שופט בית המשפט העליון,
חאלד כבוב, דחה (14.11.22) את בקשתו של הרב יוסף אליצור, מרבני ישיבת "עוד יוסף חי" ביצהר וממחברי הספר "תורת המלך", לערער על הרשעתו בהסתה לאלימות ועל עונשו - שבעה חודשי מאסר על תנאי. כבוב קבע, כי אין המדובר במקרה חריג המצדיק דיון בגלגול שלישי, לאחר שאליצור הורשע בבית משפט השלום בפתח תקוה וערעורו נדחה בידי בית המשפט המחוזי מרכז.
אליצור הועמד לדין בשל דברים שפרסם בשנת 2013 באתר "הקול היהודי", בהם הביע תמיכה בפעולות "תג מחיר". הוא הואשם בפרסום "דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות, תמיכה בו או הזדהות עימו". מעבר לניתוח הדברים כשלעצמם, ניתח בית משפט השלום פרסומים קודמים של אליצור (ובהם הספר "תורת המלך", בו הובעה דעה הלכתית ולפיה ניתן להרוג ערבים) והשתמש בעדות של איש שב"כ בנוגע למידת השפעתו של אליצור.
בית משפט השלום קבע, כי "שעה שנעשה לא פרסום אחד אלא שניים, כאשר עסקינן באתר חדשותי ולא בדף פייסבוק פרטי, כאשר הפרסומים לא סויגו על-ידי הנאשם בדרך כלשהי, ולנאשם אין כל שליטה על זהות הנחשפים לפרסום, ובהינתן האווירה הציבורית אשר פורטה לעיל [בימי פיגועים מרובים ופעולות תג מחיר], נמצא כי מתקיימת אפשרות ממשית לעשיית מעשה אלימות, וודאי כאשר נבחן אם עסקינן בדברי שבח למעשה שכזה". הוא נדון לארבעה חודשי מאסר על תנאי.
אליצור ערער למחוזי על הרשעתו, והמדינה - על קולת עונשו. הוא טען, כי לא מדובר בתוכן מסית אלא לכל היותר בכזה הנתון למספר פרשנויות, כי השלום צמצם את
חופש הביטוי שלו וכי לא היה מקום להזדקק לראיות שאינן נוגעות לטקסטים עצמם. המחוזי קבע חד-משמעית, כי מדובר בהסתה לאלימות, וכי היה מקום לבחון את מעמדו של אליצור כדי לקבוע האם דבריו עלולים לגרום לסכנה מוחשית. המחוזי החמיר את העונש לשבעה חודשי מאסר על תנאי.
אין לנתק בין הטקסט לבין הנסיבות
בבקשתו לערער לעליון טען אליצור, כי מדובר בשאלה עקרונית: "האם יש מקום להרחיב את מלאכת הפרשנות של טקסט, העומד ביסודו של ההליך הפלילי, באמצעות כלים פרשניים החיצוניים לטקסט עצמו; והכל כדי לעמוד טוב יותר על הלך רוחו של הדובר, על כוונותיו, ועל האפשרות שדבריו חצו את רף הפליליות של עבירות הביטוי". לטענתו, קריאת הטקסטים במנותק מעברו ואישיותו, צריכה להוביל לזיכויו.
כאמור, כבוב דחה את הבקשה בקובעו, כי אין המדובר בשאלה עקרונית החורגת ממקרהו של אליצור. הוא מציין, כי הראיות שמעבר לטקסטים שימשו את השלום והמחוזי רק ככלי עזר מעבר לדרוש. קריאת הפרסומים עצמם מובילה למסקנה שיש בהם הסתה לאלימות העלולה להוביל לאלימות בפועל. השלום צדק כאשר פירש את המילים שבחוק "נסיבות הפרסום" כרשימה פתוחה, תוך צורך להתייחס לכל מקרה בהתאם למאפייניו. כבוב מדגיש, כי "ספק אם יכול להיות חולק בדבר הצורך בגמישות בעת בחינת העבירה ייחודית זו, הן מצד האינטרס של שמירה על שלום וביטחון הציבור, הן מבחינת זכויות נאשמים בעבירה".
בשל המורכבות של עבירת ההסתה, מדגיש כבוב, "יש לתת את הדעת למיהות המפרסם; להלך הרוח של הציבור; לסוג האלימות המדוברת; להיקף הקבוצה החשופה לאותה אלימות; להיקף הפרסום ולקהל היעד שלו; להקשר הפרסום; למקומו ולמדיום שבו נעשה שימוש. וכן עליו לשאול, בין היתר - מי אמר, מה נאמר, היכן נאמר, באיזה אופן נאמר, למי נאמר ובאיזו מסגרת נאמר. אשר על כן את הניסיון, המלאכותי במידה רבה, לנתק בין הנסיבות אשר צובעות העבירה בפליליות, ובין הטקסט, אין בידי לקבל". את אליצור ייצגו עוה"ד עירית שלזינגר-זריבי ונועם גוטמן, ואת המדינה - עו"ד עומרי כהן.
