משבר האנרגיה באירופה מחמיר. בשבוע השלישי של אוגוסט עלו מחירי הגז הטבעי ב-30% ומחירו שווה ערך ל-400 דולר לחבית נפט. בקיץ שעבר נסחרו אופציות לחשמל לשנה קדימה בצרפת ובגרמניה ב-100 אירו למגוואט לשעה; המחיר הגיע ל-1,000 אירו לפני שירד. השלכותיו של המשבר יורגשו הן בתעשיה והן במשקי הבית, מדגיש אקונומיסט. הוא יעצים את הצטמקות הכלכלה, במקביל להעלאת הריבית בידי הבנק המרכזי האירופי. רבים מן המשקים ביבשת צופים מיתון בחודשים הקרובים, והאירו מתחכך בשערו הנמוך ביותר מול הדולר מזה שני עשורים.
נכון לעכשיו, תגובתו של האיחוד האירופי לא הייתה שאפתנית די הצורך. הרעיון האחרון שלו הוא מחיר גג לגז המשמש לייצור חשמל והוא יידון בפסגת האיחוד השבוע (9.9.22). הנציבות עשויה גם להחליט על שינוי כולל בשוק החשמל, כך שהמחירים המיידיים ("ספוט") לא ייקבעו על-פי העלויות של היצרנים הקטנים יותר שהם לרוב צרכנים של גז.
קביעת מחיר גג נשמעת רעיון טוב, אך עלולה לגרום יותר נזק מאשר תועלת, שכן היא לא תצמצם את הצריכה. להפך: מחקר גילה, כי הגבלת המחיר בספרד הובילה מאז יוני השנה לזינוק של 42% בשימוש בגז לייצור חשמל. אקונומיסט מזהיר, כי מדיניות דומה ברחבי האיחוד האירופי תגדיל את הביקוש ואת הסיכון לצורך בקיצוב חשמל בחורף. היא גם עלולה להפחית את הכדאיות של השקעות באנרגיה מתחדשת.
הממשלות צריכות להתרכז בשתי משימות גדולות יותר. האחת היא לאפשר למנגנוני השוק לצמצם את הביקוש לאנרגיה תוך מתן תמיכה לשכבות החלשות ביותר. מדובר בסכומים משמעותיים, אך סיוע מוכוון מטרה יכול להגביל את העלויות. לפי קרן המטבע הבינלאומית, מדיניות אשר תעניק סיוע במזומן לארבעת העשירונים הנמוכים תהיה זולה יותר מאשר המדיניות המעורבת הנוכחית, הכוללת בעיקר הפחתת מיסים על דלק או קביעת מחירי גג לצרכן.
העדיפות השנייה צריכה להיות הגברת ההיצע, והדבר אינו תלוי בחסדיו של ולדימיר פוטין. אפשר להשתמש במקורות אחרים של גז טבעי; זו אחת הסיבות לביקורו לאחרונה של נשיא צרפת, עמנואל מקרון, באלג'יריה. בתוך אירופה יכולות המדינות לסייע זו לזו להתמודד עם צווארי בקבוק בהעברת גז ביניהן. נכון להיום, השקעות בלתי מספיקות ותקנים בלתי אחידים פוגעים בזרימת הגז מספרד וצרפת לגרמניה ומזרח אירופה. האיחוד חייב להבטיח, כי במקרה של קיצוב – תהיה הסכמה כלל-יבשתית לגבי הלקוחות שינותקו ראשונים; בלא הסכמה כזאת, קיימת סכנה שהמדינות ידאגו רק לעצמן.
כל זה יעלה כסף. יוון, איטליה וספרד – מן החברות החלשות ביותר בגוש האירו – הוציאו עד 4%-2% מהתמ"ג שלהן על סיוע כספי להתמודדות עם משבר האנרגיה. למרבה המזל, לאיחוד יש אמצעים לסייע. עד כה חולקו פחות מ-15% מחבילת הסיוע לקורונה בסך 807 מיליארד אירו אותה אישר אשתקד. אפשר להשתמש בכסף כדי להאיץ פרויקטים בתחום האנרגיה ולהעניק הלוואות זולות למימון סיוע כספי ממוקד. האיחוד ידע לפעול במשותף כדי להתמודד עם הקורונה; משבר האנרגיה מצריך תגובה נחושה לא פחות.
