מיומנו של אוהד: הרומן שלי עם נבחרת הולנד

גם אני, כמו רבים אחרים מחובבי הכדורגל בארצנו, לא נולדתי בזמן כדי לראות את נבחרת ישראל משחקת במונדיאל מכסיקו 1970, וכמו אותם רבים גם אני מגיע לכל מונדיאל בתקווה לראות שם את הכחולים-לבנים שלנו ולשמוע את ה'תקווה' מתנגנת.

עד שזה יקרה, ובינתיים כשגם לאף טורניר יורו אנחנו לא מצליחים להעפיל, בוחר לו כל אחד מחובבי המשחק המשכר הזה נבחרת עימה הוא הולך כתחליף ליוסי בניון ואליניב ברדה. במקרה שלי מדובר בנבחרת הולנד.

הרומן שלי עם הנבחרת הזו החל לקראת מונדיאל 1986, בו דווקא הכתומים לא נטלו חלק, אז קיבלתי כמתנה לקראת יום ההולדת שלי קלטת וידאו המסכמת את כל תולדות המונדיאלים עד לגביע העולמי בספרד 1982,

הרושם הכי חזק שלי מאותה קלטת היה הנבחרת האטרקטיבית שהציגה כדורגל סוחף בשני מונדיאלים רצופים, 1974 במערב גרמניה וב-1978 בארגנטינה, בשני המקרים, כידוע, הפסידה הנבחרת ההולנדית לשתי המארחות על אף העובדה ששיחקה את הכדורגל המרשים ביותר לאורך כל הטורניר.

הקיץ של 88'
כשהגיע יורו 1988 בחלוף שנתיים היו מרבית חבריי די בשוק מעצם העובדה שיש ביניהם אוהד של הנבחרת האלמונית שמגיעה לאליפות אירופה בגרמניה. האהדה התחלקה בין נבחרות אנגלי, איטליה וספרד. הטורניר שהחל בהפסד מתקבל על הדעת לברה"מ 1:0 נמשך כשמתגלה לנגד עינינו השלישיה המנצחת של מילאן, מרקו ואן באסטן, רוד חוליט ופרנק רייקארד.

ההולנדים השתלטו על יוהנסבורג

מרקו הגדול המשיך עם שלישיה לרשתו של פיטר שילטון האנגלי כשהאורנג' מנצחים בתוצאה 1:3, וסיים עם שער ענק שזכור עד היום בגמר הבלתי נשכח מול אותה ברה"מ, שנוצחה 2:0 מול נבחרת שסחפה את כל אירופה.

כאן קיבלה האהבה שלי לנבחרת הולנד את החותמת הרשמית וכילד באותה תקופה דאגתי לאסוף כל פריט אפשרי של הנבחרת, כשחלק מכך הפך לאהדה לקבוצת ארסנל, שחלק נכבד משחקניה היו הולנדים.

בכל מונדיאל מאז ובכל אליפות אירופה שבעתי אכזבות, פעם אחר פעם, לרוב היה זה לאחר דו קרב של בעיטות עונשין מהנקודה הלבנה, שהותירו ילד אחד בישראל עם לב שבור בשל הפסד של נבחרת הולנדית, דבר שהוא לעיתים בלתי מוסבר גם לאוהדי כדורגל מהשורה, שמוכנים לקבל גם אכזבות ביזאריות ביותר.

רצה הגורל ולאחר שירותי הצבאי עברתי לעבוד בתחנת אל על שבבלגיה. כמובן שהבחירה הראשונה שלי היתה לעבוד בארץ השפלה השכנה כדי להיות קרוב לנבחרת האהובה עליי, אך הסתפקתי בלהיות קרוב מספיק לאהבה שטיפחתי במשך השנים.

אימון הולנד, הגעתי עוד יותר קרוב מרויטרס באחד האימונים (רויטרס)

הקירבה לנבחרת האוראנג'
במשך שבע שנותיי בבלגיה התקרבתי עוד הרבה יותר לאוראנג', מה שכלל הגעה כמעט לכל משחק רשמי של הנבחרת בהולנד והזמנה מההתאחדות המקומית למשחק בלוקסמבורג, מה שהיווה ללא ספק את אחת מנקודות השיא שלי כאוהד כדורגל.

במונדיאל 2006 שנערך בגרמניה כבר לא ויתרתי והייתי קרוב קרוב למשחקים, בכל תקופת הגביע העולמי השתדלתי שלא לעבוד ונסעתי בין איצטדיוני גרמניה המפוארים לרחובות הולנד המקושטים.

הכובעים המיוחדים שהוציאה היינקן למונדיאל הנוכחי (שי לוי)

עוד פרט פיקנטי באותה נקודה הוא העובדה שלקראת כל טורניר מוציאה חברת הבירה היינקן ההולנדית כובעים מיוחדים לעידוד הנבחרת ההולנדית, בכל פעם בעיצוב אחר, דבר שמטריף את התושבים במדינת השפלה, והכובעים הססגוניים הללו נחטפים במהירות מהמדפים.

זו נקודה שאני רוצה להתעכב עליה. בזמן מונדיאל או טורניר יורו מתגייסת כל הולנד למען הנבחרת. יהיו מי שיגידו כי זה קורה בכל מדינה אך לדעתי טעות בידיהם, בכל מהלך הטורניר ניתן לראות בכל עיר, עיירה וכפר את הדגלים הכתומים, ואני אומר לכם באחריות, בכל כפר!!! אני עברתי כמעט בכולם.

עוד חוויה מדהימה שעברתי וקשורה בנבחרת האוראנג' היתה באותו מונדיאל של 2006, כרטיס למשחק בין הולנד לארגנטינה לא הצלחתי להשיג והתחליף שבחרתי היה להגיע לאצטדיון של פיינורד כדי לצפות שם במשחק על מסך ענק ביחד עם קרוב ל-100,000 איש, מיותר לומר שכולם לבושים בכתום, עם המוסיקה האותנטית של ההולנדים. אותה מנגינה מוכרת שמלווה בעיקר בחצוצרות.

אז את המונדיאל ההוא הפסדנו ב"קרב של נירנברג" הזכור לשמצה מול פורטוגל, משחק שכלל כרטיסים צהובים ואדומים לרוב. גם ביורו של 2008, שהתחיל בקול תרועה רמה עם ניצחונות ענקיים על צרפת ואיטליה ומאזן מושלם בשלב הבתים, הסתיים במפלה צורמת מול נבחרת רוסיה המפתיעה ברבע הגמר.

נחיל של הולנדים צופים בצוותא במשחק הנבחרת, כל המדינה בכתום (רויטרס)

הפעם זה חייב לקרות: הגביע יהיה כתום
ממש אז כשכבר התרגלנו לרעיון שנבחרת הולנד מציגה אמנם את הכדורגל היפה והיצירתי ביותר אך לא מממשת את זה לטובת זכיה בתארים, הגיע הגביע העולמי בדרום אפריקה ואנו זוכים לראות הולנד אחרת. זו כבר לא הנבחרת הנאיבית שתפסיד מול יריב נוקשה כמו פורטוגל.

חניכיו של ברט ואן מארוויק לא נתנו הצגות גדולות במונדיאל הזה, וכפי שכתבתי כבר בטור דעה ממש בתחילת הטורניר זו בדיוק התקווה שלי שהפעם נזכה לראות את הגביע "שט בתעלות אמסטרדם". הנבחרת הזו הפכה להיות יציבה בכל העמדות על המגרש ואינה מתבטלת בפני אף יריבה, כפי שהוכח כבר מול ברזיל ברבע הגמר, כשגם בפיגור במחצית לא נבהלה והפכה את התוצאה.

שחקני הולנד, מייחלים שהתמונה הזו תחזור גם בראשון בלילה (GettyImages)

מול ספרד נזכה לראות קרב אירופי קלאסי בין ה'לה רוחה' להולנד החדשה. האמינו לי, גם אם אנו לא חוזים בכדורגל היפה שאנחנו מכירים מהולנד, אף אחד שם לא יהיה עצוב אם הנבחרת הכתומה תזכה בגביע העולמי עם כדורגל פחות נוצץ, העם ההולנדי ראוי לחגוג לראשונה עם הגביע הזה.

אל תתפלאו אם גם בהולנד עצמה ישמעו את השאגה שלי מישראל רגע אחרי שריקת הסיום של הווארד ווב, במקרה של ניצחון כתום. אחרי הכל, גם אני ראוי לגביע.