האלימות בכבישים והמתחים בצמרת: דובר משטרת ישראל אלי לוי בריאיון
(צילום: משי בן עמי)
זו הייתה אמורה להיות נסיעה שגרתית, אבל עד מהרה גילה עו"ד מוריאל מטלון שהיום שלו קיבל תפנית מפחידה. "נהגתי לתומי בתל אביב והגעתי לרמזור", מספר מטלון, שותף בכיר במשרד עורכי הדין גורניצקי ושות'. "פתאום, משום מקום מישהו דופק לי על החלון ומנסה לפתוח את הדלת בכוח. הוא לא הצליח והתחיל לבעוט ברכב ולדפוק עם כלי שהיה לו ביד על החלון. התחלתי לצפור, גם כדי להרחיק אותו וגם כדי שהנהג שלפני יתקדם, ואז הוא לקח אבן וזרק על האוטו וכמעט ניפץ את השימשה. חשתי מאוים. חשבתי להוציא מצלמה ולצלם אבל חששתי שזה רק יחמיר את המצב. המזל הוא שמי שהיה ברכב מאחוריי צילם את כל האירוע. אני רגיל בדרך כלל לייצג את הקורבנות ולא להיות הקורבן בעצמי".
המצב בכבישים מפחיד, ולא רק בגלל התאונות. הקטטות והאלימות בין נהגים הגיעה לשיא לאחרונה כאשר יורי וולקוב, תושב בת ים, מצא את מותו לעיני אשתו במעבר חצייה בחולון בעקבות ויכוח עם רוכב קטנוע, שמואשם ברצח. כמעט כל יום שומעים על עימותים, מכות, ניקובי צמיגים, או ניפוץ שמשות שמתרחש בין נהגים. מסקר של עמותת "אור ירוק" שנערך באוגוסט, באמצעות מכון המחקר "מאגר מוחות", עולה שאחד מכל שני ישראלים (48%) דיווח כי נתקל בשנה האחרונה בקטטה בכביש. 79% נתקלו לפחות פעם באלימות מילולית (קללות) ותנועות מאיימות.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו והאזינו לתוכנית כסף חדש ב-ynet radio
עו"ד יניב יעקב, מנכ"ל עמותת "אור ירוק": "המצב קריטי. חשוב להבין שלתקשורת מגיעים בסופו של יום אירועי קצה, ובזמן האחרון אנחנו רואים את העלייה באירועי הקצה, אבל גם כל מה שיש מתחת לזה מתעצם מאוד. מקרים ש'סתם' בא מישהו ודוחף מישהו אחר, או מקלל או נותן מכה ברכב. נוצר מצב שאנשים מפחדים להגיב, כי אולי הוא יוציא סכין ויפנצ'ר לי את הצמיג או ידקור אותי. בצער רב אני מייעץ לאנשים שלא יהיו גיבורים - סיגרו את החלון ותמשיכו לנסוע".
עו"ד יעקב שואל איפה המדינה. "ברגע שתהיה פה פריסה של שוטרים, ניידות משטרה ומצלמות, זה ייצור הרתעה. בן אדם שעושה עבירה בכביש צריך גם לדעת שהוא ייענש באופן חמור. אצלנו שני הדברים האלה לא מתקיימים". עו"ד מטלון אף מציע לחשוב על אפשרות להכניס את מג"ב לכבישים. "יש לי כבוד גדול מאוד למשטרה, אבל אני חושב שהכלים הרגילים שלה כבר לא מתאימים לטיפול בסיטואציה הזאת".
נא להכיר: "זעם הדרכים"
בספרות הפסיכולוגית יש לתופעה שם: road rage (זעם דרכים), והיא אף מאוזכרת בפסיקות בית המשפט. מדובר באלימות שנגרמת כתוצאה מאירועים שמתרחשים בנהיגה. ד"ר עידית גוטמן, פסיכולוגית קלינית ומרצה מאוניברסיטת תל אביב: "התופעה מתגברת בתנאים של לחץ, למשל בתקופות של משבר כלכלי, גלי חום וכו'. תופעת הזעם בדרכים לא מסווגת כפסיכוזה: זה לא מצב שבו האדם מאבד את בוחן המציאות, אלא פרץ תוקפנות שמסלים ונראה אקראי. בן אדם פתאום קם והורג מישהו בלי שהוא מכיר אותו ובתגובה למעשה מינורי יחסית".
ולמה זה קורה דווקא בכביש? לדברי גוטמן, "הסבר אחד הוא שלפעמים אנחנו לא תופסים את האנשים בכביש כבני אדם, אלא כמכשול, כאובייקט, ואז אין חמלה כלפיו. ההסבר השני הוא שכשאנחנו בתוך האוטו אנחנו מרגישים אנונימיים - בתוך בועה, כאילו שאף אחד לא רואה אותנו כשאנו מחטטים באף, לוטשים עיניים במישהו, מה שלא היינו מעלים על דעתנו לעשות במעלית לדוגמה. בנוסף, אנחנו מתחילים לתפוס את האוטו בתור חלק מהגוף שלנו. אז אם חותכים אותנו או פוגעים לנו באוטו, אנחנו מרגישים כאילו חדרו למרחב האישי שלנו".
מיהם האנשים שמאבדים שליטה וברגע אחד של זעם הופכים אלימים? עו"ד אייל בסרגליק מייצג בתיקים פליליים רבים של אלימות בכבישים: "ייצגתי נאשמים נורמטיביים ונורמטיביים פחות. גם אנשים נורמטיביים, בעקבות התחממות, יכולים להגיע למצב של מכות, להעיף אגרוף ועוד. ייצגתי איש הייטק ללא שום עבר פלילי, משכמו ומעלה, שרכב על אופנוע והרכב מולו העיף אותו מהכביש, אז במקום לקחת את המספר של הנהג ולהגיש תלונה, הוא רדף אחריו ונתן לו אגרוף".
אבל יש מקרים לא מעטים שבית המשפט לא מתרשם מהנורמטיביות של הנאשם. באחד מאותם מקרים אדם ירד מרכבו ושבר את המראה הצדדית של נהג אחר רק בשל זעם על האופן שבו נהג, ולבסוף גם היכה אותו והנהג המוכה פונה באמבולנס. התביעה ביקשה מאסר בפועל. הנאשם טען שהוא אדם נורמטיבי ושיש לבטל את ההרשעה, דבר שקורה לפעמים כאשר בית המשפט חושב שההשלכות של ההרשעה הן כה חמורות עד כדי פגיעה באפשרות השיקום של הנאשם. אבל בית המשפט מצא כי לא מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות ביטול ההרשעה ושמדובר באירוע חמור המחייב "ענישה מציבת גבולות". בית משפט גזר על הנאשם שישה חודשי מאסר בעבודות שירות, שלושה חודשי מאסר על תנאי, פיצוי למתלונן ופסילת רישיון לשלושה חודשים.
כלי חדש: החרמת הרכב
האם, כפי שנשמעות טענות לאחרונה, האכיפה במקרים של אלימות בין נהגים בכביש אינה מספקת? ממשטרת ישראל מסרו לנו נתונים שמהם עולה כי בשנים 2020 עד 2022 נפתחו 3,700 תיקים בגין תלונות על אירועי אלימות בין אנשים בכביש. כ-1,000 חשודים נעצרו, וכנגד כ-900 מתוכם הוגשו כתבי אישום. כ-165 מהם היו מעורבים יותר מפעם אחת באלימות בכבישים.
תנ"צ עו"ד דדו זמיר, ראש חטיבת התביעות במשטרת ישראל: "הסיכוי של עבריין שמבצע עבירה בכביש להיתפס הוא גבוה מאוד, כי כל המרחב הציבורי מתועד. יש הרבה מאוד מעצרים והרבה מאוד כתבי אישום". לדבריו, אין עלייה בכמות האירועים פר שנה, אבל האלימות הרבה יותר חמורה. "אנחנו רואים קלות בלתי נסבלת של שימוש בנשק חם או קר. הפכנו לחברה הרבה יותר אלימה. בנושא של אלימות בדרך אנחנו מגלים אפס סובלנות. המטרה שלנו היא להצליח להגיש כתבי אישום ובקשות מעצר או חלופת מעצר מיד בסמוך לאירוע, וכך קרה בכלל האירועים שהיו בעת האחרונה ועלו לתקשורת. זאת הדרך לייצר הרתעה".
תנ"צ זמיר מספר גם על כלי חדש שהמשטרה משתמשת בו: "במקום שבו נעשה שימוש ברכב לביצוע העבירה, אנחנו מגישים גם בקשה לחילוט הרכב (החרמה). גילינו שזה מייצר הרתעה, כי הפגיעה בכיס היא מאוד משמעותית, ופעמים רבות הרכב הוא סמל סטטוס, ויותר חשוב לאותו עבריין שלא ניגע לו ברכב מאשר עוד מספר חודשים של מאסר בפועל. זו קפיצת מדרגה בטיפול בתופעה הזו, וזה כלי שובר שוויון. בנוסף, המפכ"ל הורה על הקמת צוות בין-אגפי לטיפול בתופעה, כדי שכל שרשרת האכיפה תאחד כוחות ונוכל לסגור מעגלים בצורה קצרה יותר. כמובן שזה יהיה מלווה בתוספת של כוחות".
השינוי שמאפשר ענישה הולמת
ומה לגבי הענישה? גם כאן נשמעות טענות שבתי המשפט לא גוזרים על הנהגים האלימים עונשים מספיק מרתיעים. אומרת עו"ד לילך וגנר מייעוץ וחקיקה (משפט פלילי) במשרד המשפטים אומרת כי בחוק עצמו יש מענה מספיק לעבירות האלימות: "העונש המרבי הוא מאוד גבוה, ואני יודעת שהפרקליטות לקחה כפרויקט להגיש ערעורים כדי להעלות את רף הענישה בעבירות האלימות באופן כללי. אני חושבת שהדבר הזה מצליח במידה מסוימת. גם בתי המשפט חיים בקרב עמם, והאסימון נופל גם בנוגע לעבירות האלימות הפחות חמורות, בין השאר בכבישים".
עו"ד וגנר מזכירה שב-2019 נכנסה לתוקף רפורמה הנוגעת לעבירות המתה, כלומר כאלה שגרמו למותו של אדם, ויצרה מדרג רחב יותר של עבירות, שייתן מענה ראוי למגוון של מקרים בדרגות חומרה שונות. כך למשל, אם לפני הרפורמה היה ניתן להאשים בעבירת הריגה או רצח רק אם הייתה כוונה תחילה, היום ניתן להאשים בעבירות נוספות, שיתייגו את הנאשם כרוצח ויאפשרו ענישה חמורה עד מאסר עולם, גם אם לא הייתה לו כוונה לרצוח אלא למשל "רק" אדישות לחייו של הקורבן.
עו"ד וגנר, שהובילה את הדיונים על הרפורמה מטעם הממשלה, מסבירה: "הרפורמה נועדה להתאים את התיוג של העבירה ואת העונש למידת האשמה שבמעשה. עשינו אותה כי הרגשנו שעבירות ההריגה והרצח לא אפשרו למצות את הדין עם נאשמים במקרי ביניים, של 'כוונה ספונטנית' או של 'אדישות לחיי הקורבן'. התיוג של העבירה כהריגה גם מאוד קומם את המשפחות של הקורבנות, שראו בזה רצח לכל דבר. הרפורמה תיקנה את המעוות. פעם בדקירה בודדת היו מהססים לראות רצח בכוונה תחילה, ואחוז ניכר של תיקים מהסוג הזה הסתיימו בהריגה. היום, בעקבות הרפורמה, או שמצליחים להוכיח שהייתה שם כוונה קטלנית, או שאומרים שהייתה אדישות לחיים של הבן אדם, אבל שניהם מתויגים כרצח".
עד כאן החוק עצמו, אבל מה עושים איתו השופטים? למרות הביקורת על הענישה הקלה, אפשר למצוא לצד פסיקות הנחשבות מקילות כביכול , רבות אחרות שאינן כאלה. למשל, אדם שהשליך אבן לעבר נהג מונית באירוע שבו הוא ואחרים תקפו את הנהג וגרמו לו לחבלות, קיבל שישה חודשי מאסר בעבודות שירות. המדינה ערערה ובית המשפט המחוזי העלה את העונש ל-12 חודשי מאסר בפועל. בקשתו לרשות ערעור מהעליון נדחתה.
במקרה אחר נהג הורשע לאחר שבוויכוח בעקבות תאונת דרכים, הנהגת המעורבת חסמה את דרכו כדי שלא יסתלק טרם הגעת המשטרה, והוא יצא מרכבו, תפס בזרועה והדף אותה לאחור. בית המשפט דחה את בקשת הנאשם להימנע מהרשעה פלילית, גזר עליו מאסר על תנאי, פיצוי למתלוננת וקנס. ערעורים שהגיש לבית המשפט המחוזי והעליון נדחו.
חשוב להבהיר שעבודות שירות נחשבות למאסר, רק שהוא אינו בין כותלי בית הסוהר אלא בעבודות שירות. עו"ד אבינועם מסביר כי "מי שמבצע עבודות שירות, מבצע אותן במגוון עבודות שונות, שכולן אינן כוללות שהייה בבית הסוהר כלל. הן בדרך כלל מבוצעות חמישה ימים בשבוע מבוקר עד אחר הצהריים, בבתי חולים למשל וכד׳".
עו"ד אדי אבינועםגם עצם ההרשעה הפלילית היא לא עניין זניח. עו"ד אבינועם: "הדבר מופיע במרשם הפלילי של משטרת ישראל, והוא בעל השלכות כבדות משקל שיכולות אפילו למנוע מאדם נורמטיבי לעסוק במקצועות מסוימים, כמו נהג רכב ציבורי, סוכן ביטוח, רואה חשבון, רופא וכן הלאה, ואף למנוע קבלת רישיון לנשק. הוא ילווה אותו שנים רבות מאוד עד שיימחק".
תנ"צ זמיר: "אני לא שבע רצון מרף הענישה, אבל שופטי ישראל לא מנותקים מהמצב ומהתופעות החברתיות, ואני כן רואה מגמה של עלייה ברף. אני כן רואה תפיסת עולם של יותר מעצרים עד תום ההליכים, ותפיסה יותר מחמירה גם בשלב המעצר וגם בשלב הענישה, אבל השאיפה שלי היא הרבה יותר גבוהה".
האופציה הנוספת: תביעה אזרחית
לנפגעים מאלימות בכביש אפשרות להגיש גם תביעה אזרחית נזיקית, שמטרתה לפצות אותם כספית על הנזקים שנגרמו להם. עו"ד ענת (כהן) קאופמן, בעלת משרד עורכי דין בתחום הנזיקין והביטוח, ויו"ר ועדת ביטוח לאומי ארצי בלשכת עורכי הדין, מסבירה: "תביעה נזיקית מוגשת על ידי הנפגע עצמו, הוא מנהל אותה והוא יכול להחליט האם הוא רוצה למצות עם הפוגע את הדין או להתפשר. בנוסף עומדות בפניו אפשרויות תביעה נוספות, לפי הנסיבות, לרבות תביעה לביטוח לאומי, לחברת ביטוח ולקרן הפנסיה".
גובה הפיצוי בתביעה הנזיקית ייגזר מחומרת הנזק שנגרם, וזה כולל גם נזק נפשי. עו"ד קאופמן: "אין חובה שיהיה נזק ממשי או נכות כדי לקבל פיצוי כספי. כאשר אדם הותקף פיזית, מדובר בפגיעה באוטונומיה שלו, והיא כוללת את כל התחושות השליליות שנובעות מהמקרה. עם זאת, הפיצוי במקרה כזה לא יהיה גבוה לעומת תקיפה שגרמה לנזק ממשי לגוף ונותרה נכות".
האם יש מקרים של תביעות נזיקין בעקבות אלימות בין אנשים בכביש? עו"ד קאופמן: "לאור המצב היינו מצפים לראות יותר ויותר אנשים שפונים לתבוע בתביעה נזיקית, אך בפועל זה לא המקרה, כנראה בשל חוסר מודעות". חשוב לדעת, בעוד שכדי להשיג הרשעה פלילית צריך הוכחה "מעבר לכל ספק סביר" והוכחת "יסוד נפשי", כמו "כוונה", הרי שבתביעה אזרחית/נזיקית לא נדרשת רמת הוכחה מעבר לכל ספק סביר, אלא בשיעור של 51% ואין צורך להוכיח יסוד נפשי. כתוצאה מכך, ישנם מקרים שהפרקליטות או המשטרה החליטו לא להגיש כתב אישום כי חשבו שלא יצליחו להגיע להרשעה, אבל בהליך האזרחי הנפגע הצליח להוכיח את תביעתו ולקבל פיצוי.
אבל לפני שתובעים, חשוב לברר האם יש בכלל ממי לקבל את הפיצוי. הנתבע הוא אדם פרטי, ולא בטוח שיש לו כסף או נכסים כדי לשלם. "לכן לפני שמתחילים בהליך מומלץ לבצע חקירה כלכלית, ואם נמצא שיש לנתבע נכסים, להגיש בקשה לעיקול נכסיו לפני הגשת התביעה. זאת כדי למנוע מצב שהנפגע ינהל את התביעה לאורך שנים, ולבסוף ימצא עצמו ללא יכולת להיפרע. חשוב לתפוס את הנכסים כבר בתחילת ההליך, כדי שלא יבריח אותם", מסבירה עו"ד קאופמן.
עו"ד ענת קאופמןצילום: רמי זרנגראת התביעה האזרחית אפשר להגיש אחרי ההליך הפלילי או במקביל לו. אם בהליך הפלילי הייתה הרשעה, היא תחייב גם בהליך האזרחי לעניין האחריות של הפוגע. לעתים קרובות ההליך הפלילי נמשך זמן ארוך, ולכן אם יש ראיות מפלילות משמעותיות, אין צורך להמתין לסופו ורצוי להתייעץ עם עורך דין על אפשרות של הגשת תביעה אזרחית במקביל. חשוב מאוד לאסוף ראיות: עדים, סרטונים, תיעוד ממצלמות אבטחה וכו'. עו"ד קאופמן: "מומלץ תמיד להגיש תלונה למשטרה, משום שהיא יכולה לאסוף את הראיות יותר בקלות, וגם אם בסופו של יום המשטרה תחליט שלא להגיש כתב אישום, הראיות שנאספו על ידה עשויות לשמש את הנפגע בתביעה האזרחית". ההוצאות הכספיות העיקריות הן על החקירה הכלכלית ועל חוות דעת רפואית הנדרשת לגבי הנזק שנגרם.
ולסיום, כמה עצות פרקטיות: עו"ד מטלון מציע "להקפיד על נעילה אוטומטית של הרכב, לשקול התקנת מצלמה באוטו, ולהצטייד באמצעים כמו שוקר, גז חרדל ועוד. לי לא היה, אבל עכשיו אני אדאג שיהיה לי". ד"ר גוטמן מוסיפה: "תניחו רגע שכל מי שנוסע לידכם מטרתו לא לעצבן אתכם. אולי הוא ממשפחה שכולה ונוסע לאזכרה, או שהוא ממהר מאוד כי יש לו מצב חירום. כמו כן, חשוב לזכור שיש אדם באוטו, ולא ישות דמונית שיש להשמיד כי היא עשתה טעות בנהיגה או נהגה באופן לא זהיר. להבין שאנשים לא נוהגים ככה אישית נגדך. יש דרכים לפרוק את הכעס ולהירגע - להסדיר נשימה, לשמוע מוסיקה מרגיעה, להתקשר למישהו שאוהבים ולפרוק את זה מולו וגם להיזכר בזהות שלנו. עוזר לפתוח חלון ולהתקרר פיזית, לעצור בצד ולאכול. רעב ועייפות לא תורמים לנו לנינוחות ולשליטה העצמית".
תגובת דוברת הרשות השופטת: "בתי המשפט בערכאות השונות קבעו, פעם אחר פעם, בפסקי דין רבים, כי עבירות האלימות בכביש הן תופעה חמורה והרסנית שיש לשרש ולמגר באמצעות תגובה עונשית הולמת – וזוהי המגמה הברורה העולה מפסיקות בית המשפט העליון, המהווה תקדים מחייב לכל יתר הערכאות. כך למשל, קבע בית המשפט העליון ברע"פ 5662/18 כי: 'התופעה המתפשטת כנגע רע במחוזותינו, של נקיטת אלימות מצד נהגים בכביש כלפי נהגים אחרים, היא פסולה מכל וכל, וראוי להחמיר בעונשם של הנוקטים באלימות מסוג זה'.
עם זאת, חשוב לזכור כי בתי המשפט פוסקים את הדין לאחר שמיעת הראיות ושקילת מכלול הנסיבות הנוגעות לכל מקרה ומקרה, ואלה עומדות לנגד עיניהם בשלב גזירת הדין; כך לצד מטרות הענישה – שהינן גמול, הרתעה ושיקום – מחויבים בתי המשפט לשקול את תסקירי שירות המבחן והמלצותיו וכן לתת משקל להודאת נאשמים ככל שיש בתיק הסדר טיעון. כמו כן, ככל שמי מהצדדים מבקש להשיג על גזר הדין, נתונה לו זכות הערעור".
