אחד החלומות הכי גדולים של יוצרי מחזות זמר הוא ליצור קאלט. כלומר, מיוזיקל שיהיה לו קהל נאמן שיבוא שוב ושוב, יזמזם את המילים ויכיר את הדיאלוגים בעל פה. נראה כי זה מה שקורה עכשיו ליוצרי המחזמר "הסוף" שמוצג בצוותא.
המחזמר מגולל את סיפורו של מדען גאון ושבור לב, שמנסה להציל את חיי אהובתו. לשם כך הוא משתף פעולה עם המוות בכבודו ובעצמו כדי למצוא את הדרך לחיי נצח. את "הסוף" כתבו מעין אבן וגיא וינטרוב (אבן גם מביים), אלעד טל כתב לחנים ותומר רבינוביץ' הפיק מוזיקלית. מככבים בו עידן אלתרמן, ג'וי ריגר ואבי דנגור, וכעת מצטרפת אליהם דנה פרידר, שתחלוק את התפקיד הראשי עם ריגר. בראיון משותף של פרידר ואבן מספרים השניים על ההצלחה, על ההתרגשות וגם על החששות.
"עשינו חידון חמוד באינסטגרם על פרטים מתוך המחזמר, שמי שיודע אותם יוכל לזכות בכרטיסים. זה ריגש אותי לראות את האהבה ואת מערכת היחסים שנרקמה בינינו לבין הקהל", משתף מעין. "כיוצר תיאטרון אני חושב שאחד הדברים הקשים זה התחושה שאתה יוצר לאף אחד, וכעת אני מגלה שיש אנשים שבאים שוב ושוב. המטרה כרגע היא לא לנוח על ההצגה שהצליחה, אלא תמיד לשמר את הרוח החיה בה. זה בדיוק מה שייחלתי לעצמי בתיאטרון".
"מעין מגיע עדיין לכל הצגה ונותן הערות", מצטרפת פרידר, "הבנתי מהדיבור בין כולם שאם הוא לא מגיע, זה כאילו שמשהו חסר. יש פה פשוט אווירה של משפחה".
אז איך זה באמת להיכנס למשפחה?
"אני איתם בתהליך כבר כמה חודשים. התרגשתי מאוד כשהם פנו אלי, והאמת היא שזה היה מדהים כי כבר בהתחלה ידעתי על 'הסוף' וראיתי קטעים מתוך המחזמר. הפרפרים שלי בבטן התחילו להתעופף. עקבתי אחרי תהליך החזרות שלהם, הרבה חבר'ה שהיו איתי במחזמר 'שיגעון המוזיקה' לוקחים שם חלק והייתי מאוד סקרנית. זה לא רק האלגוריתם באינסטגרם אלא האלגוריתם של החיים. היה לי קראש עליהם, ופתאום קרה הקסם והם פנו אלי. לא האמנתי שזה באמת קורה".
דנה, קשה יותר להיכנס לתפקיד שכבר בוצע על ידי מישהי אחרת?
"יש לי פומו מזה שאני לא יחד איתה על הבמה", היא צוחקת. "עבורי זו פעם ראשונה שאני קופצת להצגה בלי תהליך חזרות מסודר, וכשהלכתי על זה לא ידעתי אפילו עד כמה זה יהיה מלחיץ. מצד אחד זה מאוד עצמאי, ומצד שני בודד. מצאתי את עצמי עושה ראנים לבד. מעין וגיא תמכו בי והיו איתי בכל רגע שבו הייתי צריכה עוד חזרות, וג'וי הכי היתה שם לכל דבר שהייתי צריכה. היה לי בבית חמ"ל, הדבקתי את הטקסטים על החלון כדי שאצליח להבין את החילופים. החלטתי שאני הולכת על זה באומץ".
למרות ההצלחה והשבחים, תיאטרון הפרינג' בישראל לא נהנה מעודף תקציבים, וגם "הסוף" עלה מספר פעמים מצומצם יחסית.
לדברי אבן, "אנחנו לא לונדון, ששם יש הצגה בכל יום. גם בתיאטרון הממוסד אין הרבה הצגות בחודש, ואני אישית אוהב את זה שהאירוע הזה קורה פעמיים-שלוש, אפילו ארבע, בחודש. כל הצגה הופכת לחגיגה, אין שחיקה".
פרידר מוסיפה: "יש משהו באנרגיה של אנשים שבחרו לבוא וקנו כרטיס. זה לא קהל של מנויים. הם באים עם אנרגיה וממש מחכים לראות את זה".
יש כבר מחשבה על הדבר הבא?
"אנחנו זוממים לעשות משהו לטלוויזיה, זה הדבר הבא. דנה וג'וי כבר בפנים", משתף אבן, ופרידר מייד מצטרפת: "אני אול אין איתם. הם רק מתקשרים ואני אומרת כן".
