האם 'תקדים מנסור עבאס' יביא לראשונה את תושבי  מזרח העיר אל הקלפיות?  

ביום הבחירות עצמו ובימים שקדמו לו, שררה ברחוב המזרח ירושלמי אווירה של פחד ואיומים על הציבור במטרה להרתיע אותו מלהשתתף בבחירות. אש"ף , הפת"ח וחמאס הגדירו מראש את מי שיבוא לקלפיות כ'בוגד'. מנהלי בתי ספר שבהם הוצבו קלפיות הוזהרו שלא לשתף פעולה עם העירייה ומשרד הפנים. אנשי דת מוסלמים הוציא פסקי הלכה שאסרו על התושבים להצביע. הציבור המזרח ירושלמי, מי מאונס ומי מרצון, הצביע שוב ברגליים.

קמפיין הפת"ח נגד השתתפות בבחירות בירושלים 2018

הייתה זו חזרה על ריטואל כמעט קבוע, שפוקד את האולפנים והתקשורת הכתובה, מדי חמש שנים, כשבמוקד צפה ועולה השאלה: 'אולי הפעם יצביעו ערביי מזרח ירושלים בבחירות לעיריית ירושלים'?

אלא שהחרם הכמעט מוחלט, והסירוב הקולקטיבי לשתף פעולה עם עירייה ומערכת בחירות, שמוגדרים 'חלק בלתי נפרד מהכיבוש' – נמשכים כידוע כבר 55 שנה, מאז אוחדה ירושלים בשנת 1967. הניסיונות המעטים לשבור את החרם עלו עד כה בתוהו. ציבור ערבי שביקש בעבר להשתתף בבחירות המקומיות, כמו גם אישי ציבור מקרב ערביי מזרח העיר שהביעו רצון להתמודד על מקום במועצת העירייה, אוימו וחלקם אף נפגעו מאלימות ומטרור של אנשי חמאס ו/או פת"ח. כך אירע למשל לחנא סניורא, לשעבר מנהל העתון אל פאג'ר, שביקש לרוץ למועצת העירייה ושתיים ממכוניותיו  הוצתו. כך אירע גם ליוזמות מקומיות שהתארגנו בבית צפאפא ובצור באכר.

במערכות הבחירות הקודמות למעט אחת (זו של 1969) הצליחו ארגוני הטרור לטרפד השתתפות משמעותית של ערביי מזרח ירושלים והתמודדות של רשימות ערביות בבחירות העירוניות בירושלים. רק אחוזים ספורים פקדו את הקלפי והטרור ניצח.

מתוך קמפיין "ירושלים עירי"

תושבים, לא אזרחים

ואחרי שאמרנו כל זאת, 15 חודשים לפני הבחירות לראשות העיר ירושלים ולמועצתה – השאלה הזהה הפעם, היא גם מעט שונה, מכיוון שבישראל נפל דבר. לראשונה בתולדות המדינה, חברה מפלגה ערבית, אנטי ציונית, רע"מ, לקואליציה הממשלתית והייתה שותפה לשלטון (אם כי ללא שרים בממשלה).

התקדים  הזה הביא לערביי ישראל הבטחות לתקצוב פרויקטים שונים בעשרות מיליארדי שקלים והעברות בפועל של למעלה ממיליארד שקלים. ערביי מזרח ירושלים, שרובם, אמנם אינם אזרחים ישראלים, אלא תושבים בלבד שזכאים להשתתף רק בבחירות לעירייה ולא בבחירות לכנסת,  רואים את המראות והקולות החדשים. הם שואלים את עצמם – אולי הגיע הזמן שגם אנחנו נשנה את כללי המשחק?

תקדים עבאס הוא כאמור שונה, אבל גם דומה. שונה מכיוון שאין מדובר באזרחים ישראלים. דומה מכיוון ששבירת כללי המשחק המוכר ברמה הארצית, עשויה לעודד גם את המזרח ירושלמים לנקוט במהלך דומה, ולשבור את כללי המשחק המוכר, גם במישור המקומי.

מנסור עבאס וסיעתו רע"מ הוכיחו לכאורה, שניתן להניח בצד את הסוגיה המדינית והפוליטית והלאומית, ולהתמקד במה שמכונה 'אג'נדה אזרחית', לטובת הצרכים  האזרחיים של האוכלוסייה הערבית, כמו דיור, חינוך, טיפול בפשיעה וכדומה.

התובנה הזאת, היא שעומדת עתה ביסוד התארגנות פוליטית , שנחשפה לפני שבועות אחדים בערוץ 14 על ידי העיתונאי ברוך ידיד: פעילי פת"ח ואישים עצמאיים במזרח ירושלים, צפויים כנראה להריץ רשימה למועצת העירייה.

היוזמה המדוברת מתחלקת לשניים: רשימה למועצת העירייה שבה יהיו חברים תושבים ממזרח ירושלים ואולי גם ערבים ישראלים וכן לראשונה – מועמד לראשות העיר. המועמדים למועצת העירייה יכולים להיות 'תושבים' בלבד ואינם חייבים להיות אזרחים. ממעמד התושבות נהנים כל ערביי מזרח ירושלים. לעומת זאת המועמד לראשות העיר חייב על פי החוק להיות גם אזרח ישראלי, ולא רק תושב. במזרח ירושלים יש כמה עשרות אלפים שביקשו וקיבלו אזרחות ישראלית -25 אלף על פי ההערכה - ואם אכן תמומש היוזמה, יבוא המועמד הערבי הראשון לראשות העיר מאז 1967, מקרבם.

היוזמה להרצת מועמד לראשות העיר ורשימה למועצת העיר, עדיין נמצאת בחיתוליה, אך בהתייעצויות אודותיה משתתפים כאמור לראשונה גם גורמי פת"ח וכן ח"כים ישראלים ערבים. אחת האפשרויות שנבחנת היא, שכדי לרכך את ההתנגדות הפורמלית הצפויה של הרש"פ וחמאס, ישולבו ברשימה רק או בעיקר בעלי אזרחות ישראלית, ולא תושבים, מקרב ערביי ישראל ומזרח ירושלים.

הרוח החיה ביוזמה להקמת רשימה פלסטינית בבחירות למועצת עיריית ירושלים הוא וליד אבו תאיה, עורך דין ערבי ישראלי, בעל משרד במזרח העיר, שמתנהל עדיין בזהירות רבה ומבהיר כי 'רק אם יתברר שצעד זה איננו נוגד את האינטרס הלאומי הפלסטיני, תתקבל ההחלטה להתמודד בבחירות'.

'לבדוק את הדופק ברחוב'

גם סאמר סנג'לוי, פעיל פת"ח וראש הקרן לפיתוח מזרח ירושלים עוסק בעניין. הוא מצוטט כמי שאומר: "אחרי 55 שנים בהן אנו מחרימים את הבחירות לעירייה, הגיעה העת לבחון את המדיניות הזו ואולי גם לשנות אותה בצל ההתפתחויות. באחרונה", והוא מוסיף: "אנו מקיימים דיון רציני בעניין זה והשאלה בדבר הצורך להשתתף בבחירות עולה, אבל יש לנו שנה ורבע כדי לבדוק את הדופק ברחוב ולהעריך את מידת התמיכה. התשובות לכך יכתיבו את ההחלטה".

צילום מסך: ערוץ 14

על הנייר ובאופן תיאורטי – ערביי מזרח ירושלים שווים בקלפי העירונית יותר משליש מהמושבים במועצת העיר: 12-13 מנדטים מתוך ה-31. הרוב היהודי בירושלים קטן מאז מלחמת ששת הימים ב-14% מ-74% ל-כ-60% בלבד ושיעור הערבים בבירה מגיע כיום  לכ-40%.

עד היום, התנהל כאמור המשחק הפוליטי העירוני בתוך המגזר היהודי בלבד וערביי העיר החרימו את הבחירות. החרם נועד למנוע מישראל הכרה, לפחות דה-פקטו, בשלטונה ובריבונותה במזרח ירושלים. אלה שבכל זאת ביקשו להצביע היו מעטים. חלק מהם  אוימו והורתעו, אלא שהפעם – יתכן שפעם הראשונה דברים ישתנו. אפקט עבאס, שהצליח להשיג תקציבים רבים – מיליארדי שקלים לציבור הערבי בישראל – משפיע גם על הלוך הרוחות במזרח ירושלים – שמשוועת לתקציבים ממשלתיים, על רקע פערים עמוקים ברמת התשתיות והשירותים העירוניים בין 'מזרח העיר' ומערבה.

תהליכי הישראליזציה משפיעים

על המציאות הפעם ישפיעו אולי גם תהליכים ארוכי טווח של  ישראליזציה במזרח ירושלים. התהליכים הללו נתקלים כל העת בהתנגדות של הגורמים הלאומיים והדתיים הפלסטיניים במזרח ירושלים ולמרות זאת הם מוסיפים להתקיים.

נתון היסוד שביסודו עומדים התהליכים הללו נוגע לעובדה ש 90 אחוז מקרב ערביי ירושלים ו־82 אחוזים מקרב היהודים, כלל אינם מכירים מציאות של עיר מחולקת. הם נולדו אל תוך מציאות של עיר אחת, ללא גבולות. לנתון הזה חייבת להיות מתישהו משמעות, הן בנוגע לאפשרות השתתפות של ערביי מזרח ירושלים בבחירות המקומיות בירושלים, ובודאי בכל הנוגע לאפשרות של החזרת הגלגל לאחור, שאליה חותרים הפלסטינים, וכן ביחס לתביעות בינלאומיות לחלק את ירושלים מחדש. הנתון הזה גם משפיע על עמדות תושבי מזרח ירושלים, שרבים מהם מתנגדים לחלוקה מחודשת של העיר, הגם, שמקביל, רבים מהם אוחזים גם בשאיפות לאומיות, ודתיות. הנתון הזה, ישפיע אולי על הפתרון, אם וכאשר יגיע, באופן שלא יתבסס על חלוקה מחודשת של העיר.

נתון היסוד הזה גם מתורגם בשטח למסכות של מרקמי חיים משותפים, נורמליות וערבובי חיים מסוגים שונים. הם מתקיימים במקביל לעימות הלאומי והדתי ודרים זה לצד זה. מרקמי החיים המשותפים כוללים בין השאר עבודה שכם אל שכם של רופאים ואחיות, יהודים וערבים, שמשרתים את שתי האוכלוסיות, הן בבתי החולים בעיר, והן בסניפי קופת חולים; מערך רוקחות משותף; מערך נהגים ערבי-יהודי משותף במסגרת קואפרטיב אגד, קווי סופרבוס וחברות המוניות וההסעות בעיר. וכמובן קהל נוסעים משותף.

מרקמי החיים המשותפים הללו, כוללים גם ערבוב יהודי-ערבי במרכזי הבילוי, ההסעדה, בתי הקפה והקניונים בירושלים. בכל המקומות הללו יש ציבור קונים יהודי וערבי וגם עובדים יהודים וערבים. העיר מחוברת גם באמצעות מערכות תשתית משותפות, שירותים ברמה משתנה שניתנים לכל חלקי העיר, בתחומי המים, הביוב, החשמל והטלפון וגם מערכת של כבישים עורקיים ומשניים משותפים, שחוצים את ירושלים לאורכה ולרוחבה. אחדים מקווי הרכבת הקלה שנסללים או מתוכננים עתה, בנוסף לקו היחיד שקיים כבר, עוברים בסמוך לשכונות ערביות וישרתו גם אותן.

כלכלה משותפת והתאזרחות גוברת.

ממד נוסף של ישראליזציה קשור לתחום החינוך והלימודים הגבוהים. יותר ויותר צעירים ערבים מבקשים כיום ללמוד במוסדות אקדמאיים ישראלים ולצורך כך הם זקוקים לתעודת בגרות ישראלית. מכוני לימוד במזרח ירושלים מכינים את הצעירים הללו לבחינות הבגרות הישראליות. יותר ויותר משפחות ממזרח העיר בוחרים היום לשלוח את ילדיהם ללמוד בבתי ספר שבהם נהוגה תוכנית הלימודים הישראלים. על פי נתוני העירייה, ב-2021 למדו כ-13 אלף תלמידים פלסטינים את תוכנית הלימוד הישראלית תחת פיקוח משרד החינוך הישראלי; כ-2500 יותר מאשר ב-2020. ב-2018 היו רק  5,500 כאלה. מכון ירושלים למחקרי מדיניות מצא שלפני ארבע שנים למדו 91% במסגרת תוכנית הלימודים הפלסטינית, בעוד שהיום ירד מספרם ל-85% בלבד.

שינוי מורגש גם בתחום מקבלי האזרחות הישראלים. כ-25 אלף מבין כ-400 אלף תושבי מזרח ירושלים הפכו עם השנים לאזרחים ישראלים. בעשור הראשון של שנות האלפיים קיבלו כ-3000 מהם אזרחות ישראלית ובעשור השני -  למעלה מ-9000. פי שלש.

במחקרים קודמים שערך, העלה מכון ירושלים, שה'ערבובים' הרבים, עליהם אין מרבים לשמוע בתקשורת, יצרו מסכת של כלכלה משותפת ותלות הדדית. איש המכון, החוקר מריק שטרן, מצא ששיעורם היחסי של עובדי מזרח העיר בכמה ענפי תעסוקה, הפך כוח עבודה זה למכריע בגודלו ובחשיבותו לכלכלת העיר. העובדים ממזרח ירושלים מהווים 66 אחוז מקרב המועסקים בענף הבניה, 52 אחוז מקרב המועסקים בענף התחבורה, 38 אחוז בתחום של שירותי אירוע ואוכל, 32 אחוז בענף התעשייה ו-20% בענפי הרווחה והבריאות. המסקנה ברורה: פרנסת תושבי מזרח העיר תלויה במעסיקים ממערב העיר. עסקיהם של האחרונים תלויים בעובדים ממזרח העיר.

ועוד יש לציין: גדר הבטחון שהוקמה לפני כ-20 שנה על חלקים רבים מקו השיפוט העירוני, או בסמוך לו, אילצה את התושבים הפלסטינים במזרח העיר (למעט השכונות הצפוניות שנותרו מעבר לגדר) לשנות כיוון, ולפנות מערבה, מה שתרם עוד יותר בשנים האחרונות  למגמת הישראליזציה, 'הערבובים' ומרקמי הנורמליות.

60% רצו להשתתף בבחירות

ערב הבחירות הקודמות לעירייה, ביצע המרכז הפלסטיני לדעת קהל סקר מקיף בקרב ערביי מזרח ירושלים. הסקר לימד שכ-60% מתושבי מזרח העיר סבורים שעליהם להשתתף בבחירות לעיריית ירושלים, להשפיע מבפנים ולקחת חלק ב'משחק העירוני'

הסקר, שדומים לו נערכים עתה, לימד לכאורה, כי באופן עקרוני, חלק נכבד מתושבי מזרח ירושלים מוכנים להניח כרגע בצד את 'המטרה העליונה' – עניין המדינה הפלסטינית וירושלים כבירתה, ולנתק ולהפריד בין הזירה העירונית- מקומית, לבין היעדים הלאומיים הפלסטיניים, שאינם נראים כרגע ברי השגה.

ההתארגנויות במזרח ירושלים, כשברקע עומד תקדים עבאס, כבר עוררו התנגדות בקרב ארגוני טרור וחוגים לאומיים פלסטיניים. החזית העממית לשחרור פלסטין והמזכירות הכללית של 'הועידה הלאומית העממית של ירושלים' הזהירו את הציבור הערבי בעיר מאפשרות של הקמת רשימה שתשתתף בבחירות לעירייה. בהודעה של 'הועידה הלאומית' נקרא הציבור פעם נוספת להחרים את הבחירות הללו והודגש שהשתתפות בבחירות נוגדת את העמדה העקרונית הפלסטינית שאינה מכירה בלגיטימיות של הכיבוש בעיר, ואף מכשירות את פעולות 'הכובש' ואת ההשתלטות על קודשי האסלאם ועל אתרי המורשת וההיסטוריה האסלאמית והערבית.

גם בישראל חוששים. לצד קורת הרוח מאפשרות ההכרה דה-פקטו של ציבור ערבי גדול במעשה איחוד העיר, החשש הוא מהשפעה ממשית שיקנו לעצמם גורמים עוינים ואף ארגוני טרור שיעמדו מאחורי הרשימה או הרשימות שיתמודדו על מקום במועצת העיר. מדובר הן בתחום הקצאת הכספים והתקציבים והן בתחום התכנון והבניה, שני תחומים רגישים שמעצבים את דמותה של העיר מבחינות רבות.

"תארו לעצמכם ששלשה או ארבעה חברי מועצה מזרח ירושלמים', שנשלטים או מוכוונים על ידי גורמים עויינים, יעשו יד אחת עם חברי מועצת יהודים, בעלי אינטרס כזה או אחר, וירקחו דיל; דיל שבמסגרתו יאושרו תוכניות בנייה אסטרטגיות עבור ערביי מזרח ירושלים; תוכניות שמטרתן לעצב מחדש את קווי הבינוי העירוני ברוח תוכניות הרש"פ", אומר גורם בטחוני.

יו"ר מלפגת רע"מ - מנסור עבאס

חשש מהשתלטות גורמים עויינים על הרשימה

גורם אחר מזהיר גם מהזרמת תקציבים למוסדות, שהקו שלהם תומך בחלוקת העיר. "הדוגמאות לנזקים האפשריים הם רבים', מתריע הגורם, "אם יכנסו למועצת העיר נציגים פלסטיניים, הנציגים היהודיים של הסיעות השונות, יצטרכו להתעלות מעל חילוקי הדעות הרגילים והשגרתיים שלהם, כדי לשמור על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל בכל הנוגע לירושלים, כעיר מאוחדת ולא מחולקת".

אחת הדרכים שבה מבקשים גורמים ישראלים להתמודד עם האפשרות של נציגות של תושבי מזרח העיר במועצת העירייה, היא באמצעות הגדלת הרוב היהודי בירושלים. הצעת חוק חדשה-ישנה של ח"כ ישראל כץ, שהונחה על שולחן הכנסת היוצאת, ושסביר להניח שתמצא את דרכה גם לשולחן הכנסת הבאה, מבקשת להגדיל מחדש את הרוב היהודי בירושלים, באמצעות הקמת עיריית גג לבירה, וסיפוח דה פקטו של יישובים יהודים במטרופולין ירושלים לגבולות המוניציפליים של הבירה. כץ ועוד 54 ח"כים, ובהם רהמ"ש לשעבר בנימין נתניהו, מבקשים לצרף לירושלים את ביתר עילית, מעלה אדומים, גבעת זאב, אפרת ואת יישובי המועצה האזורית גוש עציון, ולהפוך את המועצות שלה לעיריות בנות של עיריית ירושלים. בכל הישובים הללו מתגוררים כיום כ-150 אלף יהודים, והכוונה היא לצרף אותם למניין בעלי זכות הבחירה לעיריית ירושלים. אם אמנם כך יקרה, יקטן משקלם של הבוחרים המזרח ירושלמים בסך כל בעלי זכות הבחירה.

אפשרות אחרת שבה מדובר, הנתמכת על ידי השר לענייני ירושלים זאב אלקין, מדברת על הוצאת השכונות הערביות הצפוניות שמעבר לגדר מתחום השיפוט של העיר, והקמת מועצת או מועצות אזוריות עבורם מחוץ לתחום השיפוט של ירושלים, אך במסגרת הריבונות הישראלית. כך תגרע אוכלוסייה של כ-140 אלף תושבים מתחום העיר ועוד עשרות אלפים מפנקס הבוחרים הירושלמי.

15 חודשים לפני הבחירות לעירייה, כשברקע 'תקדים עבאס' במישור הארצי, כבר רוחשת ירושלים שמועות, יוזמות ורעיונות, שכולם קשורים לאפשרות ש - 'הפעם זה יקרה'. מוקדם עדיין להעריך מה באמת יקרה. אנו, נמשיך לעקוב.

https://jcpa.org.il/article/%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%aa%d7%a7%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%91%d7%90%d7%a1-%d7%99%d7%91%d7%99%d7%90-%d7%9c%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%90%d7%aa-%d7%aa%d7%95%d7%a9%d7%91%d7%99/