בקליפ החדש של עדן מאירי לשיר "גיבור של קלישאות" משולבות המחזות של סיטואציות שקרו במציאות ללוחמי צה"ל ואשר נותרו עימם הרבה אחרי שהסתיימו. כל אחת מהן נמצאת במצב קיפאון, ממש כמו הטראומה שהתקבעה בנפשם של שורדי קרבות, בעוד מאירי עובר ביניהן ושר.
נושא הלומי הקרב עומד במרכזו של השיר החדש של הזמר, תוצאת שיתוף פעולה שלו ושל ארגון "הידברות" ומחלקת "בנפשנו" המסייעת להם ולבני משפחותיהם. מאירי, מצידו, רוצה להשתמש במוזיקה כדי - במילותיו - לשים זכוכית מגדלת על אנשים שמרוב שהם לא נראים הם מרגישים שקופים. "זו באמת יוזמה מבורכת שגורמת לנו לרגע אחד לשים עין על האנשים האלה, לפתוח את הלב ולהבין שיש פה נושא מאוד גדול", הוא מסביר.
אתה עצמך נחשפת להלומי קרב ולסיפורים שלהם?
"התפקיד שלי בצבא היה ללכת לשמח ולהופיע בפני לוחמים. חלקם עברו דבר או שניים, לצערנו. בכל פעם שהייתי מופיע, הנהג של הגדוד שהופענו בפניו היה בא לאסוף אותי ולידו היה מפקד בכיר שהיה חושף אותי לסיפורים קשים. סיפורים שאני אומר לעצמי - אלוהים ישמור, אם אני הייתי עובר אותם אני לא יודע איך הייתי ממשיך את החיים שלי. אנשים סיפרו לי שהם ראו את חברים שלהם מתים להם מול העיניים. זה לא משהו ששוכחים".
בסוף יום הצילומים יצא מאירי לפגוש את עודד דנגורו, שחקן תיאטרון, בוגר בית הספר למשחק ניסן נתיב ואחד מחברי להקת "מיומנה". להישגיו המקצועיים הגיע למרות היותו הלום קרב, שסיים את שירותו הצבאי כצל חיוור של עצמו ונאלץ מאז להיאבק במערכת הצבאית כדי שתכיר במצבו, במעין פארסה קפקאית מתסכלת.
"אם הייתי הולך ברחוב ומסתכל על הבן אדם הזה, סביר להניח שהייתי אומר 'אחלה גבר'. אדם נורמלי שמנהל חיים נורמטיביים לחלוטין", מספר מאירי על המפגש. "אבל לאף אחד אין מושג מה הוא עובר מבפנים. זה שקוף, זה לא נראה לעין. ובגלל שהאנשים האלה לא מסומנים הם צריכים להיאבק ברשויות. זה גועל נפש. זה כואב".
"שירתי בגדוד 101 של צנחנים, פלוגה מבצעית", אומר דנגורו. "ב־2014 השתתפתי במבצע 'צוק איתן' במחלקת 'חוד', שזו המחלקה שבעצם פתחה את הגדר באזור חאן יונס. נכנסנו ראשונים אחרי הטנקים. ראיתי הרבה זוועות, וכשנגמר המבצע לא ממש הבנתי מה קרה לי. לא דיברו איתנו, לא התעניינו במה שקורה איתנו. פשוט המשכנו בשירות כרגיל. זה היה נראה לי הזוי - חלק מהאנשים שהיו איתי במבצע לא חזרו ואני ממשיך כרגיל. באיזשהו שלב, ממש בארבעת החודשים האחרונים של השירות, נפצעתי בברך. עברתי ניתוח וישבתי בבית. אז התחילו לעלות כל הדברים שהדחקתי".
"קוראים לי משתמט"
דנגורו מתאר שנים שלמות של התפרצויות בכי וזעם, חוסר יכולת ליצור ויסות רגשי והרטבות במיטה, שהתמודד איתן בעודו מנסה לחיות חיי משוחרר טרי. כשביקש הכרה במעמדו כנכה צה"ל, נתקל במשוכות של פקפוק וביחס מבזה ומשפיל.
"הבנתי שאני לא הבן אדם שהייתי, ואין לי דרך לתקשר את זה כי אין לי כלים וגם לא הציעו לי כלים", הוא מסביר. "פתאום קוראים לי למילואים ואני אומר שאני לא יכול להגיע כי אני לא רוצה לעלות על מדים. אז במשטרה הצבאית מאיימים עלי וקוראים לי 'משתמט'. זה שם אותי בפוזיציה של 'הלו, למה אתם לא עוזרים לי? למה אתם מנסים לפגוע בי בכוח?'. כשניסיתי להוציא את תעודת הנכות נתקלתי בחומות של ביורוקרטיה: קב"נים, הוכחות וטפסים. אני לא יכול להוציא תעודת נכות צה"לית אלא אם אני משלם מלא כסף - שאין לי - לעורך דין. אני רק צריך עזרה בסיסית".
הוצע לך טיפול או סיוע מקצועי?
"כלום! אמרו לי 'בוא לקב"ן, אנחנו רוצים לבדוק אם אתה באמת הלום קרב'. אמרתי: 'אני לא רוצה קב"ן, אני רוצה עזרה'. הם ביקשו הוכחות. אני לא צריך להוכיח לאף אחד שום דבר. אז ויתרתי. כבר הגעתי למצב שאני פוגע בעצמי פיזית. אמרתי - אני לא צריך טובות, אטפל בעצמי. זה קשה, כי את הכסף לטיפול מממנים המשפחה שלי ואני. מהצבא לא קיבלתי דבר. אלה דברים שכל חייל עובר אבל פשוט לא מדברים על זה".
זה מקומם שגם היום למערכת הצבאית אין כלים לטפל במקרים כאלה. נראה שזה טיפול שצריך להיות חלק משגרה של אחרי קרב.
"אין לה את המשאבים, ובינינו - אין לה גם כל כך רצון. צבא עובד בצורה של סד"כ ומספרים. מבחינת הצבא הייתי ונשארתי מספר, סה טו. הצבא לא נותן שום עזרה ותמיכה בנושא פוסט־טראומה ברמה הבסיסית. אנחנו לא צריכים לבקש את זה בכלל. אנשים שהיו בצבא ונלחמו לא חייבים לעבור מלחמה נוספת.
"אני שמח שבשנים האחרונות אנחנו שומעים על האנשים האלה והנושאים עולים יותר בשיח הציבורי, כמו שעלה נושא הזיקוקים ביום העצמאות", מסכם מאירי. "זה היה יפה מצד עיריות להתחשב בהם. אלה דברים שלא היו לפני כן בשיח. אני גאה להיות עוד חלק בתהליך הזה, ואם אני צריך להיות המוביל של הדבר הזה - אז זה כבוד גדול עבורי".
גם מנכ"ל הידברות, דוד תופיק, התייחס ליוזמה ואמר: "הם הקריבו המון כדי שאנחנו נוכל לשבת כאן ולהתנהל בביטחון. אנחנו רק מנסים להחזיר להם מעט בחזרה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו