כשהצמרת המשפטית מנותקת מהעם

השבוע התייצבו בכנס המשפט של לשכת עורכי הדין בכירי המערכת המשפטית והפוליטית והשתתפו במופע הספוקן־וורד הידוע בשם "מערכת המשפט תחת מתקפה". מהאירוע עלה ניחוח חריף של קמפיין בחירות, אבל מה לעשות שהמתקפה על מערכת המשפט מגיעה תמיד מאותו מחנה: הביבי הזה והפסיכופתים שלו.

ראש הממשלה לפיד ציין בנימוס שמערכת המשפט פגומה, התנגד לפסילת חוקי יסוד (בכך פרגן לבית המשפט העליון את הסמכות לפסול חוקים רגילים), תמך בפסקת התגברות (ברוב בלתי אפשרי של 70 ח"כים) והביע תמיכה בחיזוק מנגנון הביקורת על מערכת המשפט (שסורס על ידי שי ניצן, ומאז מערכת המשפט נהנית מחזקת צדיקות גמורה).

בנימה תקיפה בהרבה הבחין לפיד בין אנשים טהורי כוונות כמוהו לבין גוש נתניהו, שאותו כינה "החבורה הזאת" ו"מבקשי רעתה" של המערכת. לאנשים האלה אין מטרה אחרת לבד מ"סיבות אישיות" ו"כלי כדי להציל נאשמים רבי השפעה ממשפטם". החרה־החזיק אחריו שר המשפטים גדעון סער: "התוכנית הגלויה של גוש נתניהו תהפוך את ברית שופטי בית המשפט העליון לסעיף בהסכמים הקואליציוניים". מבקרי מערכת המשפט מהגוש מהלא נכון הם בעיניו "חבורת אנרכיסטים קיצונים".

גלי בהרב־מיארה, היועצת המשפטית שמינה סער, דיברה על משילות. "תמצית המשילות בישראל היא הפעלת הכוח השלטוני באופן אפקטיבי, המתיישב עם ערכיה היהודיים והדמוקרטיים של המדינה", היגגה, ואף הגדירה שני סוגי משילות, למען לא יתבלבל הציבור: האחד, "משילות פורמלית וטכנית", שהיא "האם עולה בידי הדרג הנבחר לממש את רצון הרוב". בהרב־מיארה התכוונה לדמוקרטיה, אותה שיטה פרימיטיבית שבה הציבור מציב את ערכיו לדיון בשוק הדעות ולהכרעת הציבור בקלפי, ונציגיו מממשים ערכים אלה כמיטב יכולתם ובהתחשב במגבלות החוק וכוחם הפוליטי. אבל זו, חברים, היא משילות כוזבת.

יש משילות של הביוקר, והיא, על פי בהרב־מיארה, "משילות מהותית" ש"אוחזת בתפיסה שלפיה הכוח השלטוני אינו מופעל בחלל ריק, אלא בתוך מסגרת ערכית". המסגרת הזו חשובה מכדי שתיקבע על ידי אזרחי המדינה ונציגיהם הנבחרים. בשביל זה יש לנו יועמ"שים.

אמונתה של חיות בניטרליות של המערכת מבחינה פוליטית היא מוחלטת כמו אמונתו של איסמן בקיר הלבן ובכיתת היורים

התרגלנו לבוז ולזלזול שבה מתייחסים ראשי הקואליציה לציבור שלא הצביע עבורם, קרי: כוחות האופל. למאבקם הצטרפה היועמ"שית הטרייה, שנסיבות מינויה ותפקודה נראים טיפונת מוטים פוליטית, מה שלא הפריע לה לאמץ בזריזות מפוארת את השטנה הפרנואידית כלפי כל מי שמעז להטיל ספק באופן תפקודה של מערכת המשפט ובסמכויות שלקחה לעצמה.

אבל כל אלה החווירו לעומת פרקליט המדינה עמית איסמן. הוא פתח את נאומו בזיכרונות מתוקים מתקופת כהונתה של פרקליטת המדינה עדנה ארבל, וציין שעוד בשנת 2001 כתבה באיגרת ראש השנה: "שלטון החוק ומערכת המשפט נמצאים תחת התקפות חסרות תקדים". גם בשנת 2004 לא רוותה ארבל נחת. "מערכת אכיפת החוק שאנו נמנים עם שורותיה עודנה מותקפת לא אחת על ידי גורמים שונים", קוננה. זה המקום להזכיר שב־2004 התברר כי ארבל "שיפצה" את קורות החיים שלה והמציאה לעצמה תואר שני. על זה להתקיף פרקליטת מדינה? לא יפה. ואכן, ארבל מונתה בכיף לבית המשפט העליון. למה לא.

איסמן מתייחס לביקורת - שאותה נהוג לכנות בחברה הגבוהה "מתקפות" - כמו אל תופעת טבע קבועה, שאין לה שום קשר לאופן שבו מתנהלת המערכת. הוא הבהיר כי מערכת המשפט תמיד מתנהלת ללא משוא פנים, ואך ורק על פי הראיות. איך הוא יודע? כמו שיודעים קודמיו: "אני מכיר אותה במשך למעלה מ־30 שנה, ואני מרשה לעצמי לומר, כפי שמכירים אותה גם חברי הפאנל יוצאי הפרקליטות". ואם יעז מישהו לטעון שמדי פעם היא דווקא כן פועלת באופן מוטה, או בחוסר שקיפות, או פטורה מביקורת משמעותית, ואולי נגועה בשחיתות או בניגוד עניינים - כפי שקורה בכל מערכת גדולה? גם לכך יש לאיסמן תשובות: "ניסיון מופרך וחסר אחיזה במציאות", "מעשה שלא ייעשה", והלהיט - "תיאוריות קונספירציה". במקרה הטוב מתייחסים בכירי מערכת המשפט לביקורת כמו אל רעש של מפוח עלים מחוץ לחלון. במקרה הרגיל הם מגיבים כלפיה כאל עוד הוכחה לברבריות של האספסוף, ולכן כאיש אחד הם מציעים להחליף אותה בדמוקרטיה מהותית ובמשילות מהותית.

בסוף דבריו הפגין איסמן את גבורתו לנוכח כוחות האופל, כלומר הציבור: "לא נירתע ממי שמאיימים להעמיד אותנו בשורה ולהוציא אותנו להורג על רקע קיר לבן". איסמן התייחס לשיחת טוויטר שבמהלכה הפליג פעיל ליכוד בדברים חמורים והתנצל עליהם. בעיני איסמן זו תמצית הביקורת נגד מערכת המשפט. בעיני רוחו הוא יתום חלוש ורדוף, ולא מי שבכוחו להכריע גורלות אזרחים לחופש או לחקירה בעינויים. איסמן מאמין בכל נימי נפשו ברוצחים בפוטנציה שיוציאו אותו להורג מול כיתת יורים. ודאי שיתגונן עד חורמה מפני מבקשי נפשו. והוא גם ינצח. לאיסמן יש יותר כוח מכל מבקריו גם יחד.

אשרינו שזכינו במערכת משפט שחבריה בטוחים שערכיהם נעלים על פני ערכי הציבור, ושתפקידם לכפות אותם עליו אם ירצה או לא ירצה, וכל זה במצב נפשי שמשלב היבריס וקורבנוּת. איך מתנהלת מערכת שראשיה מתייחסים בעוינות כזאת כלפי הציבור שבתוכו הם יושבים? תפיסת עולם כזו, טינה גלויה שכזאת, לא מסוגלת לייצר צדק, הגינות ושוויון בפני החוק. היא לא מסוגלת אפילו לשמור על החוק, מכיוון שהחוק מייצג את רצון העם, והם - מה להם ולעם?

אמון הציבור במערכת המשפט נמצא בירידה מתמדת, אבל מבחינת איסמן ובהרב־מיארה הציבור הוא מפוח עלים, ואפשר לנתק אותו מהחשמל. הם עצמם הוצנחו מכוכב אחר כדי להראות לילידים את הדרך, והם לא יבחלו באמצעים רטוריים או משפטיים. מערכת המשפט נתונה למתקפה? ממש לא. היא זו שפתחה במתקפה. האויב הוא אנחנו, וכדי להביס אותנו כל האמצעים כשרים.