"בהתאם למשקל - שוגר ריי רובינסון", "נו באמת, מה עם ג'ו לואיס?", "אני מניח שלא שמעתם על קסיוס קליי". סצנת המספרה על מתאגרפים מתוך הסרט "מגלה את אמריקה" של אדי מרפי, היא האידאה של מה שפעם היו דיוני GOAT: מגוון דעות, תשוקה עמוקה, זיכרונות ילדות, השפעה תרבותית. אבל אנחנו כבר לא שם.
פולמוסים כאלו נחטפו בשנים האחרונות על ידי חברות הימורים ותרבות הפנטסי, שלפיה רק מה שמדיד חשוב, ומה שלא - לא קיים. אז במקום לפרסם דירוג MVP משל עצמנו, בואו נדבר רגע על דווין בוקר ועל לוקה דונצ'יץ'.
מצד אחד, הראשון הוא הקלעי המוביל והשחקן הכי טוב והכי חשוב (בפער) של פיניקס סאנס - מובילת המערב (נכון לשבת בבוקר). קבוצה שסובלת משביתה של ג'יי קראודר, שמחליפו בחמישייה - קאם ג'ונסון המבטיח - והגנרל שלה כריס פול, החמיצו את מרבית משחקיה בגלל פציעה, ושהתקדמותו של כוכבה השני, דיאנדרה אייטון, נעצרה. ולא נשכח את העובדה כי הקבוצה פתחה את העונה תחת פיאסקו ההטרדות של בעלי הקבוצה והעמדתה למכירה.
אז איך היא במאזן 7:15? כי בוקר פתח את העונה מצוין ואז טיפס לרמות חדשות. מדוע מי שסוחב את מובילת המערב בקושי משתחל לטופ 5 בכל דירוגי ה־MVP שאתר ה־NBA וש־ESPN וגופי תקשורת אחרים מפרסמים בכל שבוע? מפני שהדיון סביב התואר הנחשק הוא אחד השטחיים בספורט, ורוב הגופים בארה"ב אחראים לזה, שבויים של "משגה מקנמרה", המקדש "מספרים" ועיוור לניואנסים.
כי הנה, מצד אחד עומד לו בוקר - קו החיים של פיניקס, למרות סיטואציה לא פשוטה; ומצד שני ניצב לו דונצ'יץ' - יקיר הדירוגים העונה. ולמה הוא פייבוריט כל כך? כי דאלאס דורסת את יריבותיה? לא, היא במאזן שלילי! אולי כי יש סביבו חבורת כלומניקים שהוא סוחב מעבר לציפיות? לא, יש בסגל המאבס לפחות 10 שחקנים שהיו משתלבים ברוטציה של כמעט כל קבוצת צמרת בליגה.
אז איך? איך?
הכל בגלל היוסג' - הנתון שמודד כמה מתוך הפוזשנים של קבוצה בזמן ששחקן על המגרש הוא עצמו "מסיים" בזריקה או באיבוד. במילים אחרות - כמה הוא מחזיק בכדור וקובע מה יקרה. כן - כמה ריכוזי הכדורסל של הקבוצה. וככל שהיא נותנת יותר יוסג' לשחקן אחד, ככה היא יותר "עובדת בשבילו" גם באלמנטים אחרים כמו ריבאונד.
לפני מהפכת החוקה של 2000-04, הריווח והשלשות של העשור הקודם, בודדים היו עוברים את ה־30% שימושיות. כיום זה קיים בכמחצית מקבוצות הליגה, וכ־90%-80% מהשחקנים שמקבלים לפחות 30% הם שחקני "איום משולש" של קליעה, מסירה וחדירה בפיק אנד רול.
מבין אלה, הבולט מכולם הוא לוקה - שהשנה שבר את השיא של עצמו ועומד כרגע על 38% שימושיות (ממוצעי הקריירה של ג'ורדן, בירד ומג'יק הם 33%, 26% ו־22% בהתאמה. בוקר עומד על 32%).
ומה קורה כששחקני חוץ חובבי כדרורים מקבלים 40%-38% יוסג', כבר ראינו עם ראסל ווסטברוק וג'יימס הארדן: הם גורמים לקבוצתם להיראות חסרת אונים בלעדיהם, בזמן שהם עצמם לא מסוגלים להוביל אותן להצלחות אמיתיות, אבל כן גורפים את כל התהילה - כי באמת נראה שהם הכי "בעלי ערך" לקבוצה, אף שזה מנופח ומעוות נוכח השיטה הלא קבוצתית שהם מובילים.
אז כן, לגיטימי לטעון בשיחת מספרה שלוקה טוב מבוקר ושהוא ה־MVP. אבל לא לגיטימי שיש ביניהם פער כל כך גדול. אלא שבפועל, דונצ'יץ' משחק בקבוצה שנמצאת במאזן שלילי בזמן שהוא מפציץ שלשות באחוזים נמוכים.
זה לא מפריע לו להיות הרבה לפני בוקר בדירוגים של השבועות האחרונים. כי השיטה הטוטליטרית שהוא עומד בראשה גורמת לו להיראות יותר חשוב לדאלאס מאשר בוקר לפיניקס. התודה למפרנסי הפנטסי ולחובבי הז'אנר של משטרים מסוג זה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו