הורי החייל שירה באיאד אל־חלאק: "הבן שלנו לוחם. הניצחון בסוף יהיה רק שלו"

א' (מימין) עם הוריו, השבוע. האם, ל': "יכול להיות שחשבו שתפסו שעיר לעזאזל, אבל אנחנו אריות ולביאות" | צילום: אפרת אשל

כבר שנתיים מלווים ע' ול' את בנם א', שוטר מג"ב שירה למוות בצעיר האוטיסט בעיר העתיקה בירושלים, אחרי שזיהה אותו בטעות כמחבל • בשיחה חשופה, בהמשך לריאיון שפורסם לפני חודש ב"שישבת" עם הוריו של איאד, מתארים השניים את מחיר המאבק לזיכוי הבן ("אחרים היו מתפרקים"), את הזעם על כתב האישום ("התייחסו אליו כאחרון העבריינים") ואת היחס המורכב למשפחת אל־חלאק ("אם היתה הזדמנות לשבת איתם כשהם לא מוסתים, היינו עושים זאת") • ל', שבעצמה עובדת עם בעלי מוגבלויות: "אם א' היה מבין בשטח שאיאד אוטיסט, הוא היה מגן עליו בגופו"

בשעת בוקר מוקדמת של שבת, 30 במאי 2020, חג השבועות, יצא איאד אל־חלאק, אוטיסט בן 32, מביתו שבמזרח ירושלים בדרכו לאלווין, המוסד שבו התחנך ולמד מקצוע. באותה שעה היה א' (השם נאסר לפרסום), שוטר משמר הגבול, בין אנשי הביטחון שערכו מרדף אחרי מחבל פוטנציאלי - תגובה להתרעה חמה שעלתה במערכת הקשר. המפגש הגורלי בין איאד לא' התרחש בעיר העתיקה, בחדר אשפה קטן, סמוך לשער האריות. א' ירה, איאד נהרג.

לא מכבר ישבתי לראיון עם חירי ורנא, הוריו של איאד. הם דיברו על "רצח" ועל ציפייה שלהם שבית המשפט יעשה צדק עם בנם המנוח. "כשאתה רואה את מי שהרג את הבן שלך, כמה אפשר להיות רגוע?" שאל האב חירי. "אני אמשיך ללכת למשפט, כי אני הולך לראות שהצדק נעשה".

פחות משעה נסיעה מפרידה בין בית משפחת אל־חלאק לבית הוריו של השוטר היורה. כמו שהימים שעברו מאז האירוע דרדרו את מצב הוריו של איאד, כך גם הזמן פגע בע' ובל', שמלווים את בנם המואשם בהמתה בקלות דעת, עבירה שהעונש המקסימלי עליה, אם יורשע במשפט שמתנהל נגדו,  הוא 12 שנות מאסר.

"אמרו שלא הבענו צער על מותו של איאד, אז חשוב לציין שכבר ביום הראשון, באמצעות עורכת הדין שלנו, השתתפנו בצער המשפחה. זו טרגדיה, ואנחנו אנשים עם לב ורגשות", מבקש מייד ע' (45) להבהיר. "אם היתה לי הזדמנות לשבת עם הוריו של איאד, כשהם לא מוסתים, הייתי עושה זאת. אבל כרגע אני צריך לדאוג לבן שלי.

"יכול להיות שחשבו שתפסו שעיר לעזאזל, אבל הם נתקלו בהורים ובצוות משפטי, אריות ולביאות. אנחנו נילחם עד הנשימה האחרונה שלי על זיכויו המוחלט של א'. כל עוד אני חי, שערה מראשו של בני לא תיפגע. לא נוותר. הבן שלי לא ירה באוטיסט. מבחינתו, הוא ירה במחבל חמוש".

איאד היה צעיר עם מוגבלות, ללא כל כוונה להזיק, אבל גם א' הוא בחור בתחילת חייו שביום הגורלי ההוא היה חייל טרי שרק סיים טירונות, ומיותר לציין שאין מאחוריו כל עבר פלילי או בעייתי אחר. אמו עובדת כבר שנים עם ילדים אוטיסטים, כך שעולם רגיש זה רחוק מלהיות זר לו.

"אני עוסקת בחינוך מיוחד כבר 17 שנים, בגן תקשורת", מספרת ל' (44). "מלמדת תכנים, מכירה את המאפיינים. נותנת לילדים כלים להתמודד עם החיים. כל אחד מהם נכנס לי ללב, ומעבר לשעות בגן אני מביאה איתי את העבודה הביתה. הבן שלי יודע בדיוק מה זה ילדים על הספקטרום, ואם הוא היה מבין שמדובר באוטיסט, הוא היה מגן עליו בגופו - כי ככה חינכנו אותו. ועדיין נקלענו לסיטואציה".

א' הוא בנם הבכור של ע' ול'. ע' היה בעצמו לוחם מג"ב בשירותו הסדיר. "שכם, רמאללה, קצת ג'נין. הייתי באירוע המצער של מדחת יוסף בשכם ובצוות שתפס את המחבלת אמנה מונא, שפיתתה את הנער אופיר רחום ז"ל ב־2001. היה לי שירות משמעותי. א' בכלל היה אמור להתגייס לגולני, אבל החליט בדקה ה־90 שהוא רוצה משמר הגבול".

במשך שנים טיפח א' את אהבתו לכדורגל. הוא שיחק בקבוצות צעירות, הגיע לנוער, נגע בבוגרים, ובין היתר שיחק בקבוצה מעורבת של יהודים וערבים - אבל כשהצבא קרא, החליט לשנות דרך והתגייס. "כל המשפחה שלנו שירתה בצבא, והייתי מלאת גאווה שהבן שלי בחר במשמר הגבול, כי חלק גדול מהצד שלי שירת שם", מספרת ל'. "הוא היה חדור מטרה".

א' סיים טירונות והוצב באזור העיר העתיקה בירושלים. "את המוטיבציה אתה מקבל במג"ב, אם אתה רוצה או לא", מבהיר ע'. "דבר ראשון מלמדים אותך לחתור למגע, צועקים באימונים 'יורים עליך', 'יש מחבל'. מלמדים לשחרר כדור בתוך 3-2 שניות, ואין משמרת שלא היה בה אירוע. יום אחד זרקו עליהם בקבוק תבערה, יום אחר הפכו שולחן. זה לא פשוט, אתה נמצא במקום שחלק מהתפקיד בו הוא לשמור שיהודים לא ייפגעו, ומצד שני שמוסלמים לא ייפגעו. בכל תחילת משמרת ובסוף הוא היה מתקשר, ואם לא היה יכול לדבר, היה מסמס. כל הורה שהבן שלו משרת שם יודה שהוא לא ישן טוב בלילה".

ל': "אני זוכרת שיחת טלפון ממנו כשהייתי בעבודה. הוא אמר, 'היה פיגוע וחבר שלי נפצע. אתן לך את השם ותקראו בשבילו תהילים'. אמרתי לו, 'אל תדאג, בעזרת השם יהיה בסדר'. החבר שלו נפצע קל. השיח הזה והחרדה תמיד היו שם. הוא ידע שהוא נמצא בזירה לא פשוטה".

בשבת הגורלית של 30 במאי 2020, א' נשאר בבסיס. ב־6 בבוקר, ממש לפני שיצא למשמרת, התקשר לאמו וסיפר לה על תחילת הלו"ז. היא ביקשה שישמור על עצמו ושלא ישכח לעדכן בסיום.

רק שמייד עם חילופי המשמרות החלה להתרוצץ במערכת הקשר ידיעה על מחבל חמוש בשטח. שוטרים הבחינו באדם חשוד ליד שער האריות. א' היה בדרך לשם עם מפקדו. כעבור דקות ספורות התקשר שוב הביתה, הפעם ביקש לשוחח עם אביו.

"לא הבנתי מה זה צריך להיות", ל' נזכרת. "רק עכשיו דיבר איתי ופתאום הוא מתקשר שוב".

ע' לא ישכח את אותן דקות. "א' סיפר שהיה אירוע מבצעי. שאלתי אם הוא בסדר, אמר שכן, המחבל נוטרל ויש מלא כוחות. אחרי כמה זמן התקשר שוב ואמר, 'יש פה קצת בלאגן'. ברגע ששמעתי את זה, הנעתי את האוטו ונסעתי לכיוון. לא עניין אותי כלום.

"מהעיר העתיקה נסעתי למגרש הרוסים, כי הבנתי שהם הלכו למלא דו"ח פעולה, כמו שנהוג אם חלילה קורה משהו. א' לא היה שם. השגתי מישהו מהפיקוד, שסיפר שהבן שלי נמצא בחקירת מח"ש ושיש לו עורך דין מטעם משטרת ישראל. לא ידעתי שזו הפרוצדורה, אבל איך שהגעתי למח"ש הבנתי שהסיפור הוא אחר.

"החקירה נמשכה שעות, וכבר היו פרסומים באינטרנט שנורו 15 כדורים, ואיך הם נורו. כשפגשתי שם את א', בסוף החקירה, שאלתי אותו, 'כמה כדורים חסרים לך במחסנית?', וכשענה הבנתי שמתחילים להפיץ פייק ניוז".

איך הוא יצא מהחקירה?

"בהלם. לא האמין איך זה נפלה עליו הפצצה הזאת. אמר, 'לא הגיוני שהמדינה מתנהגת ככה', כי במח"ש אמרו לו, 'מדובר באוטיסט, זה לא מחבל, איך לא זיהית? איך לא ידעת?' חרב עליו עולמו, ילד בן 18 וחצי שרק סיים טירונות".

ל': "כשנגמרה החקירה, עוד לפני שדיברתי איתו, היה חשוב לי לראות שהוא בריא ושלם ולתת לו חום ואהבה של אם. הבנתי שהוא עבר מסע בחקירה ונשאל המון שאלות, שצעקו וניסו לבלבל אותו. הוא סיפר שעשה את מה שלימדו, חתר למגע. כשאתה שומע בקשר שיש מרדף אחרי מחבל עם אקדח, אני רוצה לראות מה מישהו אחר היה עושה".

בסוף מת צעיר חף מפשע ולא חמוש.

ע': "א' קיבל דיווח על מרדף אחרי מחבל. הבחור ברח מהם, לא עצר, מה יכול לעבור לו בראש? שמדובר באוטיסט? היו אוטיסטים שביצעו פיגוע, היה רופא שעשה פיגוע, עיתונאי, מורה. בהוראות הפתיחה באש, מחבל הוא אדם שמהווה סכנה ויש לנטרל אותו. אנחנו מדברים על שער האריות, העיר העתיקה, הגזרה הכי נפיצה.

"קח את הפיגוע בדיזנגוף שהיה באפריל האחרון. אלף לוחמי שייטת, דובדבן וימ"מ רדפו אחרי מחבל אחד, חמוש באקדח. מה אתה מצפה שהם יעשו, אבחון? לקח להם שמונה שעות עד שמצאו אותו, אתה חושב שאת מישהו מהם עניין אם עומד מולם אוטיסט? אתה רודף אחרי מחבל - זה הדיווח שקיבלו".

רנא (מימין) וחירי אל־חלאק עם תמונת בנם המנוח, איאד. ע': "הבענו מייד צער. זו טרגדיה ואנחנו אנשים עם לב ורגשות", צילום: אורן בן חקון

"לא דבר שהצדיק"

אם ניצמד לכתב האישום, היו אלה שני שוטרים "כחולים" שהיו בשער השבטים שבהר הבית והבחינו באיאד באותו בוקר. התנהגותו של הצעיר נראתה להם חשודה. גם כשהתקרבו אליו חשו שהוא עדיין נראה חשוד - ואז הודיע אחד מהם ברשת הקשר על "הימצאות מחבל בשטח". כשביקשו מאיאד לעצור ולהזדהות, הוא החל לברוח מהם.

א' ומפקדו, שבדיוק עלו למשמרת, הצטרפו למצוד. המפקד קרא לאיאד לעצור, התריע שאם לא יעשה זאת יירה, ואכן ירה פעמיים לכיוון רגליו של הבורח, אבל לא פגע.

איאד נכנס למתחם אשפה ליד שער האריות, השייך לעיריית ירושלים. באותו זמן היו שם פועל ניקיון ועובד של הווקף. מייד נכנסה גם ווארדה, המטפלת של איאד במכון אלווין, שהיתה קרובה למקום. לוחמי מג"ב הגיעו, וא' ביצע ירי. איאד נפגע בבטנו ונפל על גבו. לפי כתב האישום, באותו רגע המפקד צעק לא' "חדל".

א' צעק לאיאד שלא יזוז, ולמתחם נכנסו גם שני השוטרים שהחלו את המרדף. אחד מהם, דובר ערבית, שאל את איאד, 'איפה האקדח?' איאד התרומם קצת, הצביע לעבר ווארדה ומלמל דבר מה. השוטר פנה לווארדה וחזר על אותה שאלה. המטפלת לא הבינה במה מדובר. "איזה אקדח?" ניסתה לברר.

"במקביל למענה של המטפלת, ולמרות שאיאד היה על הארץ כשהוא פצוע כתוצאה מהירי הראשון, לא החזיק בידיו דבר ולא ביצע דבר שהצדיק זאת, ירה הנאשם לעבר פלג גופו העליון של איאד, וזאת תוך שהוא נוטל סיכון בלתי סביר כי יגרום למותו של איאד", כך נכתב בכתב האישום.

"בגלל המילים 'לא ביצע דבר שהצדיק' הוגש כתב אישום", אומרת עו"ד סא"ל (מיל') אפרת נחמני־בר, מצוות ההגנה של א', שבעבר שימשה סגנית הסנגורית הצבאית הראשית. "הוא היה אז חודש ושבוע אחרי הטירונות, באירוע מבצעי ראשון שלו. חלק מתורת הלחימה שמלמדים, ובצדק, הוא שאם יש ספק אז אין ספק. זה בגלל מקרים שבהם מחבלים שכבו פצועים על הארץ - ובכל זאת ירו.

"יתרה מזאת, היה מקרה בשער שכם שבו מחבל שכב פצוע עם סכין ביד. ידעו שיש לו סכין, ובכל זאת נטרלו אותו. פה חשבו שמדובר באקדח, שיכול לגרום נזק גם ממרחק של עשרה מטרים, ואנחנו מדברים על חדר סגור עם הרבה אנשים מסביב. במקרה של שער שכם התיק נסגר בתוך 24 שעות, וההבדל היחיד הוא ששם היה מדובר במחבל ופה באוטיסט. בזמן אמת לא היה אפשר לדעת. הם אומרים שהוא היה צריך להבין שהתנועה של איאד לא מצדיקה ירי, וזאת בדיוק חוכמה בדיעבד".

ע': "כאבא, אני מחפש פריים אחרי פריים, כמו שמח"ש עושים. לפני שלושה חודשים היה אירוע בשער האריות שבו שוטר מג"ב נפגע, ותשמע איזה צרחות היו שם בקשר. הם לא נמצאים במקום ממוזג. אלה צרחות. שער האריות נסגר באותו יום כמו במקרה של הבן שלי עם קוד 'אריה', שבו כל השערים נסגרים, אין נכנס ואין יוצא. אז נניח שהיתה קריאת 'חדל', מצד המפקד, מי שמע? הרי שנייה לפני כן גם המפקד ירה, ולא כדור אחד. בסופו של דבר, מדובר בטרגדיה לשני הצדדים".

טרגדיה שבה נהרג בעל מוגבלות שלא הזיק לאיש.

ע': "אנחנו יושבים כעת בחדר ממוזג, יכול להיות שאני מחביא משהו מתחת לחולצה ואתה לא רואה? הבן שלי יצא למנוע מסע הרג. זה מה שלימדו אותו. אתה בטח יודע שאיש כוחות ביטחון חייב להתייחס לדיווח של איש ביטחון אחר. טייס שעולה להפציץ רכב של מחבל לא באמת יודע מי נמצא שם. הוא מסתמך על ידיעה שקיבל, ואם יגידו לו - הוא יירה.

"למה צריך לנטרל מחבלים? שיברחו השוטרים, שיברחו. מי יכול לדעת באותה שנייה מה הבן שלי הרגיש, האם היה בסכנת חיים? הוא יודע שעכשיו הוא, מחבל ואזרחים חפים מפשע נמצאים ביחד בחדר אשפה. אם הלוחמים יתחילו לחשוב, אז יכול להיות שההרג של החייל הבא נמצא כבר מעבר לפינה".

בסוף השבוע האחרון נהרג השוטר רס"ר ברק משולם ז"ל, שנדרס למוות על ידי גנב רכב פלשתיני ליד צומת רעננה. שוב עלתה אז שאלת נוהלי הפתיחה באש. בהלוויה התפרצה אריאלה, אלמנת השוטר, לעבר השר לביטחון הפנים, עמר בר־לב, והטיחה באוזניו: "למה לא נותנים לשוטרים לירות? תתבייש לך".

ל': "טעויות ימשיכו לקרות, ואי אפשר לעצור אותן. איאד היה בן 32, ואפילו הוריו אמרו, בכתבה שלכם, שהוא תפקד כמו ילד בן 9. יש לו מש"ה (מוגבלות שכלית התפתחותית), כלומר הוא לא מבין סיטואציות, אוטיסט ברמה נמוכה. תראה לי ילד בן 9 שמשאירים אותו להסתובב לבד בשער האריות, גם אם אתה רוצה שהילד שלך יהיה עצמאי. לא ליוו אותו מהבית, וזאת טעות, וחשוב שאנשים יידעו את זה. אני חייבת להוציא את הכעס שלי, אבל למה איאד לא לווה? כל זה היה יכול להימנע. איך הבן שלי היה יכול לדעת שמדובר בבעל צרכים מיוחדים? אי אפשר לזהות דברים כאלה בזירה של תשע שניות".

זה לא דומה, לדעתכם, לאירוע שבו אלאור אזריה ירה במחבל שוכב ב־2016?

ע': "ממש לא, אוי ואבוי מה שאתה אומר. אנחנו מדברים פה על אירוע שלקח תשע שניות. לבן שלי היה נתון אחד: שהוא רודף אחרי מחבל חמוש. המקרה של אזריה שונה, כי היו לו אולי עשר דקות. פה זה אירוע מבצעי. סכנה, יש אזרחים בשטח, מה מצפים שיעשה? מה משמר הגבול, צבא הגנה לישראל והמדינה עשו מאז כדי למנוע אירוע דומה בעתיד?

"אנחנו עכשיו בחודש יולי. סע לשער האריות, ומי לובש שם כעת מעיל, בשיא הקיץ? או מחבל, או מישהו שאולי לא בריא בנפשו. ומה הסיכוי שתזהה, אם קיבלת דיווח על מחבל? סיפרו שאיאד הציג תעודה שמעידה על מצבו. שכחו דבר אחד, ואני לא רוצה לפגוע במשפחה, אבל גם לדבר הוא לא ידע, אז למי בדיוק הציג תעודה?"

זירת האירוע, מאי 2020. ע': "מה ציפו, שהלוחמים בשטח יעשו אבחון?", צילום: מסך, כאן11

"ניידת מחכה מתחת לבית"

ביוני 2021 הגישה המחלקה לחקירת שוטרים כתב אישום נגד א', כשהאשמה היא המתה בקלות דעת. "ישבנו בבית", ל' משחזרת. "הבת הצעירה שלנו ירדה במדרגות ושאלה, 'אמא, א' נכנס לכלא ל־12 שנה?' אמרתי לה, 'על מה את מדברת?', ואז נכנסתי לאינטרנט ולמדתי דרך התקשורת שהוגש כתב אישום נגד הבן שלי.

"בתי היתה לבנה כמו סיד, כמעט נפלה מהמדרגות. בין לבין היינו צריכים לאתר את א' בטלפון, והוא לא ענה. הוא היה בבסיס. למה לעשות את זה ולא להעביר את המסר ישירות אלינו? למה צריך דרך התקשורת?"

עו"ד נחמני־בר מספרת ששמעה על הגשת כתב האישום נגד א' רגע לפני שיצא לתקשורת, וגם ניסוח הדברים הקפיץ את ההגנה. "ממח"ש התקשרו להגיד, 'כתב האישום הוגש ברגעים אלה'. ביקשתי, 'תעכבו קצת, כי השוטר נמצא בבסיס, עם נשק. אני רוצה ליצור קשר עם הוריו ומפקדיו כדי שיהיה לו ליווי ברגע הקשה'. הם גם סירבו לבקשה וגם בחרו בעבירה מאוד חמורה. אני מקריאה מכתב האישום: 'הבחין הנאשם באיאד בפינת המתחם כשהוא עם פניו לכיוון הנאשם ומפקדו ועם גבו אל הקיר, וביצע לעברו ירי'.

"בגלל הביטוי 'ועם גבו אל הקיר', הכותרת שיצאה למחרת בעיתון היתה 'עם הגב לקיר'. כל אדם ידמיין בראשו הוצאה להורג נאצית, ואילו אנחנו יודעים שאיאד לא היה צמוד לקיר - וגם הם יודעים זאת. בתכתובת פנימית הם אמרו 'התכוונו לכיוון העמידה'. ביקשנו לתקן את כתב האישום, כדי לא להטעות את הציבור. סירבו, כי הכבוד שלהם חשוב יותר מההגינות".

ע': "אנחנו מדברים על חייל, וגם במח"ש אומרים שהם מאמינים שפעל בתום לב. אם ככה, איך יכול להיות שזה מגיע לכתב אישום כזה? התייחסו אליו כאל אחרון העבריינים. ואגיד לך משהו כאבא: אם בני היה עבריין, הייתי מביא לו את עורך הדין הפלילי הכי מובחר, סותם את הפה ומשיג עונש מינימלי. אבל הוא לא עבריין. הוא לא הולך למועדונים, לא שותה. ילד ערכי ומחונך. אני מאחל לכל ההורים ילד כמוהו.

"לכן עסקת הטיעון הכי טובה תהיה אם ירסקו את כתב האישום. הם ימנעו צער גדול יותר למשפחה של איאד, כי המשפחה הזו לא יודעת כלום. אני לא אוותר. זה רק יעציב את הצד השני כשאלך על כל הקופה. ככל שהמשפט יתקדם ויימשך - כך יהיה רע לשני הצדדים. פעם לזה יכאב יותר, ופעם לצד השני. מישהו צריך לעצור את זה, ואם קובי שבתאי היה יוצא מייד אחרי המקרה לתקשורת ומגבה את הבן שלי בצורה חד־משמעית, ולא כגיבוי סמוי, יכול להיות שלא היה כתב אישום. כנראה לשבתאי לא מגיע להיות מפכ"ל".

ע' לא עוזב את שבתאי בשנתיים האחרונות. יש למשפחה תמונה שבה נראה א' מצולם עם המפכ"ל ביום גיוסו, כששבתאי שימש מפקד מג"ב. ע' לא מפסיק לשלוח את התמונה לנייד האישי של המפכ"ל ומזכיר לו: "הבטחת להחזיר אותו הביתה".

ע': "אמרתי לקובי שבתאי שלא יהיה אירוע שלא אבקש עליו תשובות, ולא חלילה כי אני רוצה לסבך חיילים אחרים, אבל הם יסתבכו, כי אני הולך להציל את הבן שלי. זה יהיה עליו ולא על המצפון שלי. אמרתי לו בפנים, 'אם לא תגבה את הבן שלי, אתה תיכשל בכל דבר'. ואתה רואה היום שוטרים מסורסים שמפחדים להגיב".

המקרה של איאד הפך לסמל: צעיר פלשתיני עם מוגבלות מת בידי איש כוחות הביטחון הישראליים. בשבוע שעבר רצה בטוויטר קריאה להגיע לבית המשפט כדי לתמוך במשפחת אל־חלאק בדיון שהיה אמור להתקיים ביום חמישי ונדחה לבסוף לספטמבר. "למחות נגד שוטרים שרוצחים חפים מפשע ולא נושאים בהשלכות", נשמע אחד הקוראים בסרטון. "נגד מערכת המשפט שפעם אחר פעם מפלה את התושבים הפלשתינים".

עד היום א', שנמצא כעת בחופשת שחרור, מאוים. הבית של ע' ול' מרושת במצלמות אבטחה, וכל הגידור מסביב שונה בהתאם לדרישות המשטרה. "הבן שלי מאוים בדרגה אחת לפני הגבוהה ביותר", מספר ע'. "זאת בושה וחרפה, ועצוב שזה קורה במדינה שלנו. שלחתי אותו לשרת בצבא, זה היה אירוע מבצעי, לא פלילי. הוא לא קם בבוקר ואמר, 'אני הולך לירות במחבל היום'".

משפטו של א' נפתח בפברואר האחרון בבית המשפט המחוזי בירושלים, שנתיים אחרי האירוע. א' והוריו מגיעים לדיונים מלווים באבטחה, ראשם מכוסה כדי שלא יזוהו. לפני המשפט הם מוכנסים לאולם סמוך, ורק בתחילת הדיון מובלים לספסל שלהם, ופרגוד מסתיר אותם.

"אתה מקבל שיחת טלפון, 'תהיו מוכנים בשעה איקס', ושעה לפני כבר מחכה לך ניידת בפינת הרחוב", מספר ע' על ימי המשפט המתוחים. "בני זוכה לליווי מטורף, ולאחר מכן מגיע צוות נוסף שבא לאסוף אותנו. ג'יפ מקדימה, ג'יפ מאחורה. הזוי".

ל': "כשנכנסים לבית המשפט אני שואלת 'למה אנחנו צריכים להיות פה?' לא ציפיתי שככה ייראה השירות של הבן שלי. יש לנו שמירה חזקה, ועדיין אני לא רגועה. לא תמיד אני שומעת את מה שנאמר בדיון, כי כל הזמן אני מסתכלת מסביב שחס וחלילה לא ייכנס מישהו ויפגע בנו. אני חיה בפחד. בעלייה במדרגות של בית המשפט אני רועדת. מפחדת לחיינו. לפעמים אני אומרת שאולי זה חלום, ושאם אצבוט את עצמי אתעורר".

איאד המנוח בילדותו,

"ניסו להפיל על א' תיק"

מחוץ לבית המשפט בירושלים התאספו קבוצות של מפגינים משני הצדדים. בצד של א' אפשר היה לראות את ח"כ איתמר בן גביר, שאף התעמת עם רנא, אמו של איאד. "בן גביר לא הוזמן, הוא הגיע, תמך", מסביר ע'. "הבן שלי הוא לא לוחם בצבא הכיבוש. השירות בצה"ל הוא החובה שלו. אם לא נשלח את ילדינו לשרת, מי יגן עלינו?

"היו שם שלטים איומים שמג"ב הוא 'יחידת חיסול', היה ארון קבורה של לוחם מג"ב שהוצג בתל אביב. ואיזה אנשים באו? ההיא עם הציצים בחוץ שרשמה 'צדק לאיאד'. אנחנו חילקנו פרחים ביום הדיון. הערבים שהיו במקום הצטלמו, חייכו ואמרו, 'אמן שיהיה שלום', והאנרכיסטים לקחו את הפרח וזרקו".

אתם רואים שם את משפחתו של איאד?

ל': "אמו קיללה אותי שלא אישן בלילה. נכון, אני לא מסוגלת להירדם. שני הצדדים כואבים. אם הייתי רואה את אמו, הייתי אומרת לה שהבן שלי ירה במחבל חמוש באקדח ולא באיאד. א' הוא ילד שמכיר את האחר".

ע': "אני לא שופט אותם בכעסם, אבל הכעס הוא לא עלינו. הבן שלי הוא לא המדינה, הוא בסך הכל נציג. שילכו לשר לביטחון הפנים, למפקד מג"ב. אם ישנו פה את הוראות הפתיחה באש, ימותו חיילים על ימין ועל שמאל. בן אדם שרוצה לפגע, כלום לא יעזור. בחמש השנים האחרונות היו בסביבות מאה פיגועים באזור העיר העתיקה, רובם בשער האריות. זאת לא המצאה. לכל אירוע יש תאריך, שעה וכמה נפגעו. הכל נמצא אצלי".

משפחתו של א' עברה לבית שבו היא מתגוררת זמן קצר ממש לפני המקרה. בעבר התגוררה באור יהודה, בבניין שבו גרה משפחתה של רב־שוטר הדר כהן ז"ל, שוטרת משמר הגבול שנרצחה בפברואר 2016 בשער שכם. ע' זוכר שהיה רואה את הדר בבניין, וכן את הימים הקשים שלאחר מותה. ובכלל, מאז המקרה של בנו הוא מקפיד ללכת ולנחם משפחות שכולות. היה, בין היתר, בביתם של סמ"ר בראל חדריה שמואלי ז"ל, שנהרג באוגוסט 2021 בגבול עזה; של סמל־שני יזן פאלח, שנהרג בחודש מארס השנה בחדרה; ושל רס"מ אמיר חורי, שנהרג בבני ברק.

"מצד אחד, מחזק אותי לראות שהבן שלי בחיים. מצד שני, אני לא יכול להסתכל למשפחות האלה בעיניים", ע' מודה. "חלקם היו איתו בבסיס, בטירונות, חברים שלו. הבן שלי היה יכול להיות באותה סיטואציה, אני יכול להבין אותם והם יכולים להבין אותי".

אתם מרגישים שנשארתם לבד?

ע': "כולם יכולים לחבק ולתמוך מרחוק, אבל אתה והמשפחה הגרעינית נמצאים לבד מול כל העולם. חוץ מלכלכל את הבית, אני לא עושה כלום. לא יכול לבלות, ליהנות. לא יכול להעלות חיוך על הפנים. נושכים שפתיים, שוברים את הראש. כל הורה היה עושה את זה. כשאתה תופס בן אדם חלש, הכי קל לפרק אותו, וזה מה שעשו לבן שלי. תפסו אותו כמה שבועות אחרי הטירונות, ניסו להפיל עליו תיק עצום, אבל אנחנו לא נוותר. הבן שלי יתחזק, כי הוא לוחם, והניצחון יהיה אך ורק שלו".

ל': "למזלנו, שתי הבנות שלנו בוגרות ומבינות מה עובר עלינו, אבל קשה גם לנו כזוג. יש אנשים שמזמן היו מפרקים את החבילה, כי להרים את עצמנו זה לא קל. החיים נעצרו, אבל אנחנו לא נתפרק. ניתן את החיים למען המשפחה ולמען הילד, גם אם זה עולה לנו בבריאות - וזה עולה".

ע': "א' קיבל דיווח על מרדף אחרי מחבל. איאד ברח מהם, לא עצר, מה יכול לעבור לו בראש? שמדובר באוטיסט? היו אוטיסטים שביצעו פיגוע, היה רופא, עיתונאי, מורה. בהוראות הפתיחה באש, מחבל הוא אדם שמהווה סכנה ויש לנטרל אותו", צילום: אפרת אשל

"זאת לא תוכנית ריאליטי"

המשפחה נאבקת, בין היתר, באמצעות הקמפיין "לוחם, לא פושע", שנעזר בגיוס כספים באתר beactive. לצידה צוות משפטי מנוסה הכולל, נוסף על עו"ד נחמני־בר, את עו"ד אלון פורת ועו"ד אל"מ (מיל') שרון זגגי־פנחס, ששימשה עד לפני שלוש שנים התובעת הצבאית הראשית, ואף הגישה בזמנו את כתב האישום נגד אלאור אזריה.

הצוות מכיר לא מעט תיקים דומים מהעבר, ובין היתר יטען שאין מדיניות אחידה בנושא. לדוגמה, המקרה של אל"מ ישראל שומר, שביולי 2015 רדף אחרי מוחמד האני אל־כסבה שזרק אבן על רכבו. שומר ירה בגבו של אל־כסבה והרג אותו. באפריל 2016 סגר הפרקליט הצבאי הראשי את התיק, וגם בג"ץ דחה עתירה שהוגשה בנושא. שומר משרת עד היום בצה"ל כראש מחלקת מבצעים באגף המבצעים.

"אנחנו עם ידע מצטבר של כמעט 60 שנה בבית משפט צבאי", אומרת עו"ד נחמני־בר. "א' הוא לא שוטר רגיל, הוא חייל בשירות חובה, ולא יעלה על הדעת שתהיה מדיניות העמדה לדין שונה לחיילים בירוק זית ולחיילים במג"ב. תוודאו שיש מדיניות אחידה לגבי כל החיילים בחובה, ולא משנה באיזה ארגון הם נמצאים. חובה היה לסגור את התיק, אבל אמרתי בבית המשפט שמח"ש התנהלו כמו תוכנית ריאליטי, לפי פופוליזם ולא לפי שיקולים משפטיים".

בתחילת השנה הגישה קבוצת ח"כים מהימין, ובהם איתמר בן גביר, בצלאל סמוטריץ', מאי גולן, יריב לוין ויואב קיש, הצעת חוק "חסינות חיילי צה"ל באירועים מבצעיים". מטרת החוק היא שלחיילים תעמוד חסינות מפני אחריות פלילית בגין פעילות שביצעו בעת מילוי תפקידם - חסינות שתישאר גם אחרי השחרור מהשירות. על פי החוק, רק ועדה מיוחדת תהיה רשאית להסיר חסינות. החוק נתקע, כמו דברים רבים שסובלים מהפקק הפוליטי.

לא' חוק כזה כבר לא יעזור. בחודש הבא הוא אמור לפשוט מדים ולהשתחרר מהשירות, אחרי שבשנתיים האחרונות היה גם שוטר מג"ב וגם נאשם. "כשיבוא הביתה אצדיע לו שבכלל שירת את המדינה", אומר ע'. "הוא סוחב על הכתפיים עול מטורף, ועדיין הצדיע לדגל ביום הזיכרון האחרון. זה החינוך שהוא קיבל מהבית.

"היו ימים שרציתי שישבור את הכלים, אבל כשאתה רואה את המערכת, משמר הגבול, נותנת גיבוי סמוי - זה מאפשר קצת אוויר. זה לא מספיק, כי בסופו של דבר, האירוע היה יכול להיסגר בשנייה אחת. מערכת שלא תגבה את לוחמיה, אין לה זכות קיום".

ל' לא יודעת גם כעת מה בנה יעשה אחרי שחרורו ואיך ייראו חייו להבא. "גם אם יירשם ללימודים, איך יעבור אותם? הראש שלו טרוד".

ואם המשפט יסתיים בזיכוי והחיים יחזרו למסלולם?

ע': "הבן שלי לא ישכח כל חייו את הטרגדיה. היא תלווה אותו, גם אם הוא ייצא זכאי. אתה מדבר על ילד שהפסיד את השנים הטובות ויפסיד גם את הבאות. הרי מה ייצא כשינצח? יכול להיות שינשום לרווחה, אבל לא מעבר לזה. הכתם והעול יישארו, ובטח גם הצביטה שבלב. ככל שאני קרוב אליו, אני לא יכול להרגיש את מה שעובר עליו, אבל אני יודע ומשוכנע שהבן שלי לא סרח".

ממחלקת חקירות שוטרים (מח"ש) נמסר בתגובה: "ההחלטה על הגשת כתב האישום התקבלה באופן ענייני ומקצועי, משיקולים ראייתיים ובהתאם לדין. המשפט מתנהל בימים אלו, ובשל כך לא נוכל להרחיב מעבר לכך. באשר למועד הפצת כתב האישום לתקשורת, באת כוחו של הנאשם עודכנה בדבר הגשת כתב האישום טרם הפצתו לתקשורת. בעניין זה קבע נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות כי מח"ש פעלה על פי שיקול דעת מקצועי ולא חרגה מהוראות ההנחיה הקיימת".

shishabat@israelhayom.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר