חוסר היציבות של המערכת הפוליטית בישראל משפיע באופן ישיר גם על החברה הדרוזית, שממילא לא מרוצה ממעמדה החברתי והציבורי בשנים האחרונות, בייחוד מאז חוקק חוק הלאום בישראל ב־2018.
החברה הדרוזית מתקשה למצוא בית פוליטי יציב. גם מי שהצביעו במשך שנים למפלגה אחת מתלבטים ועוברים צד.
לאחרונה לא נדיר למצוא דרוזי שהצביע בעבר לליכוד ועכשיו עובר פתאום להצביע למרצ.
שיעור ההצבעה גם הוא יורד בהתאם: אם בבחירות לכנסת ה־14 ב־1996 הצביעו כ־76% מבני העדה הדרוזית, בבחירות לכנסת האחרונה הצביעו רק כ־47%. נטישה כזו של הדמוקרטיה מעידה על מפנה דרמטי שמתחולל בחברה הזו.
כחלק מסדרת "הבוחרים" במוסף "ישראל השבוע", וכדי להבין לעומק את ההשפעות השליליות על החברה הדרוזית, יצאתי לכפרים של בני העדה בגליל.
אדישות רציונלית
אחת התופעות הבולטות שגיליתי היא אדישות הצעירים הדרוזים. אחרי עשרות שנים של מעורבות בולטת בפוליטיקה ובצבא, רבים מהצעירים מסתכלים היום על המוסדות האלה באדישות.
פאדי מקלדה, בן 28 מדליית אל־כרמל, פעיל חברתי, לא מוותר על הזכות להצביע, אך מזהה מגמות בקרב בני דורו המסתכלים על החברה הישראלית היום אחרת לגמרי מדור האבות.
"זו אדישות רציונלית שמתבטאת לפעמים אפילו בזלזול", אומר מקלדה. "הצעירים מבינים שהסיכוי שיחוללו שינוי הוא נמוך והם מעדיפים פשוט לא להצביע ולהיות כמה שפחות מעורבים".
הנכונות להתגייס ליחידות קרביות ולהמשיך במסלולי קצונה גם היא נמצאת בנסיגה.
מקלדה: "הצעירים הדרוזים לא מוכנים לקבל היום את המשוואה הישנה: אתם משרתים בצבא אז אתם מקבלים זכויות. אנחנו לא שכירי חרב. יש היום הבנה שהזכויות צריכות להינתן לנו מעצם היותנו אזרחים במדינה, ולא רק כי לחמנו במלחמות".
הכתבה המלאה - מחר ב"ישראל השבוע".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו