יש מישהו שמוכן כבר לקחת אחריות על הכדורגל הישראלי?

1. תרבות השנאה נשמרת בכדורגל הישראלי. תרבות השמחה לאיד. כשיוסי בניון פוגש אוהדים של מכבי חיפה בשדה התעופה אז הקללות עפות באוויר כמו מטוסי קרב, מהדהדות ופוגעות, מבזות. אוהדי מכבי חיפה קוראים למכבי ת"א "גרמנים" ואפילו שרים על רובי שפירא ז"ל. האם זו אהדה אמיתית? האם זה ניתן לתיקון?

אוהדי מכבי חיפה אינם לבד. תופעת הביזוי בספורט הישראלי היא נפוצה. מגרשי הכדורגל מלאי שירים פוגעניים וקללות מכל סוג עד לרמה האישית הכי ירודה.  גם בכדורסל אוהדי הפועל ת"א שרים כבר שנים שירי תועבה בגנותו של שמעון מזרחי ואין יכולת לאף אחד, או שאין רצון אמיתי מצד אף אחד, לעצור את זה. האוהדים גם משתמשים כלאחר יד במילה שואה, כאילו זה לגיטימי, כאילו זה מותר.

ומילים הן עוצמה שפוגעת. מילים קשות הן אלימות שמובילה לאלימות פיזית. זה מתחיל במילים וגולש ללגיטימציה לפגוע בגוף. את התופעה הזאת היה צריך להפסיק כבר מזמן. בקללה הראשונה. אבל זה כבר מאוחר מידי. התפישה שאומרת שמותר לקלל במגרשים היא הבעיה. הסכמה למצב הזה מובילה להקצנת האמירות עוד יותר, כדי לזעזע, כדי לפגוע ביריב, כדי להשפיל. כשאדם משפיל את האחר ומקטין אותו, אז הוא לכאורה מרגיש גדול וחזק, מנצח ובעל המילה האחרונה.

זוהי תרבות של השפלה עם הצדקה הגיונית לכאורה:  'זה הוא שהתחיל' ו'הוא שהשפיל קודם' וזה מותר והמדינה דמוקרטית ויש חופש דיבור, לא? אז מותר וגם אין אכיפה ואם כבר יש אז מאשימים את המשטרה בהתנהגות לא תקינה. בנוסף צריכים להתייחס גם להתנהגות השחקנים סביב הסוגיה. לא פעם אנו שומעים איך בחגיגות אליפות שחקנים משתתפים ואומרים דברי בלע, בשירה בציבור, תוך השפלת האחר.

מקרה יוסי בניון הוא רק דוגמא אחת ואני בטוח שחלק נכבד מאוהדי מכבי חיפה לא שותפים לו. השאלה מה עושים עם זה ואיך עוצרים את זה, משום שהאלטרנטיבה לכל הורה שקול תהיה לא לשלוח את הילדים למגרש. עוד שאלה משמעותית היא האם יש בכלל מישהו שמוכן לעשות משהו בעניין, או שהפחד להתעמת עם ציבור גדול של אוהדים גובר על הכל.

במגרש האימונים של מכבי חיפה תלוי הסלוגן: "האדם לפני השחקן" והרי "נאה דורש נאה מקיים", כולנו מחויבים לכך. ישנה אמירה מקובלת  "המברך יבורך", שאומרת בעצם שכל המברך את חברו זוכה גם הוא בברכה שבירך. הדבר נכון גם לגבי הקללה.

2. הצהובים שחורים החדשים, הם לא מירושלים. הצהובים שחורים החדשים משחקים עם שלושה חלוצים ותוקפים את הכדור קדימה, לוחצים, מסודרים בעמדותיהם אך בהתקפה נעים ומשנים מיקום ושוב חוזרים לעמדות וחוזר חלילה, שוב ושוב, בהתלהבות שאינה מפסיקה ויציעים "לוהטים". הצלע הרביעית בצמרת, מכבי נתניה.

3. כסף, כוח וכבוד, אלה היו האינטרסים בעסקת בית"ר. קומבינה? עוד לא פגשתי מישהו שיש לו הוכחה ושמצליח לקשור את מתחם בית וגן לתוך העסקה, לכאורה. לאורך כל הסאגה של בית"ר הקיץ, היה ברור שהקבוצה מקבלת יחס מועדף. לבית"ר, כמו גם למכבי ת"א, ב"ש, מכבי חיפה והפועל ת"א, יש יתרון מובנה על פני שאר המועדונים. העובדה שיש להם קהל גדול הופכת אותם ל"חזקים" בתקשורת ובקרב העסקנים.

בעיני רוחי אני לא יכול לראות מצב שבו כל הגורמים שעסקו בעסקת בית"ר ישבו יחדיו וארגנו קומבינה, אלא שהאינטרסים השתלבו זה בזה. אברמוב עשה לכאורה עסקה כלכלית קטסטרופלית. יתכן שהוא באמת אוהב את הקבוצה, אך אי אפשר להתעלם מהעובדה שרכישת בית"ר נותנת לו מעמד ועמדת כוח בכדורגל הישראלי.

עיקר העניין בעצם צריך להיות מופנה כלפי ההתאחדות לכדורגל והבקרה התקציבית. ההתאחדות שוב הוכיחה, שבכל נושא שיש בו מאבקי כוחות, אין לה אמירה, אין לה קו חשיבה ואין לה יכולת אכיפה. הם חכמים על חלשים, כאלה שאין להם כוח תקשורתי ואין לובי עסקני. הבקרה? צר לי על סיגלית סייג שנקלעה לענף הכדורגל. היא תלויה בעסקנים ומי שתלוי בעסקנים דינו להיות זה ש"יפילו עליו את התיק".

4. אני מעריך את ניר קלינגר על היכולת שלו לשרוד, מול מאמנים צעירים שמתדפקים על הדלת, מול ניהול שלא בוחל באמצעים ומפטר מאמנים חדשות לבקרים ועל עצם העובדה שיש לו את הכוח הפיזי הכרוך בעבודה כמאמן והכוח המנטאלי לעמוד מול כל הלחץ הסביבתי והתקשורתי.

קלינגר לוחם וכך היה גם כשחקן, לא מוותר אף פעם. הוא "גדל" על מאמנים שהשאירו חותם בכדורגל הישראלי, שלמה שרף הקשוח ואברהם גרנט המתוחכם. יהיו שיגידו שהגישה שלו פחות מתאימה לשחקנים היום. יהיו שיגידו שדווקא כדאי לחזור לניהול מקצועי שבו למאמן יש סמכות גדולה יותר.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

הפועל חיפה של ניר קלינגר ניצחה בשבת האחרונה את הפועל ת"א. היא שיחקה כדורגל נסוג והגנתי והיתה פחות טובה מיריבתה.  קלינגר יודע שמה שקובע את עתידו היא התוצאה. לכך הוא מכוון משום שאין לו אשליות לגבי עולם הכדורגל. אם אפשר לנצח דרך כדורגל טוב אז וולקאם ואם צריך אז הניצחון מקודש בכל דרך.