אנחנו, היהודים האחרים

לא עברו אפילו עשר דקות מאז נאלצתי שוב להגן על ישראל בשרשור פייסבוק. השאלה הפעם היתה אם ניתן להעניק ללא ביקורת את פרס נובל לספרות לאנני ארנו, התומכת בתנועת החרם BDS והאנטישמית הנלהבת, שהרי על פטר הנדקה ניתכה סופה של זעם לאחר זכייתו בפרס ב־2019, בגלל קרבתו לסלובודן מילושביץ'. עבודה חינוכית בהתנדבות - כך אני קוראת לזה - ולא רק אני עושה אותה, אלא רבים משבעת מיליון היהודים שחיים בתפוצות.

תוכלו לומר ששום יהודי בעולם לא צריך להגן על ישראל מדי יום ביומו, אבל אם לא היינו עושים זאת, האנטי־ציונות, שזה עשור הולכת ומתפשטת בעולם כמו אש בשדה קוצים, היתה ככל הנראה מתפתחת אף יותר ממה שהיא ממילא.

עבודה ללא שכר

אם במשרד, אם בארוחת ערב או במדיה החברתית, אם כאישיות ציבורית באמצעי התקשורת, ואם כאנשי עסקים, כלוביסטים, כפוליטיקאים או כאמנים, יהודי התפוצות - יותר משבעה מיליונים במספרם - הם הפרקליטים השקטים והקולניים של ישראל מחוץ למדינת היהודים. אנחנו פרוסים בכל העולם ומהווים כמחצית מאוכלוסיית היהודים בעולם, ואף שכמעט אף אחד בישראל אינו טורח להשקיע בנו שמץ של מחשבה, אנחנו חייבים לחשוב על ישראל בכל יום ויום.

אנחנו עסוקים ללא הרף ב"ביקורת הלגיטימית על ישראל", ועושים את המיטב כדי להפריך את המיתוס על מדינת הדיכוי שרוצחת ילדים. אף אחד לא עוזר לנו בכך

אנחנו חיים כמיעוט בסביבה שעוינת את ישראל, נפגעים מאנטישמיות ונושמים לרווחה כשאנחנו נוחתים בנתב"ג. יש ישראלים מהשמאל שרואים בנו פרנואידים, ושאר הישראלים אפילו לא יודעים שאנחנו קיימים. הסיבה העיקרית לכך היא שהם משוכנעים שעתידה של ישראל נקבע על אדמתה, אף שאנחנו, יהודי התפוצות, הבנו מזמן שזו טעות.

שאלת עתידה של מדינת ישראל תוכרע במישור הבינלאומי. כי ישראל אינה סתם רק מדינה קטנטנה במזרח התיכון שאינה מעניינת איש. מעצם טבעה היא מדינה רבת משמעות. קיומה של ישראל מעורר שאלות דתיות, וכמוהן שאלות אמנציפטוריות־חברתיות, ואלה כאלה נוגעות לעולם כולו. כאן מעורבת גם האנטישמיות המושרשת, הפורקת את זעמה על מדינת היהודים, אנטישמיות שאפשר לכנות אותה, אם כי לא חייבים, "אנטי־ציונות", בייחוד מכיוון שרוב הלא־יהודים בעולם מכנים אותה "ביקורת לגיטימית על ישראל".

אנחנו עסוקים ללא הרף ב"ביקורת הלגיטימית על ישראל", ועושים את המיטב כדי להוציא מראשיהם של בני אדם אחרים את המיתוס על מדינת הדיכוי שרוצחת ילדים. אף אחד לא עוזר לנו בכך. לעיתים קרובות אנחנו מרגישים מעט עזובים לנפשנו בסיפור הזה - כיחידים, אבל גם כקהילה יהודית על מוסדותיה השונים, שעושה כמיטב יכולתה, אבל גם מגיעה לקצה גבול היכולת שלה לנוכח ההתפתחויות של השנים האחרונות.

