הרבה דרמות ואירועים מרהיבים היו במשחקי גמר גביע העולם לאורך השנים. איך בוחרים את הקרבות הטובים והאיכותיים ביותר? זו בעיקר שאלה סובייקטיבית, גם אם יש ערכים אבסולוטיים איתם יהיה קשה להתווכח. בכל מקרה, לפניכם ששת הגמרים הגדולים בהיסטוריה. האם המאבק בין ארגנטינה לצרפת יוכל להתחרות בהם ולהיכנס לרשימה?
איטליה – צרפת 1:1, 2006
טוב, זה פשוט היה האירוע ההזוי ביותר בתולדות המפעל. דמיינו שמישהו מספר לכם את התסריט הבא: אחד הכוכבים הגדולים בעולם מודיע לפני המונדיאל שהוא פורש בסיומו, נכנס לטורניר בהילוך איטי, אבל מגביר את הקצב בשלבי הנוק אאוט, נותן הצגות בשמינית הגמר וברבע הגמר, מצעיד את נבחרתו לגמר, כובש שם, ואז – ממש לפני דו קרב הפנדלים, כאשר האפשרות להיפרד מהמשחק עם גביע ביד ומדליית זהב שנייה על הצוואר ריאלית מאוד – הוא נוגח בחזהו של שחקן יריב ומורחק. זה פשוט לא יכול להיות, נכון? מי בהוליווד היה מטורף מספיק כדי לחשוב על זה?
איך ייתכן דבר כזה במציאות? לזינדין זידאן היו פיוזים קצרים על הדשא, הוא ספג לא מעט כרטיסים אדומים וגם במונדיאל 1998, בו היה חלש עד הגמר, הספיק להיות מורחק בגין דריכה על שחקן סעודי בשם פואד אמין, שהתפרסם רק בזכות כך. ובכל זאת, התקיפה של מרקו מטראצי חרגה מכל הגבולות, והתמונה של זיזו חולף על פני גביע העולם בדרכו לחדר ההלבשה מדהימה. האיש בחר לפרוש עם שערוריה אדירה במקום זכייה בגביע העולם וצרפת הפסידה בפנדלים. יש משהו שיכול להתעלות על זה מתישהו? כלל לא בטוח. אולי מסי צריך לנשוך את אמבפה?
רגע בלתי נשכח. זינדין זידאן (רויטרס)אנגליה – מערב גרמניה 2:4, 1966
הגמר בוומבלי היה הפכפך ודרמטי, אבל הוא נכנס להיסטוריה בעיקר בזכות אישור השער של ג'ף הרסט בהארכה, בעקבותיו התווכחו האוהדים במשך עשורים אם הכדור עבר את קו השער או לאו. הבעיטה של חלוץ ווסטהאם ננעצה במשקוף השער הגרמני והכדור נחת ממש על הקו. האם עבר אותו במלוא היקפו? בזמן אמת, לא היה לאיש סיכוי לדעת, בוודאי לא לשופט השווייצרי, גוטפריד דינסט. הוא פנה לעזרה לקוון הסובייטי, טופיק בחראמוב, שטען כי יש להורות לעיגול האמצע.
האגדה מספרת כי כאשר נשאל על ערש דווי מדוע קבע כך, השיב האזרי במילה אחת: "סטלינגראד", ומכך משתמע כי הייתה זו נקמתו על מלחמת העולם השנייה – אבל מדובר ככל הנראה בהמצאה. כך או כך, בחראמוב הוא דמות הכדורגל המפורסמת ביותר באזרבייג'ן ופסלו מוצב בכניסה לאצטדיון הלאומי בבאקו.
השער של ג'ף הרסט. היה או לא היה? (רויטרס)היה גם משחק משובח, בסיומו השלים הרסט שלושער – השחקן היחיד שעשה זאת בגמר גביע העולם. אנגליה הניפה את הגביע הנכסף, והאוהדים בלונדון היו מתקשים להאמין לו מישהו היה מספר להם שיהיה זה התואר היחיד בממלכה גם נכון ל-2022. טכנולוגיית קו השער לא תאפשר מחלוקת מסוג זה בגמר הנוכחי, אבל שערוריית שיפוט "בעזרתו" האדיבה של ה-VAR אפשרית בהחלט.
ארגנטינה – מערב גרמניה 2:3, 1986
זה הגמר אותו חולם ליאו מסי לחקות – הזכייה האחרונה של ארגנטינה בניצוחו של דייגו מראדונה. הכוכב הגדול שהבקיע צמדים מול אנגליה ברבע הגמר (עם שערוריה) ונגד בלגיה בחצי הגמר (ללא שערוריה), לא הבקיע באצטקה, אבל סיפק את הבישול לחורחה בורוצ'אגה בדקה ה-85, והוא נותר אחד האסיסטים המפורסמים בתולדות גמר גביע העולם עד היום. הפעולה הזו ביטלה קאמבק נפלא של גרמניה, שמחקה פיגור 2:0 בזכות שערים שנבעו מביצוע שגרתי של קרנות.
אז למצבים הנייחים עשויה להיות השפעה לא מבוטלת על הגמר הנוכחי, אבל למסי יש תוכניות אחרות – אחרי הבישול מול קרואטיה בחצי הגמר, אשר נכנס באופן מיידי לפנתיאון, הוא רוצה לשחזר את המעשה גם בגמר ולהביא את הגביע הראשון לארגנטינה מאז 1986. יש הקוראים לצרפת של דידייה דשאן "מערב גרמניה המודרנית", אז מבחינה זו הכל מסתדר.
מראדונה מניף את גביע העולם ב-1986 (רויטרס)מערב גרמניה – הולנד 1:2, 1974
הגמר הזה הפגיש את שני הטוענים לתואר השחקן הטוב בעולם. הם היו בני אותו דור, שיחקו בתפקידים שונים לגמרי, וההקבלה למאבק בין ליאו מסי לקיליאן אמבפה לא רלוונטית בשום אופן. זה היה עוצמתי יותר ומכונן יותר. יוהאן קרויף, ככוכב העל ההיסטורי ופילוסוף על המגרש שהגדיר השקפת עולם שלמה, היה אמור לנצח, והוכשל ברחבה עוד לפני שהגרמנים נגעו בכדור.
הולנד הייתה הנבחרת שהציתה את הדמיון, בטורניר אותו ניתן היה לראות בשידור חי בטלוויזיה בבתים רבים ברחבי תבל, וזה היה חדשני. היא נהנתה מתמיכה גלובלית, וליבם של חובבי כדורגל נשבר כאשר דווקא פרנץ בקנבאואר יצא עם ידו על העליונה והניף את הגביע. גרד מולר, הסקורר המדהים שזכה להערכה עצומה ובכל זאת היה אנדרייטד, הבקיע את שער הניצחון – וכך הפך לסוג של "נבל" בעיני מעריצי הטוטאל פוטבול, ואת ההילה סביב קרויף באותם ימים אפשר להשוות במידה מסוימת לפסטיבל מסי שמתחולל כיום.
בקנבאואר ניצח את קרויף (רויטרס)מערב גרמניה – הונגריה 2:3, 1954
קראו לזה הנס של ברן. הונגריה לא רק הייתה הנבחרת הכי טובה בעולם בפער עצום, אלא גם הביסה בשלב הבתים את הגרמנים 3:8. פרנץ פושקאש, שאנדור קוצ'יש, יוז'ף בוז'יק, נאנדור חידגקוטי, זולטן צ'יבור – הכוכבים האלה היו אמורים לקחת את הגביע כמעט בהליכה. הם גם הובילו 0:2 אחרי שמונה דקות בלבד, ולאיש לא היה ספק כיצד המשחק הזה אמור להסתיים. בקרב ההונגרים בקהל, היו שקיוו לראות שמינייה נוספת. במקום זאת, הם צפו בקאמבק מטורף. גרמניה השוותה ל-2:2 כבר בדקה ה-18, המכה הפסיכולוגית לא הייתה פשוטה להתמודדות, והמהפך הושלם בדקה ה-84 כאשר הלמוט ראן השלים צמד וקבע 2:3.
עד היום, מדובר בסנסציה הכי גדולה בתולדות הגמר. אף נבחרת מעולם לא הגיעה על תקן פייבוריטית כה ברורה, וחזרה עם אכזבה כה גדולה. בגמר הנוכחי זה בלתי אפשרי, כמובן, כי יחסי הכוחות שקולים ביותר, ובסוכנויות ההימורים לא בחרו נבחרת עדיפה כלל.
ברזיל – איטליה 1:4, 1970
התוצאה קצת משקרת, כי היתרון של ברזיל באצטקה לא היה כה גדול, ועד הדקה ה-66 התוצאה עמדה על 1:1. אלא שהשוויון נשבר והסלסאו רקדו לניצחון משכנע בכיכובו של פלה שקיבל לידיו את גביע העולם בפעם השלישית בגיל 29 בלבד. מבחינת הופעה בגמר המונדיאל, הייתה זו אחת ההופעות הטובות והמכוננות אי פעם. המלך הבקיע את השער הראשון ובישל את האחרון של קרלוס אלברטו שהובקע בסיומו של מבצע קבוצתי עילאי. כולם ראו אותו אינספור פעמים, ואם אתם לא זוכרים איך זה קרה, סימן שביליתם את כל החיים על הירח.
שלושה גביעי עולם בגיל 29. פלה (רויטרס)אז מסי ישמח מאוד לשחזר את הבישול, אבל הוא רוצה בעיקר את התואר הראשון בגיל 35, על מנת להסיר את הקוף מהגב ולהיות מסוגל לטעון בפה מלא שהוא הגדול ביותר בהיסטוריה.
כמה יעלה לכם כרטיס לגמר המונדיאל?