אסור להדליק נר במסיבה? כל מה שרציתם לדעת על הלכות חנוכה

חנוכה בפתח ואיתו שאלות רבות לגבי עיתוי, אופן ומקום הדלקת הנרות: מה עושה משפחה שנופשת בדיוק בבית מלון? האם רווק שגר לבדו צריך להדליק חנוכייה? מאיזה כיוון נהוג לסדר ולהדליק את הנרות? והאם מומלץ בכלל לאכול סופגניות ולביבות? לרגל חג האורות עשינו קצת סדר.

חג החנוכה הותקן על ידי חכמי בית שני לציון הנס שבשמונת הימים שבהם הספיק פך שמן קטן להדלקת מנורת בית המקדש לפני שנכתשו זיתים בטהרה והוצא שמן טהור עבור המנורה. החג מתחיל ב־25 לכסליו לזכר היום שבו המכבים נכנסו להיכל בית המקדש אחרי ניצחונם על היוונים שניסו לבטל את הדת היהודית.

במהלך החג חשוב לדבר עם בני המשפחה על נס החנוכה. הדלקת הנרות היא השיא של מצוות הזיכרון, על הניסים שעשה ה' לאבותינו בימים ההם ובזמן הזה. יפה לשוחח על כך בחצי השעה שלאחר הדלקת הנרות.

מפני שיהודית החשמונאית השתתפה במאבק ביוונים כשהאכילה את הקיסר במאכלי חלב עד שנרדם ואז הרגה אותו, הנשים נהגו שלא לעשות מלאכה (כזו האסורה בחול המועד), בחצי השעה שלאחר הדלקת הנרות. שכן הנס נעשה על ידי אישה. כמו כן, היה נהוג לאכול בחנוכה מאכלי חלב.

כמובן, קיים המנהג לאכול מאכלים עם שמן כמו לביבות וסופגניות, זכר לנס שנעשה בשמן. ואולם, גם בחנוכה עלינו לשמור על בריאות הגוף, שכן שמירת הבריאות היא מדרכי ה'. לכן אין להרבות במאכלים שאינם בריאים. על סופגניות רגילות מברכים ברכת מזונות, ואם מדובר במנה של 216 גרם יש לנטול ידיים ולברך ברכת המזון.

אופן ההדלקה

מצוות הדלקת נר חנוכה היא חובה בכל בית שגרים בו. מנהג הספרדים שרק בעל הבית מדליק חנוכייה אחת, והוא יכול לתת לבני ולבנות הבית להדליק את שאר הנרות בחנוכייה, לאחר שהדליק את הנר של אותו היום. מנהג האשכנזים שכל אחד מבני הבית מדליק חנוכייה משל עצמו. ואולם, יש להרחיק את החנוכיות אחת מהשנייה, כך שמי שמביט בהן יראה את הנרות כמספר הימים.

המנהג הרווח הוא לסדר את הנרות מימין לשמאל, ובכל יום להוסיף נר בצד השמאל, והוא נר המצווה. מתחילים להדליק מהנר השמאלי ביותר, וממשיכים ימינה עד הנר הימני ביותר. מותר להדליק נר חנוכה מנרות שעווה, ויש אומרים שזו מצווה מן המובחר בימינו שהן דולקות יפה (הרב קוק). המהדרין נוהגים להדליק בשמן זית.

הנרות צריכים להיות באותו גובה. לדעת הספרדים מותר שיעמדו בעיגול, ולדעת האשכנזים אסור. את החנוכייה יש הניח בפתח הפונה לרשות הרבים. מי שיש לו חצר הפונה לרשות הרבים, מניח בפתח החצר. מי שאין לו חצר, מניח בפתח ביתו הפרטי הפונה לרשות הרבים. מי שגר בבניין, עליו להדליק בפתח הבניין הפונה לרשות הרבים.

יש האומרים שידליק בחלון הפונה לרשות הרבים, ויש אומרים שידליק בפתח הדירה בחדר המדרגות. במקרה שאין חלון, וגם אין אפשרות להדליק בפתח הבניין, אזי מותר להדליק את הנרות בתוך הבית, ליד הדלת, בצד השני מהמזוזה. ואם אין מקום, מותר כשאין ברירה להדליק אפילו על השולחן בתוך הבית. מותר להדליק בתוך בית זכוכית את החנוכייה, כך שהרוח לא תכבה את הנרות.

מלכתחילה שלהבת הנר צריכה להיות בגובה של בין 24 ס"מ, ל־80 ס"מ, מהרצפה. בכל אופן, אם היא עד גובה 9.6 מטר, כשרה. בבניין קומות מודדים מגובה רצפת הדירה ולא מגובה הרחוב. את החנוכייה מניחים בצד שמול המזוזה (שמאל הנכנס). ואם אין מזוזה (כגון בפתח חצר שאין בו משקוף), שמים אותה מימין לנכנס.

זמני הדלקת הנר

זמן הדלקת נר החנוכה לדעת הספרדים (וחלק מהאשכנזים) הוא בצאת הכוכבים לאחר תפילת מעריב. ולדעת האשכנזים: לאחר שקיעת החמה. הזמנים כתובים בלוחות השנה, כל מקום מגורים לפי האופק שלו.

אם לא הדליק את נר החנוכה בזמן, מותר בדיעבד להדליק לאחר מכן. אם הוא מדליק בפתח של רחוב שוקק כל הלילה, יכול בדיעבד להדליק עד עלות השחר, בברכה. אם אין אנשים ברחוב בשל השעה המאוחרת, ספרדי ידליק בברכה, ואשכנזי ידליק, אך יברך רק אם יש עוד אדם עימו. בחצי השעה הראשונה אסור להשתמש באור נרות החנוכה אלא רק להביט בהם. אולם אם יש אור ממנורות חשמל (או הנר שנקרא שמש) בנוסף לאור החנוכייה, מותר להשתמש באור.

מדליקים את החנוכייה רק במקום שבו הנר לא יכבה. אם הדליק במקום עם רוח, וכבתה החנוכייה, חייב להדליק שוב (בלי ברכה). ואם הדליק במקום בלי רוח, וכבתה החנוכייה בכל זאת, לא חייב להדליק שוב (אך טוב להדליק).

הברכות על החנוכייה

בלילה הראשון מברכים שלוש ברכות: "להדליק נר חנוכה", "שעשה ניסים", ו-"שהחיינו". בשאר הימים מברכים רק להדליק נר חנוכה ו'שעשה ניסים'.

יש הנוהגים לשיר בכל לילה "מעוז צור", ולשוחח עם הילדים על הניסים שעשה ה' על ידי המכבים וגבורתם, ועל ניצחון הטהרה והקדושה על התרבות החיצונית.

נשים חייבות להדליק נר חנוכה כמו גברים. ואולם, הן יוצאות ידי חובה בהדלקת הבעל או האב. אם הן לבדן, מדליקות בברכה. אם הבעל מגיע לאחר הזמן המותר להדלקת נרות, האישה מדליקה בבית בזמן, ומוציאה את בעלה ובני ביתה ידי חובה.

שעת ההדלקה

רווק שגר לבדו, מדליק נרות בברכה. חייל או בן ישיבה, למנהג האשכנזים מדליק עבור עצמו, ולמנהג הספרדים אינו מדליק אלא סומך על הדלקת אביו בביתו.

אורח שלא מדליקים עליו בביתו (הוריו או אשתו) חייב לשלם מעט למארח כדי להשתתף בנרות (או שהמארח יקנה לו חלק בשמן בלי תשלום), והמארח מוציא אותו ידי חובה בהדלקה. האשכנזים נהגו להעדיף שידליק האורח נרות לעצמו בחלון אחד החדרים.

אדם היוצא מביתו לפני פלג המנחה, וחוזר עד סוף זמן הדלקת נרות- ידליק נרות בשעה שחוזר. ואם חוזר אחרי זמן הדלקת נרות (וכגון ששב בשעה מאוחרת בלי אנשים ברחוב, ובני ביתו יהיו ישנים), ידליק בבית מארחיו שבו הוא נמצא בזמן הדלקת נרות (או ישתתף עם המארח).

אם אדם יוצא לאחר זמן פלג המנחה וחושש שיפסיד את המצווה, יכול להדליק כבר אז את הנרות, וישים מספיק שמן כך שידלקו עד חצי שעה לאחר צאת הכוכבים (או השקיעה לדעת חלק מהאשכנזים). מנהג האשכנזים לברך במקרה זה, ומנהג הספרדים שלא לברך לפני השקיעה.

משפחה בבית מלון תדליק במרפסת החדר הפונה לרשות הרבים (בתוך אקווריום זכוכית). אם אי אפשר, ספרדי יכול לשלם בקבלה כמה פרוטות כדי להשתתף בשמן ובנרות של הדלקת המלון בלובי על ידי נציג המלון ויוצא כך ידי חובה. אשכנזי ידליק בפתח המלון.

נהגו להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת, ובכל מקום שמתפללים בו. אין לברך על הדלקת הנרות במקום שאין בו תפילה, כגון מסיבות וכדומה. אך אם מתפללים במסיבה תפילה במניין, מותר להדליק עם ברכה.

הדלקה לפני שבת

בערב שבת מדליקים נר חנוכה ואחר כך נר שבת. בערב שבת יש להשתמש בנרות גדולים או בשמן רב, כך שיספיק לדלוק עד חצי שעה לאחר זמן נרות חנוכה.

מנהג הספרדים להבדיל במוצאי שבת לפני הדלקת נרות חנוכה. ויש מהאשכנזים שנהגו להקדים נר חנוכה להבדלה. בתפילה ובברכת המזון מוסיפים "על הניסים", להודות ולשבח את ה' על הניסים והנפלאות שעשה עימנו. שכח "על הניסים" וסיים את התפילה או ברכת המזון, אינו חוזר שוב על התפילה או על הברכה.

בחנוכה גומרים את ההלל בתפילה, להלל את ה' על נפלאותיו שעשה עימנו. כמו כן, קוראים בבתי הכנסת את פרשיות ה 'נשיאים', שהביאו תרומות לחנוכת המשכן.

לסיום, אסור להשתמש בשמן ובנרות ובפתילות שנשארו בחנוכייה אם כבתה טרם זמנה. אולם אם כבתה לאחר חצי שעה, מותר. ומידת חסידות להמנע (אלא אם כן התנה מראש שהשמן והפתילות מוקצים רק בחלק המצווה).