ארה''ב : תלמידים קטינים במופע דראג לצוות מבוגרים באירוע בית ספר. ''מורה עמד ושומר מחוץ לדלת שלא יכנסו זרים''  

זה גל עכור של נקמה של חלק מהימין בבנט ולפיד. אפשר להבין את זה.
קצת מוציאים קיטור.

מעוז הוא חבר מאד קרוב של ביבי כבר שנים.

הוא סוג של איש אמונו כהקרוב מזה שנים.

מעוז קיבל מה שהוא רוצה מביבי כיוון שביבי מאמין בדרכו של מעוז ומאד. הגישה של מעוז היא פשוטה ואותה הוא מוביל שנים: בביתך תעשה מה שבא לך אך בפרהסיה תנהג כמי שגר במדינה יהודית. גישה נכונה שנותנת כבוד למדינה. גם כשאתה מבקר בחול אתה נותן כבוד למנהגי המקום. זה מה שרוצים שיהיה פה. כבוד למדינה היהודית - בדגש היהודית.

על כך קמה ועדת החקירה הראשונה בתולדות המדינה.
וגם אז הוציאו את השמאל האכזרי פטור ללא עונש.

בשנות ה30, בן גוריון הצליח להיבחר לראש ההסתדרות הציונית.
וכיוון שהמנדט הבריטי הגביל מספר עליית יהודים בהתאם לספר הלבן, הם מסרו את נושא חלוקת הסרטיפיקטים להנהגה של היישוב, כלומר לידי בן גוריון ואנשיו.
ב1934 בן גוריון רכש וקרא את הספר מיין קאמפ. בנאומו בוועידת ההסתדרות חזה מלחמה של גרמניה מול מדינות המערב וסכנה קיומית לעם היהודי באירופה. ולמרות זאת כל ההנהגה לרבות משה שרתוק בחרו לתת סרטיפיקטים ביחס של 90% ליהודים החברים בתנועות השומר הצעיר.
משה שרתוק מי שהיה המזכיר המדיני של ההסתדרות הציונית (מעין שר חוץ ולימים ראש ממשלה השני) זעם על כך שהרוויזיוניסטים מעלים יהודים מאירופה.
וכך אמר:
"אין שליטה. הרוויזיוניסטים חידשו פעולתם ועוד ידם נטויה. הם לקחו את כולם. עוור, פיסח, אפילו מושב זקנים שלם. הם אינם מקפידים על חומר אנושי רצוי. יש להעלות את הטובים בלבד. ואת המנוולים, לגרש מחופי הארץ." ~ יוני 1941"
-
כלומר האג'נדה בעיניו גברה על הצורך להציל יהודים באשר הם היהודים.
עם הקמת המדינה, שר החינוך הראשון היה זלמן שזר לימים נשיא המדינה.
את המדינה שטפו גלי עולים והם שוכנו במחנות פליטים.
בכל המדינה החינוך היה לפי זרמים שונים . (הכללי, העובדים, המזרחי ואגודת ישראל)
במחנות העולים הונהגה שיטה שנקראה 'החינוך האחיד' במסגרת מה שבן גוריון כינה כור ההיתוך.
דהיינו, להורים לא ניתנה בחירה, ובתי הספר שעמדו לרשות העולים היו האחידים.
הדבר נעשה לפי סעיף בחוק חינוך חובה שהתקבל בספטמבר 1949. בתי הספר האחידים נועדו להקנות לילדי העולים השכלה בסיסית וכן מושגי יסוד בתולדות העם והארץ ברוח ציונות חלוצית הנוטה לחילוניות.
כפי שניסח זאת בן-גוריון בדיון בכנסת:
"עלינו לקחת את העולה שהוא 'אבר מדולדל, מוזנח, מתנכר ומנוכר... ונקנה לו במהירות הלשון, אם אינו יודע עברית, וננחיל לו ... את ידיעת הארץ, ונכניס אותו למסגרת לאומית, בסביבה מחנכת, ונלמד אותו עבודת האדמה... וכך נבנה עם מאוחד בלשונו, בהכרתו, בעוז רוחו, דבק בארצו ובעצמאותו"
הממסד והאוכלוסייה הוותיקים חששו משינוי בדמותה של המדינה. על אף התמיכה של רוב תושבי המדינה בעלייה, הייתה רתיעה מהעולים ומתרבותם, ובשל כמות העולים האדירה היה חשש שאופייה של המדינה ישתנה לכיוון לא רצוי לאוכלוסייה הקיימת.
יהודי תימן שבמשך מאות שנים חינכו את ילדיהם רק בחינוך יהודי דתי, קבלו כנגד הלימודים המעורבים (בנים ובנות) במוסדות החינוך האחיד, ומיעוט בלימוד תורה .
יוצאי תימן שביקשו להמשיך ולדבוק בלימוד המסורתי נתקלו בהתנגדות עזה של נציגי המדינה שהתעקשו לדבוק בעקרונות החינוך האחיד.
המצב התפתח ואף הפך לאלים - המדינה הפריעה ללימוד התורה של הילדים, בחלק מהמקומות דווחו על מקרים של גזיזת פיאות, ובמקרה אחד אף נורה ברגלו "מורי" שבא ללמד תורה לקבוצה של ילדים.
מעולם למיטב ידיעתי לא הייתה אלימות וכפיה של חינוך דתי באופן כה אלים כמו שהחילונים של השמאל עשו ליהודי המזרח הדתיים.
יוצאי תימן פנו לחברי הכנסת מהחזית הדתית בבקשה לעזרה. הם טענו שהמדינה מנסה בכוונה תחילה להעביר אותם על דתם ולכפות עליהם חינוך שבו אין הם חפצים, תוך נקיטה באמצעים אלימים.
האמצעים היו לעיתים מוסווים ועקיפים (לחץ כלכלי - עיכוב במציאת דירה ובמתן עבודה),
אך לעיתים ישירים וברורים, היינו, הפעלת אלימות.
נקודה נוספת שהפריעה לעולים היא העובדה שבמנגנוני החינוך לא הועסקו יוצאי העדה או דתיים, אלא רק ישראלים ותיקים, חילונים.
בן גוריון נישה לנפנף את הדתיים אך בלחץ כבד הקים את ועדת החקירה הראשונה בתולדות המדינה ועדת פרומקין.
כמקובל בשמאל הועדה פטרה את אנשי השמאל מכל אחריות ובטח בהאשמות של אינקוויזיציה חילונית.
למרות שהכירו בכך שאלימות כמו גזיזת פאות נעשתה בשיטתיות אכזרית.
בפועל הופרדו ילדי תימן וניתן להם חינוך דתי.
אז כשאומרים לכם כפיה דתית, זכרו שבפועל הייתה רק כפיה חילונית אלימה באלימות ישירה של גזיזת פאות ואלימות לא פחות מזעזעת של מניעת עבודה וכליאה של יהודית דתיים במחנות הפליטים לתקופות ארוכות יותר.
מעולם לא היה לשמאל האכזר קו אדום במטרתו לכפות בכח את שנאתו לדת היהודית.