מגווייר יצליח נגד אמבפה? לקראת אנגליה - צרפת

המחסום הפסיכולוגי של אנגליה

קחו לכם את רשימת היריבות אותן ניצחה נבחרת אנגליה בשלבי הנוקאאוט במונדיאל מאז הזכייה ב-1966 על אדמת לונדון: פרגוואי, בלגיה, קמרון, דנמרק, אקוואדור, קולומביה, שבדיה, סנגל. איך שלא תסתכלו על זה, היא הוגדרה כפייבוריטית ברורה נגד כל הנבחרות המדוברות, ללא יוצא מהכלל. ברגע שאנגליה נתפסה כאנדרדוג, או אפילו פגשה יריבה שקולה בגביע העולם, היא הודחה – מערב גרמניה ב-1970, ארגנטינה ב-1986, שוב הגרמנים ב-1990, שוב ארגנטינה ב-1998, ברזיל ב-2002, פורטוגל ב-2006, גרמניה ב-2010, ואפילו קרואטיה ב-2018. 

לכן הניצחון על גרמניה בשמינית גמר יורו 2020 כל כך דרמטי ומכונן. יש לו חשיבות פסיכולוגית עצומה לקראת המפגש מול אלופת העולם, כי האנגלים יודעים שהם מסוגלים לנצח נבחרת מהטופ העולמי – לא בתיאוריה, אלא הלכה למעשה. רוב שחקני הסגל אף היו שם לפני שנה וחצי. אז נכון – היה להם יתרון ביתיות בוומבלי, וזה תקף גם לניצחון על ספרד בפנדלים ברבע גמר יורו 96, אבל זה לא ממש משנה. המחסום הפסיכולוגי נשבר, והביטחון העצמי צריך להיות גבוה יותר על מנת לנסות לשנות את המאזן גם בגביע העולם.

הארי מגווייר יעמוד באתגר?

להארי מגווייר יש העונה יותר משחקים בהרכב במונדיאל מאשר בפרמייר ליג. קפטן מנצ'סטר יונייטד הפך די מזמן לדמות מושמצת – וגם אוהדי השדים האדומים עצמם נהנים ללעוג לו בכל הזדמנות. העונה הם היו מאושרים כאשר המאמן אריק טן האח בחר לספסל את הבלם הפרובלמטי אחרי שני הפסדים במחזורי הפתיחה, ונכון לעכשיו יש לו שלוש הופעות בהרכב בליגה האנגלית (ולצורך העניין, עוד אחת בלבד בליגה האירופית). ליסנדרו מרטינס הארגנטינאי תפס את מקומו וזוכה לשבחים, אבל בנבחרת המשיך גארת סאות’גייט לסמוך על מגווייר, גם כאשר פרשנים רבים מאוד דרשו את ראשו.

הארי מגווייר (רויטרס)

חוץ מזה, במונדיאל הקודם ובמספר משחקים ביורו 2020 שיחקה אנגליה במערך עם שלושה בלמים, אשר מיטיב עם מגווייר. הוא הרבה יותר יעיל כאשר יש שחקן נוסף שמגבה אותו, וגם מצטיין בבניית התקפות מאחור כבלם המרכזי. לעומת זאת, איטיותו ונטייתו לשגות במיקום גרמו למחדלים לא מעטים ברביעייה האחורית של מנצ'סטר יונייטד. והנה לכם ההפתעה – אנגליה משחקת הפעם במערך 4-2-3-1 או 4-3-3, ומגווייר מגלה יכולת יציבה למופת. שיתוף הפעולה שלו עם ג'ון סטונס עובד עד כה היטב, והמבקרים שטענו כי פיקאיו טומורי חייב להיות בסגל לא משמיעים את קולם בשבועיים אלה. 

האם זה נובע מכך שאנגליה טרם פגשה יריבה עם התקפה חזקה באמת? אחרי שהאיראנים מצאו את הרשת פעמיים בגארבג' טיים, שמר ההגנה בראשות מגווייר על רשת נקיה מול ארצות הברית, וויילס וסנגל, אבל האם היא מסוגלת להמשיך במשימה גם כאשר היא פוגשת את קיליאן אמבפה ואוליבייה ז'ירו. בעוד החבר הטוב למנצ'סטר יונייטד, רפאל וראן, מתייצב מהעבר השני, האם מסוגל מגווייר להתעלות ולהדיח אותו? ואם התשובה תתברר כחיובית, מה זה אומר לגבי המשך העונה שלו באולד טראפורד?

מגווייר יעצור אותו? אמבפה (רדאד ג'בארה)

האם אדריאן ראביו הוא החוליה החלשה?

ואם כבר מדברים על מנצ'סטר יונייטד, אוהדי יובנטוס חגגו באוגוסט כאשר השדים האדומים היו קרובים לכאורה להחתים את אדריאן ראביו, שמוגדר באיטליה כאחת האכזבות הגדולות ביותר. העסקה נפלה בסופו של דבר, ואוהדי הגברת הזקנה המשיכו לתעב את הקשר, גם אחרי הצמד שהבקיע לרשת מכבי חיפה בליגת האלופות. הקמפיין של יובה בצ'מפיונס-ליג היה כושל באופן חריג, ולכן אפילו הכללתו של ראביו בסגל צרפת למונדיאל הייתה מפתיעה. הרי מדובר בשחקן שסירב להיות ברשימת ההמתנה לסגל במונדיאל הקודם, וכך פגע באופן משמעותי בתדמיתו בצרפת.

ואולם ראביו לא סתם בסגל, אלא תפס מקום קבוע בהרכב לאור היעדרו של פול פוגבה הפצוע, ואפילו כבש את השער הראשון של הצרפתים בטורניר. הוא לא יציב במיוחד, אבל מפגין יכולת גבוהה יותר בהשוואה ליובנטוס, וצפוי להמשיך לקבל את האשראי מדידייה דשאן גם נגד האנגלים. הפעם, הוא ייתקל ביריבים חזקים יותר בהשוואה לאוסטרליה, דנמרק ופולין, ואם לא יספק את הסחורה עשויה אנגליה ליהנות מיתרון במרכז המגרש.

ראביו (רויטרס)

האם המאמנים באמת שמרנים הפעם?

דידייה דשאן וגארת סאות’גייט נתפסים כמאמנים שמרנים, כלומר נוטים לחשוב שהם יעדיפו סדר וארגון על פני יצירתיות ותעוזה. זה לא בהכרח נכון בטורניר הזה. עושר הכישרונות בחלק הקדמי של צרפת, ביחד עם חסרונו של אנגולו קאנטה, לא משאיר לאלופת העולם ברירה אלא לשחק התקפי. אוסמן דמבלה, שחקן לא ממושמע בהגדרה, בטוח בהרכב הפעם, במשבצת אותה תפס בלז מטוידי במונדיאל הקודם. אנטואן גריזמן מקבל חופש פעולה נרחב מאוד, ובונה את ההתקפות גם ממרכז המגרש. אוליבייה ז'ירו לוהט בחוד, וקיליאן אמבפה מסוגל להכריע משחקים גם לבדו. כמו כן, דשאן התכוון לצאת שוב לקרב עם לוקאס הרננדס בעמדת המגן השמאלי, אבל פציעה חייבה שינוי – והאח הצעיר תיאו הרננדס הוא אופציה התקפית הרבה יותר. 

באשר לאנגליה, ההתקפה היא ההגנה הטובה ביותר מבחינתה במונדיאל זה, ומגוון הכישרונות שעומדים לרשות סאות’גייט פשוט לא מאפשר לו לשחק בצורה מבוקרת מדי. ג'וד בלינגהאם, שתפס את המקום בהרכב במקום קלווין פיליפס שכיכב ביורו 2020, הוא שחקן עם פוטנציאל התקפי גבוה פי עשרות מונים, ומסתמן כאחד הכוכבים הגדולים ביותר של הטורניר. בוקאיו סאקה הוא באנקר באגף הימני, בניגוד לאליפות אירופה, וגם פיל פודן פילס את דרכו להרכב אחרי שקיבל מנוחה בשני המחזורים הראשונים. זו נבחרת יצירתית ומגוונת, עם המון אלטרנטיבות טובות על הספסל, ולא לחינם יש לה  כובשים שונים ו-8 מבשלים שונים ל-12 השערים שהובקעו עד כה. לו המשחק היה מתקיים במונדיאל הקודם, הסבירות לתיקו מאופס הייתה גבוהה הרבה יותר. הפעם אפשר לצפות לחגיגת שערים.

פוטנציאל אדיר. בלינגהאם (רויטרס)

איך עוצרים את קיליאן אמבפה?

זו השאלה המרכזית מולה מתמודד סאות’גייט, וקייל ווקר יזדקק לעזרה, במיוחד כאשר תיאו הרננדס מצטרף באופן קבוע להתקפות באגף שלו. ג'ורדן הנדרסון עשוי להמשיך בהרכב לצורך כך, ותפקיד מיוחד שמו גם לדקלאן רייס, לו יש עבר פיקנטי מאוד נגד הצרפתים. כאשר פגשה הנבחרת של דשאן את אירלנד במסגרת ההכנות למונדיאל 2018, היה רייס אמור לעצור את אמבפה, ולא בדיוק הצליח במשימה – הצרפתים ניצחו 0:2. רייס היה אז התקווה הגדולה של אירלנד, אבל התלבט לגבי עתידו, ובתחילת 2019 הודיע כי בחר לייצג את אנגליה דווקא. הוא מעולם לא התחרט מאז, ויהיה שחקן הראשון שמשחק מול אמבפה במדי שתי נבחרות שונות. האם הפעם התוצאה תהיה שונה?