"התנהלות המתנגדים סביב הגשת ההתנגדות ובירורה גרמה להשחתת זמנו של בית המשפט". כך אומרת (27.11.22) שופטת בית המשפט העליון,
ענת ברון, על התנגדויות להסדר פשרה בתביעה ייצוגית נגד חברת החשמל, אשר הוגשו באמצעות עו"ד
אביעד ויסולי, איש האגף הימני הקיצוני של הליכוד.
הבקשה לאישור התביעה הוגשה בטענה שחברת החשמל גבתה מלקוחותיה סכומים בלתי מוצדקים בגין קריאת מונה ולא פיצתה אותם בסכומים שהגיעו להם. המבקשים טענו, כי החברה חייבה לקוחות ללא קריאת מונה למרות שלא הייתה הצדקה לכך, ועשתה זו במכוון כדי לגרום לגביית יתר. הבקשה התקבלה בינואר 2020, אך באפריל 2021 הגישו התובעים והחברה לבית המשפט הסדר אליו הגיעו בעקבות גישור בפני השופט בדימוס
יצחק ענבר. הוסכם על פיצוי בסך 6 מיליון שקל, 300,000 שקל לתובעים, 1.2 מיליון שקל לבאי-כוחם ושינוי אופן החיוב בעתיד.
ההתנגדויות הוגשו בידי מרים ויסולי (רעייתו של עו"ד ויסולי) בשם "הפורום להסדר הוגן", שירי קרינגל ויעקב קינד, אשר כולם יוצגו בידי ויסולי. הם יצאו נגד מבנה ההסדר, הסכום שנקבע בו, הגמול לתובעים והשכר לבאי-כוחם. בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט
מנחם רניאל) דחה את ההתנגדויות באומרו, שלקוחותיו של ויסולי לא הוכיחו שפעלו בעבר למען הקבוצה ולא הוכיחו שהם חברים בקבוצה המיוצגת. למרות שנתן להם הוכחה נוספת להוכיח את חברותם בקבוצה, הם לא עשו זאת.
רניאל הורה למרים ויסולי להגיש תצהירים ולפיהם החשבונות על שם בעלה מתייחסים לנכס שבבעלותה, אך היא לא עשתה זאת. רניאל דחה את ההתנגדויות וחייב את המבקשים בתשלום הוצאות בסך 2,300 שקל. בהמשך הוא אימץ את המלצות הבודק, ד"ר אילן סולימאן, והגדיל את הפיצוי ל-8.9 מיליון שקל; הוא אישר את הגמול ושכר הטרחה.
ברון (המופקדת בבית המשפט העליון על תחום התביעות הייצוגיות) אומרת כי רניאל שגה כאשר קבע שרק מי שפעל בעבר לטובת חברי הקבוצה יכול להגיש התנגדות. לדבריה, "במקרים המתאימים, שבהם ההתנגדות נועדה לשרת את טובת הקבוצה, ניתן לראות בעצם הגשתה את הפעולה הסוללת את הדרך לבחינת ההתנגדות לגופה.
"מובן עם זאת כי כאשר מדובר בהתנגדות שעל פני הדברים תביא לסרבול ההליך הייצוגי והארכתו שלא לצורך, כשההתנגדות קנטרנית, מונעת מאינטרסים זרים באופן שאינו מקדם את ההליך או שנדמה כי הוגשה רק מתוך שאיפה של המתנגד ליהנות מפסיקת גמול לטובתו - לא ניתן יהיה לראות בהגשת ההתנגדות כפעולה לטובת עניינם של חברי הקבוצה". בית המשפט הוא אשר יקבע האם מדובר בהתנגדות סרק וביכולתו להטיל הוצאות עליה, מציינת ברון.
עם זאת, ברון דחתה את בקשתם של ויסולי, קרינגל וקינד לערער על החלטותיו של רניאל. כאמור, היא קובעת שהתנהלותם (באמצעות אביעד ויסולי) השחיתה את זמנו של בית המשפט. ברון מפרטת: "אי-צירוף תצהירים ומסמכים אחרים לתמיכה בעובדות שנטענו בהתנגדות; הגשת מסמכים בלתי רלוונטיים ואי-הגשת התצהיר שהתבקש על-ידי בית המשפט; הגשת בקשה לעיכוב ביצוע ההליך הייצוגי לבית המשפט המחוזי כאשר באותה עת כבר הוגשה הבקשה למתן רשות ערעור לבית משפט זה; והטענה חסרת היסוד שהשמיעו המתנגדים, שלפיה משנדחתה ההתנגדות אין לבית המשפט המחוזי סמכות לחייבם בהוצאות.
"סרבול ההליך באמצעות שימוש במנגנון ההתנגדות מנוגד לתכלית הפשרה, שהיא סיום הדיון בתובענה הייצוגית ביעילות ובמהירות תוך הבטחת פיצוי ראוי לחברי הקבוצה המיוצגת. התנהלות זו כשלעצמה מצדיקה את דחיית הבקשה", אומרת ברון. היא מוסיפה, כי גם לגופם של דברים לא היה מקום לקבל את ההתנגדויות. את התובעים הייצוגיים ייצגו עוה"ד אלרן שפירא בר-אור ורוני אבישר שדה; את חברת החשמל ייצגו עוה"ד אודי רוזנטל, עוז סאסי ואסף דהן; ואת היועצת המשפטית לממשלה - עו"ד אריה צישינסקי.
