חווה אלברשטיין שרה "סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר". בטניס הגברים, במקביל לסיום הקריירה של פדרר, הנסיקה של אלקרז צוברת תאוצה עם תואר גראנד סלאם ראשון. בטניס הנשים, הדעיכה של סרינה הביאה לנו כוכבת פולנייה חדשה שלא מפסיקה לנצח. אבל מה עם הטניס הישראלי? האם הסוף הקרב ובא לצערנו של יוני ארליך יביא איתו התחלה של משהו אחר?
בעבר, טניס הגברים הישראלי היווה דוגמה מצוינת למשפט הנ"ל. עם סיום הקריירה של שלמה גליקשטיין, החלו קריירות מרשימות של עמוס מנסדורף, גלעד בלום ושחר פרקיס שהמשיכו את ההצלחה העולמית של הטניס הישראלי. אחריהם הגיעו הראל לוי ונועם אוקון, ולבסוף דודי סלע ואנדיוני.
כיום, לצערנו, המצב שונה לגמרי. מאז פרישתו הלא רשמית של דודי סלע בשנת 2019, לא היה אף שחקן יחידים ישראלי שדורג בין 200 הראשונים בעולם. השריד היחיד מהתקופות היפות של הטניס הישראלי הוא יוני ארליך. ארליך בן ה־45 אולי הידרדר עד המקום ה־200 בדירוג הזוגות העולמי, אך בכל מפגש דייויס הוא מזכיר לנו כמה הוא טוב.
הקפטן־שחקן של הנבחרת הוא שיאן ההופעות שלה עם 39 כאלה. במאזן של 27 ניצחונות זכה ארליך ב־22 תארי זוגות, כולל שניים מיוחדים: זכייה בטורניר קווינס ATP מול 12 הפסדים בלבד, וכמובן הזכייה באליפות אוסטרליה הפתוחה ביחד עם אנדי רם.
אנדי רם ויוני ארליך היו הצמד הגדול ביותר בספורט הישראלי מאז מיקי־מוטי (מיקי ברקוביץ' ומוטי ארואסטי). השניים, שקיבלו את הכינוי אנדיוני מהקהל הישראלי במשחקי הדייויס, הציגו ביחד קריירה מפוארת עם אינספור אירועים בלתי נשכחים. אחד שזכור לי במיוחד, המפגש עם רוסיה ב 2009, כאשר אנדיוני משלימים ניצחון 0:3 סנסציוני מול 10,000 צופים בהיכל.
מערכת היחסים בין השניים הייתה מופלאה. בתחילת שנת 2009 יוני ארליך נעדר כחצי שנה מהמגרשים בשל פציעה במרפק. בראיון שערך באותה תקופה אמר: "אני מתגעגע לאנדי, חוץ מלתחרויות גם לרגעים ביחד, לצחוקים, הטיסות, החברות. הרבה זמן לא היינו ביחד וזה חסר לי".
מאז פרישתו של רם בשנת 2014, ארליך סופר כבר 8 שנים של חיפושים אחר פרטנר קבוע לתחרויות. הוא אמנם לא הצליח למצוא כזה, אך זה לא גרם לו לוותר או לחשוב על פרישה מטניס. הטניסאי הישראלי המשיך לעבוד קשה כדי להישאר תחרותי בענף שהוא כל כך אוהב.
"התברכתי בגוף טוב, ועם הרבה אמונה וכוחות אני עדיין שם", אמר מוקדם יותר השנה. ארליך מייצג את מה שאנחנו רוצים שיסמל את הספורט הישראלי: צניעות, עבודה קשה ואהבה בלתי נגמרת לענף. הרי ללא כל אלה, לא ניתן לשמר קריירה כל כך מוצלחת עד גיל 45 מעט מאכזב שבגיל הזה ארליך הוא עדיין המחבט הבכיר של ישראל. הקריירות של צוקרמן, לשם ועוליאל לא מצליחות להתרומם לגבהים המצופים. צוקרמן גילה שקריירת מכללות מוצלחת לא מספיקה, לשם לא מצליח לשמור על יציבות וישי עוליאל לא עומד, בינתיים, בציפיות שיצר לעצמו לאחר קריירת נוער חסרת תקדים במונחים ישראלים.
כנראה בריקוד האחרון שלו, בטורניר בת"א, ארליך ישתף פעולה עם ג'וקוביץ', כמו לפני 12 שנים בקווינס. אין במה מתאימה מזו לסיום קריירה של ספורטאי בסדר גודל של ארליך, אבל אנחנו לא מוכנים שזה ייגמר. יוני, יש לי רק בקשה אחת. כל עוד הגוף שלך מאפשר לך, תמשיך לשחק, לפחות בגביע דייויס, כי בניגוד למילות השיר - סוף הקריירה שלך, הוא לא התחלה של משהו אחר.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
