מרד חסר טעם

מדור האוכל באחד העיתונים התגייס למערכה נגד החשש מהדתה בעקבות תוצאות הבחירות האחרונות: "מחפשים מרי אזרחי חוקי וטעים? כבר שנים מגישים פה סטייק חזיר מנצח בפיתה" • רק מה, את רוב תושבי המדינה זה לא מעניין

בייקון , צילום: רויטרס

במסגרת הטרלול הכללי שפוקד חלקים מסוימים בחברה הישראלית, מימין ומשמאל, בעקבות תוצאות הבחירות האחרונות, ישבו וחיפשו חכמי המרי אפיקים חדשים להביע בהם את תסכולם ואת מחאתם. הגאון התורן שלהם הגה רעיון מהפכני: הבה נגביר את מכירת החזיר וצריכתו. אכן, החז(י)רת עטרה ליושנה.

וכך התגייס מדור האוכל באחד העיתונים למערכה בעוז. "מחפשים מרי אזרחי חוקי וטעים? כבר שנים מגישים פה סטייק חזיר מנצח בפיתה. כל ביס בסטייק הלבן מרגיש כמו ניצחון".

אגב קינתו על המפה הקולינרית בישראל, שמיום ליום, אללי, נעשית - בכוחות השוק החופשי, לא מכוח החוק הכופה - כשרה יותר ויותר, לא מפסיק כתב העיתון, פיו נוטף ריר, להתפייט על הנתח שהונח לפניו. "סטייק מעולם אחר. עבה. לא מתרפס. פאקינג טעים".

"רוצו, כי לא בטוח עוד כמה זמן יהיה מותר להגיש מנות כאלה", מכריזה הכותרת, ולצידה מפורסמים בהבלטה מקומות שבהם אוכלי החזיר יוכלו לבוא על סיפוקם. באופן מלא.

חכמי המרי החזירי אולי לא שמו לב, אבל הם נרדמו בשמירה. כבר מאה שנה ויותר, למן ראשית המנדט הבריטי, אין בעיה אמיתית לתושבי ישראל החפצים בכך לצרוך בשר לבן. פעם היו צריכים לנסוע, לעיתים מרחק לא קטן, לכפר נוצרי או לפרוורי העיר, כדי לרכוש את בשר התאווה בחנויות שכיסו את חלון הראווה שלהן בבד אטום, מחמת "עינא בישא" וחשש להתנכלות. כיום, לעומת זאת, מוכרים חזיר ומוצריו על כל גבעה ותחת כל עץ רענן, אפילו במרכז עיר הקודש ירושלים, והמוכרים מציגים את מרכולתם החזירית בגאווה. המזרעים בדמעה - בטיב טעם יקצורו.

לרגע מתגנב ללב חשש שמא כל הקמפיין המתוקשר למען החזיר אינו אלא תעלול שיווקי של המתפרנסים ממנו. אבל אם המסע החזירי הזה הוא באמת מהלך של שוחרי המרי האזרחי החדש, אנשיו טועים לחלוטין כשהם חושבים שהוא יסייע להם.

סקרים שנערכו בשני העשורים האחרונים מלמדים שצריכת החזיר היא תופעה שולית. רוב תושבי ישראל - יהודים ומוסלמים - מדירים עצמם לחלוטין מהבשר הלבן. רבים מהם, פרימיטיבים שכמותם, מעדיפים את הכותל המערבי על פני קותל החזיר. גם אלה מביניהם שאינם מקפידים בקלה כבחמורה, וזוללים שקצים ורמשים אחרים להנאתם, נמנעים מאכילת בשר לבן משיקולים שונים, בעיקר לאומיים ורגשיים.

בשנות ה־60, היו אלה דווקא אנשי ההתיישבות העובדת של מפא"י שעמדו בחזית החקיקה של חוק איסור גידול חזיר (ויושם אל לב: רק גידול החזיר נאסר בחוק הכנסת, לא מכירתו או צריכתו). מעבר לרגש היהודי והלאומי, נאמנים למורשתו של ברל כצנלסון, הם עשו זאת גם משיקולים כלכליים, ומחשש שמא הגברת צריכת החזיר, שמחירו היה נמוך בהרבה מבשר בקר, תביא לירידה ניכרת בהכנסות משקיהם.

אנשי המרי החזירי יכולים להירגע. מוצרי החזיר, שנמכרים בישראל כבר מאה שנה בראש חוצות, ימשיכו מן הסתם, למגינת ליבי האישית, להימכר בה גם במאה הקרובה. כך גם הדמוקרטיה הישראלית. זו כבר מתה בפיהם עשרות פעמים בעשור האחרון, אך קמה לתחייה בכל פעם מחדש. ואם תרצו, הרי לכם הוכחה ניצחת לרעיון תחיית המתים, שהוא, כידוע, מעמודי התווך של האמונה היהודית ומורשת ישראל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר