יואב צפיר: "אני מגדל את הדור הבא של אנשי הטלוויזיה"

יואב צפיר | צילום: אפרת אשל, איפור: ורד בדוסה רוטרו

על ההתרגשות לקראת עוד עונה של "הכוכב הבא" ("רף הריגוש עולה בכל פעם, אני בוכה בעריכות") • על הקושי למצוא כישרון נדיר ("עם נטע ברזילי ידעתי שאירופה לא ראתה דבר כזה") • ועל הכוכבות האישיות שלו ("עכשיו אני גם 'אבא של'; גילי כוכבת טיקטוק ומיה מככבת במחזמר 'הלהקה'") • יואב צפיר בשיחה

יואב צפיר: בן 53, שחקן, במאי, מפיק ויוצר טלוויזיה. תושב רמת השרון, בנם של טוביה ויעל צפיר, נשוי למיכל צפיר, אב למיה, לשירה ולגילי.

פרץ לתודעה הציבורית כשכיכב ב"בלוז לחופש הגדול" ב־1987, ולאחר מכן התגייס ללהקת הנח"ל. שיחק בסדרות ("השיר שלנו") ומשנת 1994 משמש במאי, עורך ומפיק ב"טדי הפקות" ("הקומדי סטור", "כוכב נולד", "נולד לרקוד", "דני הוליווד", "הפיג'מות" ועוד).

שימש עורך ובמאי של העונה האחרונה של "רוקדים עם כוכבים", וכיום הוא מביים את העונה החדשה של "הכוכב הבא" בקשת 12.

שולט ביצירה. יואב צפיר, צילום: אפרת אשל

מתי בפעם האחרונה קיבלת ביקורת?

"יש ביקורת כל הזמן. אני, האנשים שאני עובד איתם והטאלנטים שלנו נחשבים לקבוצת ביקורת די אכזרית כלפי עצמנו. אנחנו צופים בחומרים ומתקנים, וגם עוברים קבוצות מיקוד שבהן הקהל נותן ביקורת, והקהל מבקר חריף. זה הכי מפחיד, קבוצות מיקוד שאומרות לך את האמת בפנים, והרף גבוה אצל הצופים. רף הריגוש מאוד קשה.

"אפשר להצליח רק כשנשארים אותנטיים לדבר עצמו, ואתה חייב לעשות כמה שפחות מניפולציות כי כל מניפולציה היא שקופה היום. אנחנו עושים רק אמת. 'בכוכב', למשל, שים שופטים, שים אנשים שרוצים לשיר, הם יגידו להם את דעתם, תשדר את זה, וכמה שפחות להתערב. הקהל כל כך חכם ואינטליגנטי כך שאסור לזלזל בו. אני מכבד את הקהל, הקהל הוא כמוני.

"אני אוהב כישרון ומוזיקה, ובכל פעם קורה משהו אחר. השנה לא יבוא תמיר גרינברג, וגם באירוויזיון זה ככה. אנחנו עשינו קדם־אירוויזיון במשך שש שנים וראינו שהיו כאלו שניסו להביא את הזוכה של השנה שעברה, ואנחנו לא. אנחנו תמיד ידענו להביא משהו אחר לגמרי. כשראיתי את נטע ברזילי זה היה נדיר. כשהיא היתה מולי בחדר, המשפט הראשון שיצא לי מהפה כשהיא סיימה לשיר עם הלופר המשוגע היה 'את זוכה באירוויזיון', והיא אמרה 'די, אתה משוגע'. הבנתי שאירופה לא ראתה דבר כזה.

"אהבתי לעשות את קדם האירוויזיון, התמחינו בזה, הצלחנו בזה, עלינו לגמר והבאנו את האירוויזיון הביתה לישראל. לנועה קירל יש כישרון אדיר והמון חריצות ויצירתיות, ואם היא תחליט שהיא עושה את זה, אין לי ספק שהיא תצליח".

מתי בפעם האחרונה גלשת ברשתות החברתיות?

"היום. אני הרבה בטוויטר, אבל רק קורא. אני פרח קיר, יש לי יוזר ואני כותב מדי פעם על פוטבול אמריקני. אני פחות באינסטגרם, יש לי את אשתי, שהיא מנכ"לית הרשתות החברתיות, והבנות שלי בטיקטוק, שתיים מהן סלביות ברחוב בגלל זה. אני יודע להופיע מול קהל ואני שחקן, זה בדם שלי. אני מרשה לעצמי להשתטות מול המצלמות, ויכול להיות שאסי עזר אחר כך יקרע אותי.

אני שלם עם הבחירה להיות במאי ועורך, אני עושה את זה מאפס עד מאה, לעומת שחקן, שתלוי בהרבה אנשים מסביבו והוא בסך הכל פיון". יואב צפיר, צילום: אפרת אשל

"אני לא מודאג מהכוח של הרשתות החברתיות או מהקִדמה. זה תמיד מצחיק אותי שכל דור אומר שהדור הצעיר ממנו מקולקל. מצחיק אותי גם שאומרים שאין שירים איכותיים ושהכל טראש. כשאומרים שאין שירים שישרדו - זה שטויות בעיניי. לכל דור יש את אנה זק שלו ואת חנן בן ארי, אז פעם זה היה שלום חנוך ולהקת הנח"ל היתה יותר 'קלה', וגם חלק משירי הטראש של היום ישרדו. למשל, שירי פופ של נועה קירל".

מתי בפעם האחרונה התאכזבת?

"כשאני משכנע אנשים לבוא לאודישן לתוכנית והם לא עוברים. חלקם אנשים שעברו דרך בתעשייה, ואז הם באים בגללי, עולים לאודישן, ולאכזבתי האיומה, לא קורה שום דבר. השופטים (אסף אמדורסקי, נינט, רן דנקר, שירי מימון, קרן פלס ואיתי לוי; ש"ז) לא מעבירים אותם, ואז אני בברוך נוראי, כי שכנעתי אותם לבוא וזה מאוד לא נעים. אני בטח לא אגיד לשופטים מה לעשות, השופטים מחליטים מה שהם רוצים, ולפעמים אני מאוד מתעצבן עליהם, או חושב שהם טעו, אבל כולם דעתניים מאוד ואין טעם להגיד להם מה לעשות, ואם הם יעשו דברים בשבילי זה לא יהיה טוב עבור הצופה. זה חייב להיות אותנטי בעיניים של השופט".

מתי בפעם האחרונה היית בחופשה?

"החודש. היינו בסופ"ש חברים, נסגרנו בווילה בכליל והיה תענוג. אני יודע להתנתק בחופשה, וספציפית בחופשה הזו סגרנו את הטלפונים ל־12 שעות והצלחתי, כי זה היה יום שישי, באמצע השבוע זה קשה. לפני חודש הייתי בתאילנד עם מיכל והבנות, ושם התנתקתי מהכל, יומיים אחרי גמר 'רוקדים עם כוכבים'.

"זה היה פרויקט קשה, הרמנו פורמט שכבר אבד עליו הכלח לכאורה, שהעונות האחרונות שלו בישראל נכשלו, וגם אני חששתי שאכשל כי אני חושב ככה תמיד, וזה עבד בסופו של דבר מעבר לכל הציפיות. לקחנו את זה ל־2022 והכי הצלחנו בליהוק. ההיענות של הכוכבים היתה מדהימה, כמו ההיענות של עדי אשכנזי, שהיתה מתנה.

"קל מאוד לנתח את ההצלחה בדיעבד, אבל לפני שעלינו שאלתי את עצמי מה עשיתי, למה לקחתי את זה, היה חשש והיו לי הרבה חרדות, לא ישנתי בלילה, לא אכלתי טוב ולא עשיתי ספורט. הפסקתי להתאמן מהלחץ והייתי על הפנים, בעוד כולם סביבי התאמנו כל היום. עכשיו אנחנו בליהוקי העונה השנייה, ויש פה אתגר לעמוד ברף של העונה הראשונה".

מתי בפעם האחרונה בכית?

"היום בכיתי בעריכות, זה מרגש אותי. אני מתרגש מהכישרון שיוצא או מאמא שרואה את הבן שלה שר ומתרגשת ממנו, זה עובד עלי. אני מצליח לא להיות ציני כלפי העבודה שלי, וזה נראה לי הכי גרוע להיות ציני כלפי העבודה שלך. אני באמת מתרגש מהעשייה ומהתוצאה. אני יודע שבניגוד למה שאמר פעם איש טלוויזיה בכיר, את התוכניות שלי כן הייתי רואה בבית. היום בכיתי כשראיתי אמא בוכה בזמן שהיא ראתה את הבן היחיד המוכשר שלה שר. היא רוצה בשבילו שהוא יצליח, ואתה תמיד משליך את זה על עצמך, אז חשבתי על עצמי ועל הבנות שלי. יש לי בנות שעומדות למבחנים, אני מרגיש את המתח והחרדה שלהן ורוצה שהן יצליחו. ההזדהות שלי היא עם ההורים".

מתי בפעם האחרונה בילית עם המשפחה?

"בארוחת שישי אצל סבא וסבתא. כשאנחנו הולכים לארוחות שישי אצל סבא וסבתא, אנחנו יודעים שיהיה טיקטוק שישי. בבית שלנו כולם אוהבים להצטלם. חוויתי קושי כשהייתי מוכר בעיקר כ'בן של טוביה צפיר'. בגיל 20, בשנות ה־80, חשבתי שלעולם לא אהיה כמו אבא שהיה בשיא הצלחתו. הייתי שחקן, אבל הבנתי מהר שאני רוצה להיות במאי. כיכבתי ב'בלוז לחופש הגדול', אבל בשונה מאבא שלי היה לי תפקיד בסרט אחד שמאוד הצליח אבל הרגשתי בתוכי שאני צריך ללכת לכיוון אחר. אני שלם עם הבחירה שלי, יצירה זה הדבר שלי, ואני עושה את זה מאפס עד מאה, לעומת שחקן, שתלוי בהרבה אנשים מסביבו והוא בסך הכל פיון".

מתי בפעם האחרונה אכלת ארוחה נהדרת?

"הרגע. מיכל הכינה לי ארוחת צהריים. בגילי ובמצבי, חשוב לי מה אני אוכל. כשהייתי בסטרס אכלתי זבל, ושנייה אחר כך אמרתי לעצמי שזה כבר לא לגילי. אני אוהב לאכול בריא. בסופו של דבר, כשאתה אוכל בריא, אתה מרגיש טוב. עכשיו אכלתי פרגיות עם אפונה, אורז וסלט בצד. אני לא אוכל חסות. אני שומר על הגוף, עושה ספורט וזה טוב לי. אני משחק טניס ונמצא בקבוצת אימון. בזמן 'רוקדים עם כוכבים' עליתי 5 ק"ג. היתה לי דלקת חריפה ממקור לא ברור, בבדיקות הייתי בסדר, ואז הבנתי שזה מהלחץ. הגוף ממש אותת לי, ובסוף הזריקו לי אנטיביוטיקה לווריד".

מתי בפעם האחרונה בדקת את טבלאות הרייטינג?

"היום ב־9 בבוקר. אני רוצה לדעת באיזה עולם אני חי. אני לא מכור, אבל אני בודק בכל יום. עכשיו אני מתמודד מול תוכנית מצליחה ברשת, 'האח הגדול', וזה אף פעם לא קל, אבל היום אנחנו די יודעים מה עשינו בעבר ואיך לעשות את זה שוב".

מתי בפעם האחרונה בדקת את העו"ש?

"מיכל בודקת ומעדכנת אותי כמעט בכל יום, זה התפקיד שלה בבית. אני שונא להתעסק בחשבונות, וגם מיכל שונאת, אבל היא לקחה את זה על עצמה, והיום היא מעורבת ויודעת בדיוק מה קורה".

מתי בפעם האחרונה רצית לעשות משהו אחר?

"אנחנו שוק קטן, עובדים בעסק מאוד יצירתי, ואתה צריך להמציא את עצמך כל הזמן מחדש. לא באמת חשבתי לעשות משהו אחר, אבל היו לי משברים, כמו 'כוכב נולד 10', שהיתה עונה לא מוצלחת, אז חשבתי מה יהיה הדבר הבא, אבל בתוך התעשייה - לא מחוצה לה. אני לא רואה את עצמי מחוץ לתעשייה, וכשותף ב'טדי הפקות' אני צריך לגדל את הדור הבא של אנשי הטלוויזיה ואת הטאלנטים הבאים.

"בעונה האחרונה של 'רוקדים עם כוכבים' הימרנו על לוסי איוב, וזה הצליח. אנחנו מסתכלים כל הזמן הצידה ומחפשים. לא המצאנו את לוסי, היא כבר הנחתה בתאגיד 'כאן', אבל אנחנו הראשונים שלקחנו אותה לפריים טיים, וזה היה הימור שהצליח. ליד אסי ורותם זה מאוד קשה, יש להם הכל: גם הומור, גם אינטליגנציה, גם נוכחות, אבל הם לא יכולים להנחות כל יום בשבוע. לכן אנחנו חייבים למצוא עוד טאלנטים, וב'קשת' יודעים זאת".

מתי בפעם האחרונה עשית משהו רומנטי?

"אני רומנטי בכל יום. אנחנו זוג הרבה מאוד שנים, ובעיניי הכי רומנטי זה חיבוק בבוקר ושמיכל מרגישה שאני רואה אותה. אני לא מאלו שמביאים פרחים, אבל אם היא טסה אני מסדר לה ביטוח, חבילת גלישה, מה שהיא צריכה. הבאתי לה בהפתעה סנדלים שהיא רצתה, הזמנתי והבאתי לה אותם לחופשה ביוון, והיא מאוד אהבה את ההפתעה.

"אני ידוע בתור 'הבעל של', וזה הכי משמח אותי, לראות אותה צומחת ועושה לבד בעשר אצבעות מה שהיא עושה, זה פשוט קרה בתהליך אמיתי שלה. כשאני הולך איתה ברחוב, כמעט כל אישה עוצרת אותה ואומרת לה 'איך את עוזרת לי', וזה נעים מאוד. עכשיו אני גם 'אבא של', וגם על זה עוצרים אותי ברחוב וזו גאווה ענקית. זה חלום שמתגשם לראות את הבנות מצליחות, גילי כוכבת בטיקטוק, מיה משחקת במחזמר 'הלהקה', ושירה גם גאווה ענקית".

מתי בפעם האחרונה פגשת מישהו שאתה מעריץ?

"אני חולה ספורט, ואם הייתי רואה את טום בריידי הייתי מתעלף על המקום. אני יכול להתעלף גם מספורטאים. אם אני רואה את אבי נמני זה מרגש אותי מאוד, אני נהיה בן 14 כשאני רואה אותו. לפני שנתיים עשיתי טיול כדורגל באנגליה עם חברים. יצאנו לרחוב מוקדם ופתאום ראינו את תיירי הנרי (כדורגלן עבר צרפתי, כיום עוזר מאמן נבחרת בלגיה; ש"ז). ניגשנו אליו כמו שניגשים לטאלנטים שלי, שאלנו 'אפשר סלפי איתך?' ואני קיבלתי סלפי ממנו.

"מטאלנטים שלי אני לא מתרגש, אני מכיר את הכל שם. יש לי ניהול אגו לעשות, לכל אחד יש את הצרכים שלו, ואני שם כדי לאזן. אני אוהב את כולם, אני כמו גננת שאוהבת את כ־ו־ל־ם".

מתי בפעם האחרונה היית באודישן כשחקן?

"הפעם האחרונה היתה אצל רועי עידן, יוצר ותסריטאי 'מנאייכ', כשהוא חיפש שחקן לתפקיד של אלוף משנה פסיכופת, וזה הדליק אותי. הוא יגיד לך שעשיתי אודישן מדהים, וגורי אלפי היה אמור להיות בתפקיד הראשי, אבל הסדרה לא קרתה בסוף. אין לי בעיה לשחק בתפקיד מדליק, אני חושב שאני שחקן מאוד טוב, אבל הלו"ז שלי בלתי אפשרי אז גם כשעולה הרעיון שאשחק, בסוף הלו"ז שלי מכריע.

"אורי גרוס תמיד מכניס אותי לסדרות שלו, הוא הכניס אותי ל'השיר שלנו', ואנשים שבאים לאודישנים מזהים אותי מהדמות שלי. בכלל, עד היום קוראים לי רם שגב - ואודי שניר, שדליק ווליניץ שיחק, היה תפקיד מיתולוגי".

מתי בפעם האחרונה נתת עצה טובה? "רוב העצות שאני משיא הן להורים שרוצים שהילדים שלהם יהיו מפורסמים. אנשים ניגשים אלי כל הזמן - ברחוב, בבית קפה, בשדה תעופה או במטוס, ומבקשים שאעזור. אני חושב שהכישרון חייב להיות מעל לכל, וגם כוח רצון, אבל זה חייב להיות אותנטי. אבל היו לנו גם פאשלות. למשל, נועה קירל נבחנה לעונה הראשונה של 'בית ספר למוסיקה' ולא התקבלה. באותה מקהלה היתה גם עדי ביטי, שכן התקבלה. האמביציה של נועה הביאה אותה למקום שבו היא נמצאת היום. חריצות ואופי הם 90 אחוז מההצלחה, וגם לא להתחיל מוקדם מדי. אפילו שאני בוחן בני 16, אני לא תמיד מכניס אותם לתחרות כי יש כאלו שזה מוקדם מדי עבורם. רק אם אני רואה שזה פנומנלי, כמו יהונתן מרגי או אלה לי. כשזה כבר מוכן, הם ייכנסו לתוכנית. גם ג'סטין ביבר ונועה קירל התחילו בגיל 14, לפעמים זה בשל".

מתי בפעם הראשונה הרגשת מפורסם?

"התפרסמתי ב'בלוז לחופש הגדול', הייתי בן 18 והסרט היה הצלחה עצומה. הייתי מקבל שקים של גלויות ממעריצות, זה היה מטורף. היתה מישהי שאיימה להתאבד אם אני לא אפגוש אותה אז פגשתי אותה, וללכת ברחוב היה קשה. הייתי גם בלהקת הנח"ל, מה שהביא עוד גלי הערצה, אבל כבר אז רציתי להיות במאי. אני חושב שזה קשור לאבא שלי, הוא אמר לי שאני צריך להיות מעבר לשחקן, 'זה לא מספיק בשבילך, אתה יכול יותר', אמר וצדק".

shirshirziv@gmail.com

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר