במלאת 61 שנים להרשעתו של אייכמן - האירוע שלא היכרתם: כשאנשי רוח ביקשו לחון את אייכמן  

את דבריו פותח מיטשניק בתזכורת להיקף פועלו הרצחני של אייכמן שהיה "מהאחראים לפתרון הסופי. הוא היה דמות מרכזית בהוצאה להורג של יהודי הונגריה ובמהלכים סביב הפתרון הסופי כשהוא משמש כראש המחלקה לעניינים יהודיים ופינוי אוכלוסין ופיקד על שליחת יהודי הונגריה להשמדה".

מיטשניק מזכיר כי אייכמן נעצר כמה פעמים על ידי בעלות הברית וברח ממחנות המעצר ונפתח נגדו מעקב שמגיע לשיאו ב-1960 כאשר המוסד מצליח ללכוד אותו אבל המידע עליו מגיע שלוש שנים קודם לכן.

"הוא מגיע לארץ במטוס אל-על ב-22 במאי 1960 ובראשון ביוני 61' מתבצעת ההוצאה להורג, ובין לבין במשך כחצי שנה יש גם ערעור שלו שנדחה וגם בקשות חנינה שמגיעות מכיוונים מאוד מעניינים, לא רק מרעייתו, וורה, ששולחת מכתב מאוד נרגש על כך שהיא אם לארבעה ילדים, ולא רק מחמשת אחיו אלא גם מכמה דמויות מאוד מעניינות כאן במדינת ישראל".

המכתב המדובר נשלח לנשיא על ידי כעשרים אנשי רוח, בראשם פרופ' נתן רוטנשרייך שהתמנה לימים לרקטור האוניברסיטה העברית והיה מגדולי הפרופסורים בארץ ובעולם, כך גם לאה גולדברג, פרופ' מרטין בובר, פרופ' הוגו ברגמן ואחרים.

אז איך קורה שאנשי רוח, יהודים טובים ומסורים, מגיעים למסקנה שעליהם לבקש חנינה לאדולף אייכמן? "יש כמה נימוקים. הם מבהירים שהם לא טוענים שהוא היה צדיק, אלא טוענים שהם רוצים למנוע מהעם היהודי לבצע עוולה מוסרית. יש כמה טיעונים סביב ההתנגדות לעונש מוות והם בעיקר טוענים שעצם ההוצאה להורג תגמד, תיתן תחושה שבכך הסתיים המאבק נגד הנאצים, וכל נושא השואה יתגמד בעקבות המעשה", אומר מיטשניק ומציין כי היו גם גורמי משפט שביקשו חנינה מנימוקיהם שלהם והתקיים דיון בממשלה לאישור הוצאת ההורג ובדיון זה היו שני מתנגדים מקרב שרי הממשלה (לוי אשכול ויוסף בורג).

בדבריו מצטט מיטשניק ממכתבם של אנשי הרוח שכתבו לנשיא בן צבי: "אין אנו מבקשים על נפשו כי יודעים אנו שאין איש הראוי פחות ממנו לרחמים... אנו מבקשים את החלטתך למען ארצנו למען עמנו. הכרתנו היא שסיום משפט אייכמן על ידי הוצאתו להורג ימעט את דמות השואה ויסלף את משמעותו ההיסטורית והמוסרית של משפט זה. אין אנו רוצים שהצורר יביאנו לכך שנעמיד תליין מתוכנו, ואם נעשה כן יהיה בכך משום ניצחון הצורר עלינו ואין אנו רוצים בניצחונו של זה. שונאי ישראל בכל העולם רוצים שנילכד במלכודת זו, שאחרי ההוצאה לפועל של פסק דין מוות תניח בידיהם את האפשרות לטעון כי נרצה עוונם של הנאצים, ששולם לעם היהודי על הדם ששפכו. אל ניתן ידינו לכך ואל ניצור אפשרות וצל של רושם כי ניתן כושר קורבנם של ששת המיליונים על ידי העלאתו לגרדום של רשע זה".

מיטשניק מציין באשר לחלופה שבה חפצו אותם אנשי רוח כי "בין האמירות יש גם אמירה מדויקת שמאסר עולם קשה יותר מהוצאה להורג, כלומר שהוא יתייסר בכלא ובכך ישלם מחיר משמעותי יותר מאשר הוצאה להורג. פרופ' ברגמן התנגד עקרונית לעונש המוות ולכך שמישהו מורה למישהו אחר לתלות אדם, וגם נאמרה האמירה שרק מי שנותן חיים רשאי ליטול אותם". אמירה נוספת של ברגמן היא שגם אם אין התיישנות לעברותיו של אייכמן הרי שהשנים הארוכות שחלפו מאז המעשים דורשות חשיבה נוספת.

לתלמידותיו ששאלו אם אכן מהוא מעורב במכתב בקשת החנינה כותב פרופ' ברגמן מספר נימוקים ובראשם שהוא דואג לנשמתו של עם ישראל שמשנתו היא להפיץ אהבה בעולם בעוד התלייה תעודד את מעגל השנאה.

מיטשניק מציין בדבריו כי "הייתה לגיטימציה בציבור ובעולם לעניין גזר הדין, והחלה ביקורת על אותם אנשי רוח, אבל הם היו משוכנעים באג'נדה שלהם והסבירו את עצמם לכל מי ששאל אותם".

בקשות חנינה שונות הגיעו גם לבן גוריון וגם לנשיא המדינה בן צבי שדחה את כל בקשות החנינה והוסיף ציטוט מהתנ"ך בכתב ידו "כאשר שכלה נשים חרבה כן תשכל מנשים אמך", הציטוט המפורסם של דברי שמואל לפני שהרג את אגג מלך עמלק.

לסיומם של דברים שאלנו אם ניתן לאפיין פוליטית את אותם אנשי רוח החתומים על החנינה, ומיטשניק משיב בזהירות ש"ככל שלמדתי מדובר באנשי רוח ממחנה השמאל. לא נתקלתי בין הדמויות במישהו שמאופיין כאיש מחנה הימין".