עמית סגל: נתניהו שוקל רוטציה גם בתיק החוץ  

בזמן שבכירים רבים בליכוד מצפים לתיקים בממשלה, ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו שוקל רוטציה במשרד החוץ – כך פורסם הערב (שישי) לראשונה ב"אולפן שישי". לפי הפתרון שנשקל, בשנתיים הראשונות שר החוץ יהיה בכיר מהליכוד ואז ימונה לתפקיד שגריר ישראל בארה"ב לשעבר רון דרמר. במקביל, חה"כ מירי רגב תמונה ככל הנראה לתפקיד שרת החינוך והאחראית על טקס הדלקת המשואות.

דרמר כבר הבהיר שייכנס לממשלה רק כדי להיות שר החוץ בגלל עסקיו הפורחים והמחיר האישי הכבד, אך ייתכן שבזמן שימתין לחלקו בכהונה ימונה לשליח מיוחד.

באשר לשאלה מי יהיה שר החוץ בחלקה הראשון של הכהונה, ייתכן שיהיה זה ישראל כ"ץ כחלק ממאמציו של נתניהו לפרק באמצעות תפקידים את סיעת "ישראל ביתנו" בליכוד. כ"ץ ישובץ במשרד החוץ, דודי אמסלם צפוי לכהן כיו"ר הכנסת ודוד ביטן ישמש יו"ר ועדת הכלכלה. אפשרות אחרת היא מינויו של אמיר אוחנה לתפקיד.

מועד החלפת שר החוץ בעוד כשנתיים איננו מקרי. בעוד שנתיים יתקיימו בחירות בארה"ב ואולי ייכנס ממשל חדש וידידותי יותר בראשות רון דה-סנטיס או דונלד טראמפ.

בינתיים, נתניהו עדיין מתלבט בסוגיית מינויו של דודי אמסלם ליו"ר הכנסת וטרם קיבל החלטה סופית, שכן גם חה"כ אופיר אקוניס מועמד לתפקיד. גם שאלת הממלכתיות של אמסלם והתאמתו לתפקיד מעסיקה את נתניהו, ששומע ביקורת לא רק מגורמים מחוץ לליכוד אלא גם מתוכו.

אחרי הביקורת החריפה בליכוד על הוצאת חלקים גדולים מתיק החינוך לארבעה משרדים שונים, חה"כ מירי רגב ככל הנראה תמונה לתפקיד שרת החינוך הבאה. רגב אומנם הסכימה לכהן כשרת החינוך, אך תקבל כפיצוי את ראשות הוועדה לטקסים וסמלים – תפקיד שרגב מילאה בעבר כשרת התרבות והספורט. המשמעות היא בעיקר אחריות על הטקסים הממלכתיים ואירועי יום העצמאות. חה"כ אלי כהן ככל הנראה ימונה לתפקיד שר התחבורה וחה"כ אופיר כץ צפוי לכהן כיו"ר הקואליציה.

בסקר שערך עבורנו מנו גבע ממכון מדגם בשיתוף איי-פאנל שאלנו האם אתה תומך במינוי רגב לשרת החינוך: רוב גדול של מתנגדים (51%) ובעד פחות משליש. בקרב מצביעי גוש נתניהו: 55% תומכים ו-26% מתנגדים.

שאלנו גם מה הציפייה הכי גדולה שלכם מהממשלה החדשה: 38% אמרו הורדת מחירי הדיור ויוקר המחייה, 19% חיזוק תחושת הביטחון האישי, 10% יציבות פוליטית, 9% חיזוק המשילות ו-7% השיבו חיזוק הזהות היהודית. גם מצביעי גוש נתניהו מצפים שהממשלה קודם כל תטפל ביוקר הדיור והמחייה לפני הביטחון והזהות היהודית.

כששאלנו מה דעתכם על הרכב הממשלה המסתמן, קצת יותר מחצי השיבו שהם לא מרוצים וכשליש – מרוצים. בדקנו את מידת שביעות הרצון של מי שהצביע לגוש המנצח - שני שלישים ממצביעי גוש נתניהו מרוצים, אבל 17% לא.

שאלנו גם מה לדעתכם השיקול המרכזי של נתניהו בהרכב הממשלה - טובתו האישית או טובת המדינה. הרוב, יותר מחצי, חושבים טובתו האישית וקצת יותר משליש גורסים - טובת המדינה. גם בקרב מצביעי גוש נתניהו: יותר מחמישית חושבים שנתניהו מעדיף את טובתו האישית על טובת המדינה.

שאלנו מה החשש הכי גדול שלך בנוגע לממשלה: הגדלת התקציבים לחרדים, פסקת התגברות ופגיעה במערכת המשפט, העברת סמכויות ממשרד הביטחון לסמוטריץ' או העברת סמכויות ממשרד החינוך לאבי מעוז. בגוש נתניהו הכי הרבה חוששים מהגדלת התקציב לחרדים ובגוש מתנגדי נתניהו - הרוב חוששים בפגיעה במערכת המשפט.

כששאלנו אם הקריאה של איזנקוט לצאת להפגין לגיטימית, קיים שוויון בין אחוז המשיבים לגיטימית לאחוז המשיבים לא לגיטימית. שאלנו גם האם בנט צודק בהחלטה להגיש תביעות דיבה כנגד מי שלטענתו הפיץ שקרים נגדו: רוב דחוק סבור שהוא צודק. גם בגוש נתניהו – 22% סבורים שהוא צודק בהגשת תביעות הדיבה.

אחרי שמגזין טיים בחר את זלנסקי כאיש השנה, שאלנו מי איש השנה שלכם. 21% השיבו זלנסקי, 16% נתניהו, 14% בן גביר ובסוף - לפיד, פוטין וביידן. 15% השיבו אחר ו-22% לא יודע.

ביום ראשון בבוקר, אחרי סופשבוע לא רגוע שעמד בסימן אבי מעוז, הגיע אריה דרעי למצודת זאב. הוא מצא שם את לשכת נתניהו לחוצה וחפוית ראש: הטייפון התקשורתי שהשתולל במשך יומיים נגד הסמכת סגן השר החדש להחליט על תוכניות חינוכיות רבות הוביל תגובות קשות, גם מראשי ערים ליכודניקים. חלק ניכר מבוחרי הגוש לא רצו ללכת בדרכי נועם.

בליכוד שקלו שינויים בהסכם: למשל, הודעה שפורום מנכ"לים הוא זה שיאשר כל שינוי בתוכנית הלימודים. דרעי, סיפרו נוכחים, הזהיר אותם שזו התחלה גרועה ביותר. "ללא קשר לדעתי על מעוז", התריע, "אם נתקפל עכשיו, נתקפל כל הקדנציה. כל שבוע תגיע סערה חדשה וכל הזמן נצטרך להגיב". בליכוד הסתפקו בפוסט פאסיב-אגרסיבי שהבהיר שישראל לא בדרך למדינת הלכה.

מי כמו נתניהו מכיר את האפקטיביות של מסע כזה: כתלמיד מצטיין, הוא יישם את תורת הלחץ של ז'בוטינסקי נגד ממשלי קלינטון ואובמה. בחירות, טען מנהיג בית"ר, הן לא סוף המאבק על דעת הקהל אלא רק תחילתו. השאלה מי פה יילחץ.

זה נכון במיוחד בכהונה הנוכחית. הניצחון בבחירות היה דחוק יותר בקולות מאשר בדעת הקהל, ונשען על רגל אחת בלבד: העדפת קואליציה עם חרדים וחרד"לים על קואליציה עם עבאס וטיבי. זה ממש לא אומר שבוחרי הליכוד תומכים בהשקפת העולם של מעוז או בהגדלת הקצבה לאברכים. לפיד וגנץ, בשילוב של קמפיין מפוספס עם ניסיון ציני לשת"פ עם החרדים, מיעטו מאוד ערב הבחירות לדבר על נושאי דת ומדינה, והלמו שוב ושוב על המסמר חסר הראש של מתקפות על בן גביר.

שדה המערכה של הקדנציה הקודמת היה הכנסת. בקדנציה הנוכחית זה יהיה הרחוב. לילות לבנים במשכן לא יהיו, מחוסר טעם: הקואליציה הנוכחית הומוגנית, ונהנית מרוב יציב. אלה חדשות רעות, לא טובות. בחוץ יהיה סוער, אגרסיבי, אולי אפילו אלים. אם עוד בטרם החלה הקדנציה, כבר קוראים לצאת לרחובות, ומנרמלים גם מי שיעברו על החוק, או בניסוח המעודכן "פה ושם יגרדו את קווי הלגיטימיות". גם שר האוצר ליברמן ממשיך להתנהג בליברמניות: אשתקד, כדי להפיל את נתניהו, זרע בהלה עם נתוני שווא על החיסונים, כאחרון מכחישי הקורונה. עכשיו הוא מזהיר – או מעודד – מרד מיסים.

עבור לפיד, היציאה המחודשת לגשרים – פעם ראשונה, ככל הידוע, שבה ראש ממשלה מכהן משתתף במפגן מחאה – היא שניים במחיר אחד: גם ניסיון לקעקע את הלגיטימיות של הממשלה טרם הוקמה, וגם השכחת חלקו בכישלון הגוש בחודש שעבר. מי שלא עלה על דרך הניצחון, תמיד יכול להפגין על גשר ההלכה.

(מתוך הטור בידיעות אחרונות)

אגב אם כבר משתמשים בשיטה ההזויה והבזויה של הרוטציות אז עדיף שזה יקרה במשרד פיקטיבי כמו משרד החוץ (בפועל מדובר במשרד לדיפלומטיה טקטית ושירותים קונסולריים)