כיסוי הראש הלאומי: רם בן ברק חרד מפני התחזקות הציונות הדתית

השבוע התראיין יו"ר ועדת חוץ וביטחון, רם בן ברק מיש עתיד, ברדיו צפון. בין השאר, השמיע כמה הערות והבחנות נוקבות על מפלגת הציונות הדתית. "זו מפלגה איומה ונוראה", ניתח, "מסוכנת ואנטי־דמוקרטית, רוצה שחוקי ההלכה יתפסו מקום יותר חשוב בחיים שלנו, שזה אומר שעוד מעט הקרייניות בטלוויזיה יהיו עם כיסוי ראש, ונשים לא יוכלו לשרת בצבא. לשם אנחנו הולכים(...) הומואים יצטרכו להיות בארון חזק מאוד. הם לא יוכלו להתקבל לשום מקום עבודה, כי מחשיבים אותם לבהמות".

בן ברק הוא חילוני, ומטבע הדברים חש מאוים מקיצוניות דתית. כמובן, בכל הנוגע לעוזרת הפרלמנטרית שלו, ליניר אבו הזאז, הוא ליברלי בהרבה. אבו הזאז עוטה חיג'אב, לא שירתה בצבא והיא השתתפה בסמינר בנושא אל־אקצא, שבו אחד המרצים היה השייח' המסית עכרמה סברי. אבו הזאז הצטלמה מחייכת עם סברי, עם נג'אח בכיראת, שנעצר כמה וכמה פעמים בגין הסתה, ואם שכחנו את שייח' ראאד פתחי, בכיר בפלג הצפוני של התנועה האסלאמית - הנה אנחנו מזכירים אותו עכשיו. להערכתי, אף אחד מהם לא תומך בגיוס נשים, וייתכן שדעותיהם בנוגע להומואים מפחידות בהרבה מאלה של ח"כ אבי מעוז.

אבל סגן ראש המוסד לא מוטרד ממוסלמית דתית לאומנית. הוא מוטרד מהדתה יהודית, ואני מאמינה שהפחד שלו מפני מדינת הלכה איראן־סטייל - אמיתי לחלוטין, ושום דבר לא יוכל לו. יו"ר מפלגת הציונות הדתית, בצלאל סמוטריץ', כבר היה חבר בממשלה ואפילו היה שר תחבורה, ובכל זאת לא השליך להט"בים ממקומות עבודה, וגם לא הציע לכפות כיסוי ראש על נשים. אך במוחו של ברק זוהי אופציה ריאלית. הוא חי בחלום בלהות מתוצרת עצמית, וגם המציאות לא מצליחה למוטט את חומות הסיוט. נראה שבדמיונו יישלחו נשים למטבח, בפקודה, ואותו יכריחו לעצור לתפילת מנחה בשולי כביש 6. בכל רגע עלולה יהדות טורפנית להשליט כאן בכפייה את ערכי העוזרת הפרלמנטרית המוסלמית שלו. בן ברק מכיר את היהדות כשם שהוא מכיר את האסלאם.

בשנת 1934 כתב ברל כצנלסון את המאמר "חורבן ותלישות", שבו ביכה את החלטתה של תנועת הנוער "מחנות עולים" לערוך את מחנה הקיץ שלה בתשעה באב. "האּומנם תש כוחנו לחיות ולהחיות את סמלינו, להעמיק בתוכנם, למלא אותם רוח הדור וצורכי הדור? האומנם אין אנו מסוגלים אלא להשתמש בסמלים שאולים בהקפה, בסמלים שאין עימם אלא העתקה וחיקוי, העיקר הסכמה מן החוץ? האומנם אין אנו מסוגלים אלא לחיים תלושים, לתרבות תלושה ולסמלים תלושים?" קונן איש תנועת העבודה עוד לפני קום המדינה.

והנה בא רם בן ברק, יליד נהלל, נכד לציונים חלוצים מהעלייה השנייה, ומוכיח לכצנלסון שאין לו בעיה עם הסמלים השאולים אלא עם הסמלים המקוריים, האמיתיים, אלה שהביאו לכאן את סבו. איך אמר יעקב חזן, מראשי מפ"ם: "רצינו לגדל אפיקורסים, וגידלנו עמי ארצות". בן ברק מוכיח שאפשר גם וגם. וייתכן שלא מכפייה דתית הוא חושש, אלא מבחירה חופשית ודמוקרטית בערכים יהודיים.

