פסק הלכה מכריע: מתי מותר להפסיק טיפול לחולה סופני

לראשונה נקבעו תנאים, שבעזרתם יוכלו רופאים להימנע מהחייאה או מהנשמה חודרנית • ההחלטה הגורלית תותר רק אם לא ידוע שהחולה היה רוצה להמשיך לחיות, למרות הסבל

מאושפז בבית חולים // צילום אילוסטרציה: getty images

פסק הלכה דרמטי קובע לראשונה מתי מותר להימנע מהנשמה ומהחייאה של חולים סופניים, גם כשהחולה לא אמר שהוא רוצה בכך או כשבני משפחתו לא חושבים שזה רצונו.

רבני אגף "קדושת החיים" של מכון פוע"ה (פוריות ורפואה לפי ההלכה) ערכו השבוע כינוס, ובו הגדירו לראשונה את קו פרשת המים - שבו מותר להימנע מהנשמה חודרנית ומעיסוי לב, ובפועל לגרום למותו של החולה.

רופאים, אילוסטרציה, צילום: אורן בן חקון

יש שני שלבים במחלות הדמנציה והאלצהיימר שעשויים להימשך שנים רבות, ולדעת כל הפוסקים ברור שאין בהם מקום להימנע מטיפולים רפואיים, שכן אין בידינו לקבוע את משמעות חייו של האדם - כך הסביר הרב צבי ארנון, מראשי האגף. מדובר בשלב הראשון, כשנודע על המחלה, ובשלב הסופי.

גם במצבים לא פשוטים, שבהם החולה כבר מנותק מהמציאות אך כלל לא בטוח שהוא סובל, על פי ההלכה חובה לספק את הטיפול הרפואי המלא - כמו לכל אדם אחר. והנה, בכינוס קבעו באופן ברור מתי החולה נכנס למצב סופני, שבו פעולות החייאה והנשמה לא יוכלו להחזירו למצבו הקודם בשום פנים ורק יאריכו את סבלו. מדובר במצב מורכב מאוד, מכיוון שקשה לקבוע מתי חולה דמנציה נכנס למצב סופני.

גם רופאים יודעים שמה שמוגדר כ"דמנציה סופנית" יכול להימשך שנים. הרב אריאל וידר סיפר בכינוס על משפחה, שבה החולה הוגדר כסופני אך המשיך לחיות שנים רבות.

אך בשלב מסוים, כשהמטופל עובר החייאה והנשמה, מדובר בכניסה למצב סופני מובהק, שבו לא יצליחו להחזירו למצבו, ולכן פעולות החייאה והנשמה חודרנית רק יאריכו את סבלו.

שלושה תנאים

במצב כזה הוגדרו שלושה תנאים שנדרשים כדי להחליט להימנע מהחייאה ומהנשמה חודרנית על פי ההלכה: החולה סיעודי לחלוטין, ללא תנועה והליכה; הוא אינו מתקשר ומדבר; והוא ניזון באופן מלאכותי ולא בולע באופן עצמאי. גם במצב כזה, חידדו הרבנים, יש לספק את הטיפול הרפואי המקסימלי, החל מתרופות החייאה מתקדמות ועד להנשמה לא חודרנית.הרבנים הדגישו כי יש לשאול רב באופן פרטי על כל פרוצדורה רפואית, אך הנשמה והחייאה הן פעולות שלא תמיד יש זמן לשאול עליהן ולכן חשוב לדעת את הכללים מראש.

גם רופאים יודעים שמה שמוגדר כ"דמנציה סופנית" יכול להימשך שנים, צילום: Getty Images

"למלא את רצונם"

הרב וידר הבהיר כי הדבר תקף רק אם לא ידוע שהחולה היה רוצה בכך: "יש אנשים שרוצים להאריך חיים אפילו במחיר סבל. לפי ההלכה והחוק, יש למלא את בקשתם ורצונם".

לדבריו, אין לגזור מהכינוס פסיקה אישית. בכינוס עסקו גם בשאלת ההזנה המלאכותית. ד"ר דבי שפירא, מ"מ מנהלת מחלקת גריאטריה בביה"ח שערי צדק, תיארה את המורכבות ואת המחקרים השונים.

הרבנים הסבירו שבשונה מפעולות החייאה והנשמה, מזון ונוזלים הם צרכים בסיסיים שכמעט תמיד צריך לתת, אך המליצו להתייעץ על כך.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר