החששות מעלייה לכיתה א': "בגן הילדים רמת המעורבות של ההורים גבוהה יותר"

רבות נכתב על המעבר של ילדים מהגן לכיתה א'. הורים רבים רושמים את ילדיהם לסדנאות, חוגים ומכינות לרכישת מיומנויות לכיתה א' - העיקר שהילד יהיה מוכן לקראת המעבר והשינוי החשוב הזה. בכתבה מיוחדת לקראת פתיחת שנת הלימודים שיחל בעוד 23 ימים - שלוש אימהות מביעות את ההתרגשות, התקוות והחשש הגדול שמלווה אותן.

שיר דוד | אמא של התאומים לוריא וענהאל: "התחושה היא שיש במערכת כאוס. רק שהילדים לא יתאכזבו"

"אני מדמיינת שיש צלצול וכולם רצים מסביב, והוא מרגיש קצת אבוד במקום חדש. זה מעסיק אותי", משתפת שני סינואני, אמא של ריין שיעלה השנה לכיתה א' בבית הספר "רמון" בבאר יעקב. זו הפעם הראשונה שהיא מעלה ילד לכיתה א'.

"בעיניי, צריך הכנה מוקדמת משמעותית יותר. ריין הוא ילד רגיש, ואנחנו כהורים היינו מעורבים בכל מסגרת שהוא למד בה. היה לנו קשר טוב מאוד עם הגננת. אני חוששת שהמעבר לבית ספר יצמצם את המעורבות ושהוא ירגיש יותר זר. בגן הילדים רמת המעורבות של ההורים הרבה יותר גבוהה, אם למשל קרה מקרה חברתי או מול הצוות, אני יודעת בוודאות שהגננת מטפלת, שהיא על זה. בבית הספר הלימודים נמצאים במרכז, ולא יודעת כמה זמן ותשומת לב מקדישים לנושאים שהם חברתיים ונפשיים".

הציוד לבית הספר כבר מוכן, וגם ההתרגשות בשיאה: "בחרתי את כל הציוד לבית הספר, הגעתי למסקנה שעדיף שהוא יהיה פחות מעורב בימי רכישה והצטיידות. אני רואה שהוא מתרגש ומבין שעומד להגיע שינוי ממש גדול. אני דואגת לשתף אותו בעיקר בדברים כיפיים, כמו בתיק החדש שנקנה או בספרייה החדשה שהזמנתי לו, אבל פחות בדברים של סדר יום בבית הספר. אני חושבת שיותר נכון לזרוק אותו למים ושהוא יכיר ויחווה בעצמו. גם רשמנו אותו לצהרון, כך שיהיה לו מספיק זמן להכיר את החברים לכיתה אחרי שעות הלימודים ולסיים באותה המסגרת את שיעורי הבית.

"אני מאחלת לו לזכות באיש או באשת חינוך מדהימים, שיהיו משמעותיים עבורו ושהוא יזכור שנים רבות. אני יודעת שהעבודה בהוראה לא פשוטה ושצריך הרבה מזל לפגוש מורה טוב. אני מאוד מקווה שיהיה לו קל לימודית וחברתית, שתהיה לו נחיתה רכה ושהמערכת תדע לקחת אותו למקומות טובים".

תמר בן ישעיה | אמא של דניאל: "שלא יהיו שיעורי בית, להורים אין סבלנות לשבת על זה אחרי יום עבודה"

"כבר כשנכנסתי לבית הספר כדי לרשום אותו לכיתה א' התרגשתי עד דמעות", מספרת תמר בן ישעיה, אמו של דניאל שיעלה השנה לכיתה א' בבית הספר הממלכתי "צמח השדה" שבמעלה אדומים.

"קנינו כבר ילקוט של כדורגל, קלמר כדורגל ונעלי כדורגל. אני מאוד מקווה שהשנה תיפתח, אפילו שאני סקפטית". תמר מספרת כי היא מגיעה ממשפחה שחיה את תחום החינוך: "ההורים שלי הם אנשי חינוך: אבא שלי היה מורה וכיום הוא מפקח במשרד החינוך, ואמא שלי עובדת מינהלה בתיכון. אנחנו נושמים חינוך במשפחה". ויש לה לא מעט חששות: "דניאל ילד מאוד חכם, ואני מאוד מקווה שתהיה לו מורה שתצליח למצות יחד איתו את הפוטנציאל ואת היכולות שלו. הוא סקרן ואוהב ללמוד, והפחד שלי שלא יוציאו ממנו את המקסימום, שהמחשבה שלו תתנוון במקום לפרוח. אני רואה לו בעיניים שהוא צמא לדעת עוד דברים. אני חושבת שזה מאוד תלוי במורה. גם מהניסיון ראיתי שהיו מורים שלא עניינתי אותם כתלמידה, שהיו באים לעבודה ולא לעבוד".

תמר מדגישה שהיא לא מתכוונת לשים את המורה על החיוג המהיר בטלפון שלה. "ממש לא. אני זוכרת שכשהייתי ילדה ואבא שלי היה מורה, הייתי מתעצבנת שהורים היו מתקשרים אליו, לא הבנתי למה הם מפריעים לו. אני סומכת על אנשי חינוך, על אנשי המקצוע, ואני מקווה שאני לא אתאכזב.

"גם בפן הלימודי, בני כבר קורא וכותב, אבל אני לא יודעת מה צריך ללמוד ומה צריך לדעת בכל שלב לאורך השנה. אני רק מקווה שלא יהיו שיעורי בית. אני אומרת בכנות כמו הורים רבים, שצריך המון סבלנות לשבת על זה, ולהורים אין אותה אחרי יום עבודה של 9-8 שעות. אני מקווה שדניאל יידע ליהנות כמו שאני נהניתי בבית הספר. צריך להסתכל על המכלול כחוויה ולא כמטרד. אני מאחלת לעצמי להצליח לשחרר עד הסוף, וכמובן שיהיה הכי טוב בכיתה".

שני סינואני | אמא של ריין: "אני חוששת שהמעבר מגן לבית ספר יצמצם את המעורבות שלנו ההורים"

לוריא וענהאל דוד ממודיעין הם אח ואחות תאומים, שיעלו השנה לכיתה א' בבית הספר "יחד" במודיעין (בית ספר משולב לדתיים ולחילונים). כמו כל ההורים, גם אמא שלהם, שיר, מתרגשת, אך אצלה זו התרגשות כפולה: "בכל זאת, הם הילדים הראשונים והנכדים הראשונים שעולים לכיתה א', כך שכל המשפחה המורחבת סביב זה", היא מספרת. "הם עצמם מאוד מתרגשים, ואולי גם קצת חוששים כי זו הפעם הראשונה שהם נפרדים. עד היום הם למדו יחד באותו גן, וכעת החלטנו לפצל אותם. היה לנו ברור שהם ילמדו בכיתות שונות".

בעוד התאומים לא מראים סימנים של חשש, אצל אמא שיר זה קצת אחרת: "אני מאוד חוששת, קודם כל מכך שלא תיפתח השנה. הילדים כבר מצפים, ואני לא רוצה שיתאכזבו. שנית, אני רואה מה קורה במערכת, את המחסור במורים. שלישית, אני לא יודעת איך הם יסתדרו, הילדים היום מאוד 'קפיצים', בגן יש להם המון תעסוקה. עכשיו הם יצטרכו לעבור למסגרת שבה הם רוב היום יושבים בשקט. אני לא יודעת איך הם יצליחו לעמוד בזה. אני חוששת שיהיה להם קושי להתרכז כי זה שינוי דרסטי".

סוגיה נוספת שמעסיקה אותה היא גודל הכיתה: "בית הספר שלנו מאוד מבוקש, אנחנו מדברים על 35 ילדים בכיתה. אני חוששת מהצפיפות הפיזית ושזה יפגע בריכוז של הילדים. אני דואגת גם שהמורים לא יוכלו להעניק לתלמידים יחס אישי".

לדברי שיר, היא הייתה רוצה לראות מערכת חינוך שמסתכלת יותר על התלמיד: "באופן כללי רמת החינוך לא גבוהה, אין התייחסות פרטנית לילדים, ילד שפיתח פערים אין לו שעות פרטניות. אין יציבות, והתחושה היא שיש כאוס. בכל פעם מגיע שר חדש ועושה סחרחורת. יש תחושה שהכל טכני, ללמוד ולעשות מה שצריך, ואין ערך מוסף. הבעיה היא לא המורים והמחנכים, אלא המערכת עצמה".