אני לא כתב האוכל הראשון, לא העשירי וסביר להניח שגם לא האחרון, שפותח כתבה על ים המלח בתלונות ובמרמור על מצבה של הסצנה הקולינרית באזור. למעשה, אין סצנה כזו בכלל, וזה קצת מוזר ובעיקר מבאס כי מדובר באחת מפנינות התיירות היפות והכיפיות בישראל, למרות שהיא לא השתנתה כמעט בכלום מאז הפעם הראשונה שהגעתי אליה כילד אי שם בתחילת הניינטיז.
זה לא שציפינו שהמקום הזה יהפוך לווגאס, אבל בכמעט מחצית מהשנה מרבית בתי המלון בו מלאים, ובתקופה שבה כל כך לעבור מפה לאוזן ולהפוך לאטרקציה קולינרית שפודי'ז מכל הארץ ינהרו אליה, באמת שלא מובן למה למען השם כל האזור לא מלא בפודטראקס וכל מיני מקומות שווים שיבואו "להפריח את השממה".
זה לא שאתם צריכים להביא מנות חמות מהבית, כן? יש שם סניפים של הרשתות המוכרות אבל לצערנו לא הכל טוב ויציב, וגם מה שיש לא מספיק ודי מרגיש "לצאת ידי חובה". תמצאו שם, מן הסתם, ארומה ומקדונלדס, קפה גרג, והשנה נפתח גם סניף די מושקע של אגאדיר, אבל מסעדות שף? פודטראקים? מאפיות איכותיות? טרם. אם אתם יזמים, אולי תקפצו על ההזדמנות.
בכל מקרה, את 48 השעות שבילינו במקום אי שם בסוף אוגוסט לא רצינו לבזבז בלהתמרמר וחזרנו בכל זאת עם כמה המלצות טובות שקרו כשהצלחנו לצאת מהמזגן.
ערד תחילה
אחת מאותן המלצות טובות היא דווקא בדרך לים המלח ולא בים המלח עצמו, אבל זה נחשב וסגירת פינה לגמרי ראויה לנסיעה מתישה, וחוץ מזה, מי אנחנו שנוותר בכזאת קלות על מוסד קולינרי כמו המוזה?
הבר-מסעדה המיתולוגי ושופע הצעיפים הוא עדיין עצירת החובה המרכזית בעיר. הוא קיים 37 שנים ועבר הכל, זה די מדהים ויש מעט מאוד מקומות, בוודאי באזור הזה, שהצליחו לעבור כל כך הרבה טלטלות ומשברים, האחרון שבהם הקורונה.
View this post on Instagram
בכל הנוגע לפן הקולינרי, התפריט הוא מעט ניינטיזי, אם משווים את זה נגיד למסעדות השף במרכז, כלומר כולל המון קטגוריות של המון סוגי אוכל (תפריט המבורגר, תפריט חומוס, תפריט אסיאתי עם כל מיני מוקפצים, תפריט איטלקי עם פסטות ופיצות, סלטים, כריכים וקינוחים). אבל למה להשוות? האווירה טובה, השירות נהדר והאוכל עצמו (אנחנו התמקדנו בהמבורגרים) היו יותר טעימים מלא מעט מקומות בתל אביב שאולי התעייפנו מהם (לכתבה אחרת). שווה עצירה גם בהלוך וגם בחזור.
מתחם תחנת הדלק אלון 31, ערד
ראנץ' האוס
אם כבר מסעדות מיתולוגיות, גם הראנץ' האוס במלון נבו מבית ישרוטל בעיר היא כזו, אבל בעוד בהרבה מסעדות השימוש במילה "מיתולוגית" הוא תירוץ סלחני למסעדה לא טובה, כאן מדובר במסעדה טובה, טובה מאוד אפילו, ביחס לאזור אבל לא רק.
מדובר, אם כן, על מסעדת גריל האוס אמריקנית (עם אחות אילתית) כשרה כמובן, עיצוב יפה ונוח, קוקטיילים והכי חשוב במסעדות בשר שכאלה - בשר איכותי ומאוד טעים. המהות כאן היא כמובן הבשר, ויש המון ממנו, אבל גם מי שבשר אדום זה לא הפורטה שלו ימצא מה להזמין, כמו פרגיות, דגים ומספר סוגי סלטים.
גם המחירים, בהתחשב בעובדה שמדובר בבשרים ובמסעדה כשרה למהדרין, הוגנים וראויים. ואם אתם קוראים את הכתבה הזו בקיץ, המזגן יותר ממעולה, אתם תצטרכו את זה אם כמוני, הגעתם לשם בערב של 40 מעלות בחוץ.
ראנץ' האוס, מלון נבו מבית ישרוטל ים המלח, טיילת עין בוקק
חם מדי כדי לצאת? מסתבר שגם בבתי המלון יש אחלה אוכל
את ההמלצה האחרונה שלנו לא ראיתם באה. מדובר באוכל של בית המלון בו שהינו – אואזיס ספא קלאב. קודם כל – אני לא מדור תיירות ולא מתיימר להיות, אבל איזה כיף זה שקט ומלון "למבוגרים בלבד"? משדרג את החוויה, גם הקולינרית, ואסור לזלזל בזה.
חזרה למדור האוכל, אוכל של בית מלון מוגדר תמיד כ"אוכל רגיל" זה נשמע מעליב אבל זה ממש לא, הרי לבתי המלון יש רק מה להפסיד מזה, כי יש המון איפה ליפול. כאן, פשוט, לא היו נפילות, ובדקנו את זה יותר מפעם אחת, בבוקר, בצהריים ובערב (היה חם מדי, בלתי אפשרי להיות בשמש יותר מדקה, עמכם הסליחה).
ההצע לא שונה מכל מלון אחר שהייתם או תהיו בו, בארוחת הבוקר מצאנו את כל מה שיש בארוחות בוקר בבתי מלון, אבל גם מצאנו מקום נקי למרות העומס, תחלופה מהירה של ירקות ומנות טריות ונותני שירות חינניים. בצהריים אכלנו במסעדה החלבית של המסעדה סלטים ודגים שהיו מעולים, ובערב, הארוחה שהכי קל ליפול בה, גם כן כמעט ולא נרשמו נפילות.
בסופו של דבר, הכל עניין של ציפיות, ואתה לא מגיע לבית מלון עם אותן ציפיות שאתה מגיע איתן למסעדת מישלן, וכאן נכנסים פרמטרים כמו שמירה על טריות, שירות ואפילו נוחות, והייתה פה הצטיינות, כך שנפרגן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו