המתלונן מבוססים על הרגשות ומסקנות, ולכן קיים ספק מה היו מעשי הנאשם.
פרקליטות מחוז ירושלים, באמצעות עו"ד יעל איגרא, הגישה ערעור על ההחלטה וטענה כי נוכח גרסתו העקבית של המתלונן, ולנוכח שלל החיזוקים שיש לה בחומר הראיות, ניתן וראוי היה לקבוע ממצאים עובדתיים מרשיעים, שיש בהם כדי להוביל למסקנה שלפיה אין ספק של ממש כי הנאשם ביצע את המיוחס לו. זאת, בין היתר, בשל הגרסה שמסר הנאשם במשטרה ולפיה הבין כי הוא ביצע במתלונן מעשה מיני.
ביהמ"ש המחוזי קיבל את הערעור וקבע כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. "לגבי המקרה שלפנינו קיימת תשתית ראייתית ברורה, מוצקה ועקבית לכך שהמעשים המיניים בוצעו במתלונן שלא בהסכמתו, בעת שהיה במצב המונע מתן הסכמה חופשית", כתבו השופטים בהחלטתם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו