מדענים: ''קרחון יום הדין'', שעלול להעלות את פני הים בכמה מטרים, נאחז ''בציפורניו''  

למה שמכונה "קרחון יום הדין" של אנטארקטיקה - המכונה בגלל הסיכון הגבוה שלו להתמוטטות ולאיום על פני הים העולמי - יש פוטנציאל לסגת במהירות בשנים הקרובות, אומרים מדענים, מה שמגביר את החששות מהעלייה הקיצונית בגובה פני הים.

קרחון ת'ווייטס, המסוגל להעלות את פני הים בכמה מטרים, נשחק לאורך בסיסו התת-ימי עם התחממות כדור הארץ. במחקר שפורסם ביום שני בכתב העת Nature Geoscience מיפו מדענים את הנסיגה ההיסטורית של הקרחון, בתקווה ללמוד מעברו מה סביר שהקרחון יעשה בעתיד.

הם גילו שבשלב מסוים במאתיים השנים האחרונות, בסיס הקרחון התנתק מקרקעית הים ונסוג בקצב של 1.3 מיילים (2.1 קילומטרים) בשנה. זה פי שניים מהשיעור שמדענים צפו בעשור האחרון בערך.

ייתכן שההתפוררות המהירה התרחשה "כבר באמצע המאה ה-20", אמר אלסטייר גרהם, המחבר הראשי של המחקר וגיאופיזיקאי ימי מאוניברסיטת דרום פלורידה, בהודעה לעיתונות.

זה מצביע על כך שלThwaites יש את היכולת לעבור נסיגה מהירה בעתיד הקרוב, ברגע שהוא נסוג על פני רכס קרקעית הים שעוזר לשמור אותו בשליטה.

"תווייטס באמת מחזיק היום בציפורניים, ועלינו לצפות לראות שינויים גדולים על פני לוחות זמנים קטנים בעתיד - אפילו משנה לשנה - ברגע שהקרחון ייסוג מעבר לרכס רדוד", רוברט לאטר, גיאופיזיקאי ימי ואחד ממחברי המחקר מהסקר האנטארקטי הבריטי, אמר בהודעה.

ראן, רכב תת-ימי אוטונומי של Kongsberg HUGIN, ליד קרחון Thwaites לאחר משימה של 20 שעות למיפוי קרקעית הים.

ספינת המחקר של תוכנית אנטארקטיקה האמריקאית נתניאל ב. פאלמר עובדת ליד מדף הקרח המזרחי של ת'ווייטס בשנת 2019.

קרחון Thwaites, הממוקם במערב אנטארקטיקה, הוא אחד הרחבים ביותר על פני כדור הארץ והוא גדול יותר ממדינת פלורידה. אבל זה רק פלג של משטח הקרח של מערב אנטארקטיקה, שמחזיק מספיק קרח כדי להעלות את פני הים עד 16 רגל(כ4.8 מטר), לפי נאס"א.

ככל שמשבר האקלים הואץ, אזור זה היה במעקב צמוד בגלל ההמסה המהירה שלו והיכולת שלו להרס חופי נרחב.

קרחון ת'ווייטס עצמו הדאיג מדענים במשך עשרות שנים. כבר ב-1973, חוקרים שאלו אם הוא נמצא בסיכון גבוה להתמוטטות. כמעט עשור לאחר מכן, הם גילו כי - מכיוון שהקרחון מקורקע לקרקעית הים, ולא ליבשה - זרמי אוקיינוס ​​חמים עלולים להמיס את הקרחון מלמטה, ולגרום לו להתערער מלמטה.

בגלל המחקר הזה החלו מדענים לכנות את האזור שמסביב ל-Thwaites "הבטן החלשה של מעטה הקרח של מערב אנטארקטיקה".

סירת עבודה משחזרת את הרכב האוטונומי ראן באחד הפיורדים של חצי האי האנטארקטי במהלך המשלחת לקרחון ת'ווייטס ב-2019.

במאה ה-21 החלו חוקרים לתעד את הנסיגה המהירה של בני הזוג ת'ווייט בסדרה מדאיגה של מחקרים.

בשנת 2001, נתוני לוויין הראו כי קו ההארקה נסוג בכ-0.6 מייל (קילומטר אחד) בשנה. בשנת 2020, מדענים מצאו ראיות לכך שמים חמים אכן זרמו על פני בסיס הקרחון והמיסו אותו מלמטה.

ואז בשנת 2021, מחקר הראה שמדף הקרח של Thwaites, שעוזר לייצב את הקרחון ולמנוע את הקרח מלזרום בחופשיות לאוקיינוס, יכול להתנפץ תוך חמש שנים.

"מנתוני הלוויין, אנו רואים את השברים הגדולים הללו מתפשטים על פני מדף הקרח, ובעצם מחלישים את המרקם של הקרח; קצת כמו סדק של השמשה הקדמית", אמר פיטר דייוויס, אוקיינוגרף מהסקר האנטארקטי בשנת 2021. "זה מתפשט לאט על פני מדף הקרח ובסופו של דבר זה הולך להישבר להרבה חתיכות שונות".

הממצאים של יום שני, המצביעים על כך שה-Thwaites מסוגל לסגת בקצב מהיר בהרבה ממה שחשבו לאחרונה, תועדו במשימה של 20 שעות בתנאים קיצוניים שמיפתה אזור תת-ימי בגודל של יוסטון, לפי הודעה לעיתונות.

גרהם אמר שהמחקר הזה "היה באמת משימה של פעם בחיים", אבל הצוות מקווה לחזור בקרוב כדי לאסוף דגימות מקרקעית הים כדי שיוכלו לקבוע מתי התרחשה הנסיגה המהירה הקודמת. זה יכול לעזור למדענים לחזות שינויים עתידיים ב"קרחון יום הדין", שמדענים הניחו בעבר שיעבור שינוי איטי - דבר שגרהם אמר שהמחקר הזה מפריך.

"רק בעיטה קטנה ל-Thwaites יכולה להוביל לתגובה גדולה", אמר גרהם.