לפעמים אנחנו מרגישים מעט עזובים לנפשנו בסיפור הזה - מצד הישראלים ומצד ישראל עצמה, אף על פי שאנחנו עושים חלק לא בלתי חשוב מעבודת הלובינג הבינלאומית, כך שבטווח הארוך יהיה אפשר למצוא שותפים פוליטיים יותר מאשר אויבים פוליטיים כדי לפתור את הבעיות המקומיות.

אהבה גדולה

אנחנו עושים את זה כי ישראל חשובה לנו, אף על פי שאנחנו לא חיים בישראל. אנחנו אמנם שמחים כיהודים בתפוצות, אבל זקוקים לביטחון של מקום מפלט, ולכן לפעמים אנחנו משתוקקים לעבור לישראל, אבל מנועים מלעשות את זה מסיבות ביורוקרטיות. הבת שלי, למשל, משוללת אזרחות ישראלית אף שאביה ישראלי, משום שאנחנו לא נשואים ולא היינו נשואים. זה אולי היה יכול להיות בשבילי הצעד הראשון בדרך אל הארץ הידועה, והידועה לשמצה, שלכאורה זורמים בה חלב ודבש.
מאחד מחבריי מנעו את חידוש הדרכון - הוא עשה עלייה לפני שנים רבות - כי בשנה האחרונה הוא נאלץ לשהות מחוץ לישראל יותר מ־180 יום כדי לטפל בבן משפחה חולה. שלא לדבר על דמי השכירות ועל יוקר המחיה. תרבות של סבר פנים יפות אינה חלק מהדנ"א הישראלי. גם זאת סיבה לכך שרבים כל כך מאיתנו אינם חיים בישראל.

אנחנו אמנם לא יכולים להצביע בבחירות הקרובות, אבל אנחנו יכולים לאחל לעצמנו ראש ממשלה שלא ינצל לרעה את הפוליטיקה של ישראל למאבק מקומי או אפילו אישי

ולמרות זאת, אנחנו חלק מן הארץ הזאת. ולא זאת בלבד, אלא שהרבה יותר מכפי שהרוב בישראל מעלה על דעתו. ואת העובדה הזאת יש להחדיר לתודעה, מכיוון שלעצם הקיום שלנו תהיה השפעה יסודית על עתיד הארץ הזאת. ולכן לא רק שהממשלה העתידית של ישראל צריכה להפנים את העובדה הזאת - היא צריכה להיות ממשלה שתוכל לייצג לא רק את האינטרסים של היהודים בישראל, אלא גם את אלה של אלו שמחוצה לה. אסור להחשיב אותנו ליהודי תפוצות שהכריעו נגד ישראל, אלא יש לתפוס אותנו כשבעה מיליון פרקליטים של ישראל, שיבואו בזמן שיוכלו, ורואים במדינה מקום מפלט חשוב. כי להבדיל מהישראלים הרבים שבאמת עזבו, רובנו לא נוטרים לארץ הזאת טינה, אלא נושאים בליבנו המון אהבה כלפיה.

אנחנו אמנם לא יכולים להצביע בבחירות ב־1 בנובמבר, אבל אנחנו יכולים לאחל לעצמנו ראש ממשלה שלא ינצל לרעה את הפוליטיקה של ישראל למאבק מקומי או אפילו אישי, כזה שמבין שמדובר בשאלת מיקומה של ישראל בעולם המערבי בעשורים הבאים. ראש ממשלה חזק ומודרני, שיכול לשלב בחוכמה, באמצעות דיפלומטיה ואמפתיה, את האינטרסים של הישראלים וגם של יהודי התפוצות. כי בכך הוא יחזק את הקהילה היהודית בתפוצות, יפגין כלפיה את האמון החשוב הנחוץ לה לצורך עבודתה המשפטית ללא שכר, ואף יעורר תנועת הגירה הכרחית, שתוכל להסיר את הסכנה הדמוגרפית הגדולה הנשקפת לישראל. 

תרגם מגרמנית: חנן אלשטיין
הכותבת היא סופרת גרמנייה יהודייה המתגוררת בברלין