יפן: השר לנושאים דיגיטליים ״הכריז מלחמה״, על חיוב שימוש באמצעי אחסון נתונים ״עתיקים״  

כ-1,900 נהלים ממשלתיים עדיין מחייבים עסקים להשתמש בתקליטונים (דיסקטים), בתקליטורים ומיני דיסקים, אמר טארו קונו. לדבריו התקנות יעודכנו כדי לאפשר לאנשים להשתמש במקומם בשירותים מקוונים.

למרות המוניטין של יפן של ייצור ושימוש נרחב בגאדג'טים חדשניים, במקביל היא ידועה לשמצה בכך שהיא נאחזת בטכנולוגיות מיושנות בתרבות המשרדית שלה.

התקליטונים נכנסו לשימוש מסחרי בשנת 1971 ותוך זמן קצר החליפו את השימוש בכרטיסים מנוקבים. הם היו נפוצים מאוד בשנות ה־80 וה־90 עם התרחבות השימוש במחשבים אישיים.

בסוף המאה ה־20 כמעט פסק השימוש בתקליטונים עקב המעבר לאמצעי אחסון עדיפים ויעילים מהם. עם זאת תקליטונים משמשים גם כיום להפעלתם של מכשירים ומכונות מסוימות כגון: כספומטים, דוגמי צלילים, מכונות תופים, סינתסייזרים, שרתים וקונסולות שליטה לתאורת במה.

באותו ההקשר התיישן צירוף הלשון העברי "להחליף דיסקט" – שמובנו בשפת הדיבור היה "לשנות את התפיסה".

ובחזרה ליפן, בעקבות הגילוי של אותה וועדה ממשלתית יפנית שקיימים כ-1,900 נהלים ממשלתיים שבהם עסקים מחויבים להשתמש באמצעי אחסון כמו תקליטונים לצורך החזקת נתונים, במהלך מסיבת עיתונאים ביום שלישי האחרון, מר קונו מתח ביקורת גם על השימוש המתמשך של המדינה בטכנולוגיה מיושנת אחרת. "אני מחפש להיפטר ממכשיר הפקס, ואני עדיין מתכנן לעשות את זה", אמר. בנוסף הוא שאל: "איפה בכלל קונים תקליטון בימינו?"

זו לא הפעם הראשונה שיפן מגיעה לכותרות בגלל ההרגלים המיושנים שלה - שנותרו כאמור בגדר פרדוקס לאור מיומנותה של המדינה בפיתוח מוצרים חדשים ומלהיבים. הסברים שונים הוצעו, כולל אוריינות דיגיטלית ירודה ותרבות בירוקרטית משולבת בגישות שמרניות.

באותו הקשר זכור ההלם כששר אבטחת הסייבר ביפן הודה ב-2018 שמעולם לא השתמש במחשב, ואמר שתמיד האציל משימות IT לצוות שלו. דוגמה נוספת, ספקית הביפר של יפן סגרה את השירות שלה רק בשנת 2019, כשהמנוי הפרטי האחרון הסביר שזו שיטת התקשורת המועדפת על אמו הקשישה.