צר המקום מלעמוד על שורשי הדחייה של השמאל מפני היהדות, אבל בן ברק לא המציא כלום. כבר בשנת 1944 הגיב נתן אלתרמן לאירוע שהתרחש בקיבוץ שער הגולן של השומר הצעיר: הורי אחד החברים הצטרפו לקיבוץ והביאו איתם ספר תורה, בתקווה שאולי יצמחו סביבו בית כנסת, תפילות במניין וחגי ישראל. הקיבוצניקים הגיבו בתקיפות והעבירו את הספר המקומם לטבריה. אלתרמן כתב עבורם את "הקלריקל הקטן", על הורים מרקסיסטים שמגלים לחרדתם שבנם הקטן מגלה סממנים של דתיות, ואף שואל את הוריו "האם יש אלוהים". ההורים המבוהלים ממהרים להאשים את הסבא, שמכחיש כל קשר לעניין:

"ובזמן התפילה כה נזהר הוא כל יום

שנכדו לא ייגש אליו חס ושלום.

והינו מתפלל בנשימה עצורה,

שנכדו לא ישמע את השם הנורא.

והצריף הוא סגור ואטום בתכלית,

שנכדו לא יראהו עטוף בטלית".

לכבוד ראש השנה פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אוסף נתונים על העם היושב בישראל. באופן כללי, רובנו המכריע מרוצים עד הגג - 89.3 אחוזים, שני שלישים מאיתנו, שבעי רצון ממצבם הכלכלי, ואחרי גיל 21, חייבים להודות, אנחנו קצת שמנמנים.

אה, ואנחנו גם קצת קלריקלים, לא עלינו. מבין הציבור היהודי, 45 אחוזים מגדירים את עצמם כחילונים. לא יודעת אם חילונים כמו רם בן ברק, שהרי גם עמי ארצות מחבבים ומכבדים לעיתים את המסורת, גם אם הם לא מקפידים על קיומה. כל השאר מגדירים את עצמם מסורתיים או דתיים או חרדים. אלה מספרים שלא השתנו הרבה משנת 2016. שיעור החילונים נשאר בעינו, מיעוט גדול ומכובד שנהנה מייצוג הרבה מכפי כוחו בבתי המשפט, בצמרת צה"ל, באקדמיה ובתקשורת. ובכל זאת, יש בקרבם כאלה שמבחינתם היהדות והדמוקרטיה נמצאות בהתנגשות חזיתית, וזו חייבת להסתיים בתבוסה ניצחת של היהדות. שאם לא כן, מדינת הלכה מפלצתית ודמיונית לחלוטין תקום עלינו לכלותנו.

אכן, יש מי שמעדיף יותר הלכה, וכמקובל בדמוקרטיה פועל כדי לקדם את ערכיו, ממש כשם שבן ברק פועל לקדם את שלו, ואלה כמו אלה יעמדו למבחן הציבור. גם זה מקובל בדמוקרטיה. אלא שסיוטיו של בן ברק, כמו סיוטיהם הנושנים של חברי שער הגולן, גורמים להם לגבש מושג משובש של הדמוקרטיה, כשם שהם משבשים את היהדות. זו השתנתה במהלך השנים וויתרה על מימוש בפועל של עונשי הסקילה לחטאים מסוגים שונים, גם בלי התערבות של מפלגות השמאל לדורותיהן. השאר - בילויים בשבת, מסחר בשבת, כשרות - עלו ויעלו לדיון בקרב הציבור ובקרב נבחריו. ממש כמו בדמוקרטיה, ממש כמו בקיבוץ שער הגולן: בשנת 2016, "בעיקר עבור נוער יהודי מהתפוצות המתארח אצלנו, ולשמחת קומץ חברים מסורתיים שתמכו במהלך" - הוקם שם בית כנסת. וייקרא שמו בישראל: "אהבת חברים".