תלונות על שכר ועזיבת המקצוע: ענף הווטרינריה בישראל על סף קריסה

"הגעתי לצומת דרכים - לעזוב את המקצוע ולהישאר בארץ, או לעזוב את הארץ ולהישאר במקצוע. לימודי וטרינריה היו עבורי הגשמת חלום. למדתי בחו"ל, כך שהיה לי רישיון עבודה בחו"ל וגם אזרחות זרה. בסופו של דבר החלטתי להישאר בארץ, ולנטוש את הווטרינריה", אומרת ד"ר ב' (השם המלא במערכת), אחת מ־400 וטרינרים שעזבו בשנים האחרונות את העיסוק בתחום ובמקום זאת השתלבו בתעשיית הפארמה (חברות תרופות וביוטק).

הנטישה ההמונית, שנובעת מתנאי עבודה קשים ושכר ירוד, יצרה משבר בתחום ומחסור חמור בווטרינרים. כל זאת, יחד עם אוזלת היד של משרד החקלאות, משפיע לא רק על מי שמגדל חיות מחמד, אלא על שלום הציבור, שחשוף למחלות ולמגיפות מסכנות חיים.
ד"ר ב', בת 40, עבדה כווטרינרית שכירה שלוש שנים בקליניקה פרטית, עד שהבינה ש"זה לא בשבילי. סבלתי השפלות הן מלקוחות, שלא מכבדים את המקצוע, והן מהמעסיקים. התחלתי עם שכר מינימום של 21 שקלים לשעה. אמרו לי שאני צריכה להגיד תודה על זה, כי בדרך כלל הווטרינרים הצעירים מתנדבים ורק אחרי שהם מוכחים את עצמם משלמים להם.

"בהמשך השכר עלה ל־40 שקל לשעה. עבדתי גם בסופי שבוע ובכוננות בלילות, והמשכורת החודשית היתה פחות מ־5,000 שקלים ברוטו. לא היה גם שום אופק מקצועי, לא היה לי זמן להתמקצע ולרכוש ניסיון כירורגי. כנסים וחופשים היו על חשבוני. בלב כבד עזבתי את התחום ועברתי לעבוד בחברת סטארט־אפ רפואית, שפיתחה בדיקה לאבחון סרטן. היום אני מרוויחה פי ארבעה".

כיפת ברזל רפואית

"היחס המקובל בעולם הוא וטרינר אחד על 500 חיות בית. בישראל, לעומת זאת, היחס בפועל הוא וטרינר אחד על 3,960 חיות בית", מסביר ד"ר חיליק מרום, יו"ר ארגון הווטרינרים לחיות הבית בישראל, ומנהל מרכז חירום לחיות, וט־חולים, בקריית ענבים. "אנחנו במצוקה אדירה. פנינו לשר החקלאות הקודם, צחי הנגבי, ולא נענינו. פנינו לשר הנוכחי, עודד פורר, שקושר לעצמו כתרים בפייסבוק, והתשובה שקיבלנו ממשרד החקלאות היא שאין מחסור בווטרינרים בישראל. למה? ככה. כי הם קבעו.

"פנינו מיוזמתנו לאוניברסיטה העברית, לבית הספר לרופאה וטרינרית, בבקשה להגדיל את מכסות הרופאים שמוכשרים. בישראל נקלטים בכל שנה 120 רופאים ורופאות וטרינרים חדשים, 70 מהם למדו בארץ והיתר בחו"ל. תיאורטית, אם ה־120 האלה באמת היו נשארים ברפואה הקלינית, אז תוך עשר שנים לא היה מחסור. אבל הנתונים בישראל הם שבשלוש השנים הראשונות 30 אחוז מבעלי הרישיונות לעיסוק וטרינרי פורשים מהמקצוע. זה מטורף. ביקשנו לייבא לישראל וטרינרים עד שנייצב את הענף וננסה להבין איך אנחנו מגדלים דור חדש של רופאים ורופאות בארץ. כמובן שנענינו בשלילה. זה מוביל לאבסורד נורא ולמחסור בווטרינרים בעיקר בפריפריה".

על המצוקה הקשה מעיד גם ד"ר רענן רפאלי, המנהל מרפאה וטרינרית בקריית שמונה שבה עובדים שישה רופאים: "שתי רופאות שעובדות אצלי יצאו לחופשת לידה, ואני לא מצליח למצוא וטרינר במקומן. קשה לנו מאוד להתחרות עם המשכורות והתנאים שמציעים בפארמה. העבודה בווטרינריה תובענית מאוד, וכוללת כוננות חירום. אני יודע שהמחסור מורגש גם במרכז הארץ".

בישראל 2,310 וטרינרים פעילים, 200 מתוכם מועסקים במשרדי ממשלה, 40 בכוחות הביטחון, 450 בתחום הפארמה והמחקר. מי שמטפלים בחיות הבית והקהילה הם 1,250 רופאים שעוסקים ברפואה קלינית פרטית, ו־270 וטרינרים ברשויות המקומיות.

"הרפואה הווטרינרית נוסדה במקור בשביל לטפל בחיות שהן פרודוקטיביות לבני האדם - בקר, צאן ועופות, סוסים לצורכי מלחמה. במאה ה־18 וה־19, יחד עם התמסדות הגילדות והקמת משרדים ממשלתיים, שויכה הווטרינריה בעולם למשרדי החקלאות", מסביר ד"ר מרום. "ב־120 השנים האחרונות העולם עבר מהפכה גדולה מאוד ויש היום הרבה יותר חיות מחמד. בישראל יש 1,050,000 כלבים, 1,800,000 חתולים בבעלות ביתית ועוד 2,000,000 חתולים בקהילה, שמטופלים על ידי עמותות ומתנדבים. אבל במשרד החקלאות היום יש רופאים ראשיים לבקר, לצאן, לעופות, לחלב, אבל אין רופא ראשי לחתולים, ואין רופא ראשי לכלבים, ואין שום גוף ממשלתי שמאגד את הרפואה הווטרינרית בקהילה.

"משרד החקלאות הוא לא הגוף המתאים לטפל, לפקח ולתמוך בווטרינריה בקהילה, שאין לה שום קשר לחקלאות. המשרד להגנת הסביבה הוא הגורם המתאים. עד שהשינוי הזה יקרה צריך לדעת שהרגולטור הפקיר לחלוטין את התחום, ויש לזה השפעה לא רק על מגדלי חיות המחמד, אלא על שלום הציבור כולו".

איך זה מסכן את הציבור?

"חיות הבית והקהילה באות במגע עם חיות בר. בפארק הירקון, למשל, יש להקות של תנים, ובחיפה להקות של חזירי בר. הכלבים והחתולים הקהילתיים מלקקים דשא ושותים מים מבריכות שבהם השתינו תנים או חזירי הבר. אחר כך הילדים שלנו ישנים בלילה מחובקים עם הכלב או החתול, או משחקים בארגז חול שנכנס אליו חתול, והם חשופים למחלות ולטפילים. שבוע שעבר נדבק בעכברת אדם ששחה בסחנה עם כלב שחלה בעכברת. משרד החקלאות לא עושה כלום, הוא טוען שרשות הטבע והגנים צריכה לטפל בזה. בפועל הווטרינרים בקהילה צריכים להתמודד עם המחלות של חיות בר בתוך הערים.

"הפכנו לכיפת הברזל של הציבור. אני יושב ראש של ארגון רופאים פרטים לכל דבר ועניין, ובסוף אני אחראי לשלום החיות והאנשים בקהילה, בזמן שאת הרגולטור זה לא מעניין. זאת פצצה מתקתקת".

