בזמן הזה בשנה שעברה נפתחו המשחקים האולימפיים בטוקיו 2020 - באיחור של שנה. ללא יוסיין בולט, ללא מייקל פלפס. אלו היו אמורים להיות המשחקים של סימון ביילס. והם אכן היו.
אז לפני שנה לקחנו הפסקה קצרה מוויכוחי חיסונים בווטסאפ לטובת ויכוחי "כן תירוץ לא תירוץ", אחרי שביילס (וגם נעמי אוסקה) נכשלה בהיבט המקצועי אבל העמידה את עניין הבריאות הנפשית של ספורטאים בראש סדר היום העולמי.
כמעט 365 ימים אחרי, אנחנו מקווים שכבר מצאתם את מקומכם בצד שמבין כי לפעמים יש דברים יותר חשובים מעוד מדליה או שתיים.
וכן, כשבילי אייליש מספרת לעולם שהיא מאובחנת בתסמונת טורט, זה מוביל לעלייה מסיבית בכמות הנערות ש"מגלות" כי גם הן סובלות מעוויתות בפנים. אבל זה שרובן לא באמת סובלות מטורט והבעיה תעבור להן כלעומת שבאה, זה כנראה מחיר נמוך לשלם ביחס לאינספור הצעירים והצעירות שהחשיפה של אייליש נתנה להם קול, מקום ולגיטימיות, ופתחה להם את הדרך לטיפול עם פחות מבוכה.
עכשיו, כשה־MLB הגיעה לנקודת "אמצע העונה" החגיגית שלה עם משחק האול־סטאר, זה מאוד לא מקרי שחלק משמעותי בשיח סביב המשחק, המכונה "Midsummer Classic", נוגע בבריאות הנפש.
זה לא מקרי - וזה בזכות ביילס. ואוסאקה. וקווין לאב, ודמאר דרוזן. ועוד רבים שיצאו עם הנושא הזה לכותרות. כן, כולל בילי אייליש. ואולי עוד יותר מזה, זה חשוב, חשוב במיוחד, כשמדובר במשחק האול־סטאר של הבייסבול - הענף הכי ותיק ומסורתי בארה"ב.
משחק האול־סטאר של ה־MLB, שנוסד ב־1933, הוא משחק האול־סטאר הראשון אי־פעם בתולדות הספורט על שלל ענפיו. ולעקוב אחרי החדשות סביב המשחק ולראות את הסופרסטאר מוקי בטס מספר על התקופה הטובה שהוא נמצא בה, ובצורה חדה וברורה אומר שזה בין היתר בזכות "הרבה עבודה שהוא עשה על בריאותו הנפשית". שנדמיין מה היו התגובות אם מישהו היה אומר כזה דבר בדורות קודמים? שנדמיין לרגע מה אמירה כזו, מכוכב כל כך גדול, יכולה לעשות עבור אוהד צעיר שמרגיש כי גם הוא צריך לעשות הרבה עבודה על בריאותו הנפשית?
Mookie Betts with a message today. pic.twitter.com/1r5dtAqV1C
— Jorge Castillo (@jorgecastillo) July 19, 2022
בטס הוא ממש לא היחיד. ואת העובדה שהשיח הזה נוכח כל כך כרגע בפיד חדשות ה־MLB יש לשייך, מעבר לביילס ולאוסאקה ולאחרים, לא פחות ל־MLB עצמה. ואם לדייק, למועדון ההיסטורי והמפואר בוסטון רד סוקס.
קשת המוסר מתכופפת אל הצדק
מוקדם יותר השנה, במאי - הלא הוא חודש המודעות לבריאות הנפש - המועדון, בשיתוף קרן משפחת רודרמן, קיימו אירוע שנועד לעורר מודעות ולהילחם בסטיגמות סביב בריאות הנפש בספורט.
הקרן, שמנוהלת על ידי ג'יי ושירה רודרמן (שאביהם, מורטון, היה ממקימי חברת MediTech), פועלת לשילוב אנשים עם מוגבלות בכל תחומי החיים והחברה, ולחיזוק הקשר של ישראל עם הקהילה היהודית בארצות הברית.
באירוע נכחו, בין היתר, גם ראשת עיריית בוסטון מישל וו, ובילי בין, סגן נשיא בליגה ועוזר מיוחד לקומישינר לענייני "הכלה וגיוון/שונות" (באנגלית זה קל יותר: Diversity and Inclusion).
אדון בין (נא לא לבלבלו עם בילי בין אחר מעולם הבייסבול, הלא הוא הג'נרל מנג'ר האגדי של אוקלנד אתלטיקס והאדם אותו משחק בראד פיט בסרט "מאניבול") פרש מבייסבול באמצע שנות ה־90 ויצא מהארון. ב־2015 מונה לתפקידו הראשון בליגה, ששם דגש על "הכלה וגיוון".
רק כדי להסביר עד כמה נחוץ שמישהו כמוהו, ושהליגה עצמה, יקדמו נושאים כאלה, שמטרתם לאפשר לכל אחד להרגיש שייך ולגיטימי, לא צריך ללכת רחוק. עוד ב־2015, מעט אחרי מינויו של בין, יצא דניאל מרפי (אז שחקן ניו יורק מטס) באמירה "אני בכלל לא מסכים עם אדון בילי בין שהוא גיי". כן, הוא לא מסכים איתו שהוא גיי.
ככה שבהחלט יש לעשות עוד עבודה בכל הקשור לגיוון ולהכלה. בין אם סביב עניינים של בריאות הנפש, נטיות מיניות, או כל דבר אחר שיותר מדי אנשים עדיין מפחדים לחשוף על עצמם מחשש לסנקציות חמורות פחות או יותר מצד הסובבים אותם והחברה כולה.
"הצורך לעזרה נפשית עלה"
אמרה באירוע ראשת העיר וו, "ללא הבדל דמוגרפי או גיאוגרפי, הצורך בעזרה נפשית גבר. ספורט, כתחום שמאחד קהילות סביב זהות משותפת שמלמדת אותנו מה דרוש כדי להפגין עוצמה, הוא פלטפורמה מצוינת לפתח על בסיסה את השיח הזה".
שנה חלפה מאז שסימון ביילס עשתה בדיוק את זה - השתמשה בספורט כפלטפורמה לקיום שיח בנושא בריאות הנפש - וההשפעה של מעשים כאלה עדיין נותנת את אותותיה.
אז נכון, ההתקדמות האנושית איננה ליניארית. יש עיכובים רבים, כמו שראינו לאחרונה בסדרת החלטות של בית המשפט העליון האמריקני. קשתו של היקום המוסרי אמנם ארוכה, אך היא מתכופפת לכיוון הצדק, כפי שלימדנו ד"ר מרטין לותר קינג. וזה כדור מסובב ששום מחבט לא יכול לעצור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו