20 שנים חלפו מאז עלתה בתיאטרון הלאומי ההצגה "מניין נשים", שהעניקה הצצה לנשים בעולם החרדי, עולם שכמעט לא קיבל במה עד אז. מחזה הבכורה של הסופרת נעמי רגן, מחברת רבי המכר "בת יפתח" ו"אל אישך תשוקתך", חוזר לבמות, והפעם יעלה בתיאטרון הלאומי הבימה בשיתוף תיאטרון באר שבע, בבימויה של לילך סגל ובכיכובן של כלת פרס ישראל ליא קניג, רבקה גור, מאיה מעוז ועוד.
המחזה מגולל את סיפורה של חנה קשמן, רבנית חרדית מכובדת ממאה שערים, אם ל-12 ילדים, שעזבה את ביתה ומצאה את עצמה מנותקת בעל כורחה מילדיה. באמצעות סיפורה של הגיבורה, רגן חושפת במחזה את החיים בקהילה החרדית ואת הזילות שבה היא נוהגת, לדעתה, בנשים ובכבודן - ומעבירה לא מעט ביקורת על הנוקשות ועל השמרנות שבמגזר הזה.
"זו באמת שאלה מצוינת מה פתאום אחרי 20 שנה לוקחים משהו שכתבתי ומעלים אותו שוב", מחייכת רגן, "זה הרי נכתב בתקופה אחרת לגמרי, כשבכלל לא היתה התעניינות במגזר הזה. אחרי הספר הראשון שלי 'אל אישך תשוקתך' התחילה הצפה של מחזות, סדרות, סרטים - משהו שעד היום לא מפסיק. זה כנראה פתח את הדלתות והחלונות אל העולם החרדי - אל החברה שגרה פה איתנו, אלה האחים והאחיות שלנו".
"אני מגלמת את האמא של הגיבורה (שמשחקת מאיה מעוז), אישה חרדית שהחיים שלה היו לא קלים", מסבירה קניג, הגברת הראשונה של התיאטרון הלאומי. "היא היתה ילדה שאמא שלה זרקה אותה בבית יתומים לאחר שהתאלמנה. היא לא גדלה בסביבה חמה ולא זכתה לחיבוקים. לאחר שנישאה בעלה העניק יחס שונה לילדות שלהן, והסביבה הביתית היתה מלאה במתח ובלחצים. העובדה שהם בחברה חרדית והמסירות שלה לחברה הזאת לא מאפשרות לה לראות את האמת על החיים של הבת שלה - היא לא יודעת שהבת שלה חיה עם אדם שהתעלל בה, איש סוטה ואלים".
"תופעה עולמית"
נעמי, היית צריכה לשנות משהו במחזה לקראת ההעלאה מחדש כדי לשמור על הרלוונטיות שלו?
"האמת שלא נגעתי בטקסט כי אני חושבת שהמחזה הזה עוד יותר רלוונטי היום ממה שהיה אז, כי עכשיו יש את תנועת MeToo, וההתעניינות במה שקורה בנשים בחברה הזאת ובנשים בכלל הפכה כבר למשהו כלל-עולמי. זו תופעה שמתרחשת בכל מקום ובכל חברה שבה הגברים שולטים והנשים נפגעות - ואין צדק. לא הייתי צריכה לעדכן שום דבר, כי אני באמת מאמינה שהיום המילים האלה רלוונטיות מתמיד. יש דור שלם שצריך להסתכל על זה וצריך לראות מה קורה לאישה שלא מוכנה לקבל על עצמה את האשמה ויוצאת עם זה החוצה, והופכת את זה לשיעור לנשים הצעירות והמבוגרות".
הכעס שלפני ההבנה
כשהמחזה עלה היה בו משהו ראשוני, מפתיע, חושף. איך אתן חושבות שהקהל הישראלי יקבל אותו היום?
לדברי רגן, "יכול להיות שזה לא יהיה הכעס שהיה אז. כשהספרים והמחזה יצאו לאור, קיבלתי על הראש מכל מקום. אמרו שאני משקרת, שזה לא יכול להיות, שהכל בדיה, ואני חושבת שעכשיו תהיה יותר הבנה, כי יצאו לאור במשך השנים סיפורים בחדשות, שומעים שזה קורה שוב ושוב. הצפייה הראשונה היתה מלווה בספקות, שאלו 'למה היא עושה את זה?', פקפקו בכלל בזה שאני אישה דתייה, אמרו שזו עלילת שווא, שאני ממציאה דברים על העולם. החדשות פשוט עושות את זה נגיש וקיים, ומבינים שזה קורה בכל יום ובכל מקום.
"מה שכן, גם היום אני בטוחה שיש כאלה שעדיין יטילו ספק, ואחנו צריכים כל הזמן להוכיח שזה קורה, בכל העולם, והחברה צריכה לתקן את העוול הזה כדי להגיע לשוויון".
"אני חושבת שהקהל מכיר באמת יותר ויותר את החברה הזאת, אני עצמי שיחקתי בעוד הצגות שמתעסקות בחברה הזאת", מוסיפה קניג, "אולי אנחנו מכירים יותר טוב את הבעיות של החברה הזאת, אבל לדברים האלה לא נמצאו פתרונות ואנחנו לא בטוחים שגם היום זה לא קורה. אולי גם החברה הזאת למדה יותר להסתיר את הדברים האלה. הם למדו יותר להסתיר, ואנחנו למדנו יותר לבקר".
ליא, מאיפה הכוחות בגיל 92 לג'נגל בין שלוש הצגות?
"האנרגיה והכוחות קיימים, ואם ברוך השם זה קיים, אני תמיד שמחה לשחק. ברגע שאני עולה לבמה אני לא חושבת בת כמה אני, אני לא חושבת אם אני יכולה או לא יכולה לעשות את התפקיד הזה. הבמה לא מתייחסת לגיל שלי או למצב שלי, היא תובענית מאוד, וכשאני יוצאת החוצה מהקלעים - הבמה רוצה שתיתנו לה את מה שדרוש לה, ואני מקווה שאני נותנת את מה שהיא רוצה (צוחקת)".
