גלגולי נשמות קיימים? הדעה המעניינת של היהדות בנושא הפתיעה אותנו

בדיחה יהודית עתיקה מספרת כי בעיצומו של ויכוח קולני בין עמיתים, התייאש האחד ואמר לחברו: "אתה העדות לכך שיש גלגול נשמות, שכן להגיע לטיפשות כמו שלך לא מספיק פרק חיים אחד".

כיום, כאשר העולם החסידי והקבלי כבר חדר להבנה הבסיסית של היהדות ונפח בה נשמה ורוח מיסטית ופנימית, המושג "גלגול נשמות" הוא חלק יסודי מהאמונה היהודית. למרות זאת, חשוב לדעת כי העולם היהודי הקדום היה חלוק בנושא.

בתנ"ך אין פסוקים מפורשים המעידים על כך שגלגול נשמות אכן קיים, אולם רבי משה בן נחמן (הרמב"ן), אשר חי במאה ה-13, ראה מתוך פסוקי התורה הוכחות ברורות לקיומו של "סוד העיבור" (תצורה מסוימת של גלגול נשמות). אחת ההוכחות לכך קשורה למצוות ה"ייבום", המתייחסת למציאות שבה אלמנה שנשארה ללא ילדים מתחתנת עם אחיו של בעלה המנוח, בהליך הנקרא "ייבום", ונועד לקיים דור המשך לזרע בעלה.

הרמב"ן סובר כי נשמתו של הבעל מתגלגלת שוב בבן הנולד ממצוות הייבום, ובכך מקים את שמו. הבנה זו, שאף מובאת בספר הזוהר ובכתבי האר"י, מאומצת על ידי פרשנים ומורי דרך רוחניים במהלך השנים, למשל רבי חיים בן-עטר (מחבר "האור החיים") על התורה, דון יצחק אברבנאל, אשר היה מגדולי מפרשי המקרא ועוד.

מקצה שיפורים לנשמה

רעיון הגלגול מהווה פלטפורמה להבנת המושג "צדיק וטוב לו", וכן כל הקשרו לסוגיית השכר ועונש בעולם הזה ובעולם הבא, כאשר ההגעה לעולם בגלגול מאפשרת תיקון התנהגות, השלמת משימות ומקצה שיפורים לנשמה. 

רוב הוגי הרוח בעם היהודי לא עסקו בנושא, ויש שאף התנגדו לו  - בעיקר כשהיה מדובר בשאלה על נשמת אדם שעלולה להתגלגל בחיה. הרב סעדיה גאון, שהיה מראשי היהדות במאה העשירית, התנגד נחרצות למה שכינה "הזיות", וקבע כי למרות שייתכן גלגול של נשמת אדם באדם, הרי שלא ייתכן שנשמת אדם תתגלגל לאחר מכן בנשמת חיה, לפי שאין נשמות האדם והחיה זהות, וכי דבר זה מתנגד למושכל. דעה דומה לזו נשמעה מבנו של הרמב"ם וחכמי ישראל נוספים. 

רבי יוסף אלבו, מגדולי הפילוסופים היהודים שעסק רבות בנושאי יסודות האמונה בספרו "ספר העיקרים", טען כי מטבע הנשמה אינה בעלת בחירה ולא נוטה לחטאים, ורק הקב"ה הכניסה לגוף לנסותה, ואין סיבה שיכניסה שוב לגוף נוסף לאחר המוות, כדברי תורת הגלגולים.

כולם מאדם הראשון

אך למרות התנגדותם של חלק מהוגי הדעות הרוחניים, נראה שההבנה כי סוגיית גלגול הנשמות קיימת ביססה את עצמה, ואף הפכה להיות חלק מעבודת המידות ותיקון הנפש בעבודת האדם.

בתלמוד הבבלי מובא כי "אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף". רבים רואים בכך אבן דרך האומרת שכאשר כל הנשמות ירדו לעולם ויתלבשו בגופים, הגאולה מוכנה לבוא. ר' חיים ויטאל, מתלמידיו של האר"י ז"ל, מבאר כי כל הנשמות שהגיעו ושיגיעו לעולם היו בגופו של אדם הראשון וממנו התגלגלו לעולם. 

העולם המחקרי נתן דעתו לנושא, ופורסמו כמה מחקרים מרתקים בנושא, שחיזקו את דעת המצדדים בגלגול הנשמות. מחקר מעין זה פרסם ד"ר איאן סטיבנסון (ראש המחלקה לפסיכיאטריה באוניברסיטת וירג'יניה), שחקר במשך 40 שנה יותר מ-3,000 ילדים, רובם בגילאי ,3-7 שתיארו התרחשויות מסוימות מחייהם הקודמים. סטיבנסון נקט בשיטות מדעיות של ריאיון ותצפית ותיעד את דבריהם, ולאחר מכן חקר והתחקה אחר הדמויות שעליהם סיפרו, סקר את אורח חייהם וניסה לבצע התאמות בין התיאור של הילדים לדמויות המקוריות. הילדים לא הכירו את הדמויות שאותם תיארו, אך לדבריו רבים מהתיאורים היו תואמים לתקופה ולאנשים.

חלק מהדמויות שאותם תיארו הילדים כחלק מחייהם הקודמים נהרגו באופן טראגי מאות שנים קודם לכן, אך לדבריו נמצאו סימנים מובהקים וצלקות מהאירוע אצל הילדים עצמם: ילד בעל כתם לידה במצחו ובעורפו תיאר את חייו הקודמים בפרטי פרטים. לאחר שהחוקר איתר את הדמות המתוארת, גילה שמעבר לדיוק בפרטים אדם זה נהרג על ידי כדור אקדח שנורה לרקתו ויצא מעורפו. מסקנותיו המחקריות בדבר קיומם של גלגולי נשמות היו חד משמעיות: הם קיימים.

מייסד חסידות חב"ד הרב שניאור זלמן מבאר בספר התניא את הדרך למימוש משימותיה של הנשמה, על ידי ניצול היכולות והשאיפות מתוך הגשמה עצמית וחתירה למצוינות ושלמות, ומדבר על התיאוריה שהנשמות מתגלגלות בגופים לאחר שירדו מנשמה כללית, דבר שהוא רואה כנקודה המחייבת ערבות הדדית לכל אחד ואחד, ומדגישה את האמיתות שמאחורי הביטוי "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".