אפשר גם אחרת

תחום נוסף שבו נופל עול ציבורי על הווטרינרים הקליניים הפרטיים הוא הטיפול בשני מיליון חתולי רחוב, או כפי שהם מכונים "חתולי קהילה". ד"ר מרום: "מי שמטפל בחתולי הקהילה הן עמותות כמו 'תנו לחיות לחיות' ומתנדבים. כאשר חתול כזה נפגע בתאונת דרכים הוא מועבר למרכז חירום. הווטרינרים לא יכולים לעמוד מנגד והם מטפלים בחיות, גם כאשר אין בעלים שיממנו את הטיפול. הדבר היחיד שמשרד החקלאות עשה זה מבצע לעיקור וסירוס חתולי קהילה. המשרד הקצה לזה כסף, אבל המחסור בכוח אדם של רופאים וטרינרים הביא לכישלון המבצע.

"העמותות, המרפאות הפרטיות והרשויות המקומיות מצליחות לעקר ולסרס 60 אלף חתולים בשנה. זה לא עומד בקצב ההתרבות. כשהתחלנו את המבצע היו מיליון חתולים. המדינה שופכת כסף על המבצע הזה, אבל בהיעדר ידיים עובדות שיבצעו אותו בפועל יש כיום כבר שני מיליון חתולי רחוב. מי שמטפל בפציעות של אותם חתולים הן העמותות ומרכזי החירום הפרטיים. לקליניקות הפרטיות ולעמותות יש אחריות ציבורית קהילתית. אנחנו, הגורמים הפרטיים, מתפקדים מתוך אחריות ציבורית במקום שבו הרגולטור לא עושה כלום".

בניגוד לישראל, בארה"ב למשל המרפאות הקליניות לחיות נהנות משגשוג. "שם יודעים למקסם את היכולות של וטרינר כרופא", מספרת ד"ר ר' שעבדה שש שנים כווטרינרית בניו יורק, "הווטרינר הוא לא גם מזכירה וטכנאי, הוא עובד נטו ברפואה. הרגשתי בהמון מקרים שאני מנצלת את היכולות שלי, שמכבדים אותי. המשכורת אפשרה לחיות בכבוד".

ד"ר ר', בת 40 נשואה ואם לשניים, חזרה ב־2015 עם משפחתה ארצה והתחילה לעבוד ברפואת חירום בווטרינריה, עד שהבינה שהיא מסתובבת סביב הזנב של עצמה. "פתאום הייתי צריכה לעשות הכל בעצמי, גם בתחום האדמיניסטרציה וגם בתחום הרפואי.

בארה"ב יש מומחים לכל תחום בווטרינריה, והייתי מפנה הרבה אליהם. בישראל אין מומחים, אז הווטרינר במרפאה עושה כמעט הכל, מה שהוא יודע, ומה שהוא יודע רק בערך. לא אהבתי את זה. גם לא ראיתי אופק מקצועי. עבדתי בשכר מצחיק. קיבלתי 50 שקלים לשעה, למישהו זה נשמע הגיוני?".

ד"ר ר' החליטה ללמוד וטרינריה מתוך רצון לשלב בין אהבה לחיות לבין רפואה, תחום שהוריה עוסקים בו. אחרי שנתיים של עבודה כווטרינרית בישראל עברה לפני חמש שנים לתחום הפארמה. "לא חשבתי שאי פעם אנטוש את המקצוע האהוב עלי, אבל לא היתה ברירה. הלכתי בעקבות חברות לתחום הפארמה. היום אני אוהבת מאוד את מה שאני עושה בתחום המדע והמחקר. אני בתפקיד ניהולי בכיר ופתוחים בפני עוד הרבה אופקים מאתגרים".

מה צריך להשתנות בתחום הווטרינריה בישראל?

"לפתוח מרפאות גדולות יותר, מסודרות ונקיות, עם מזכירה ומנהל אדמיניסטרטיבי, ושזמן העבודה של הווטרינר יוקדש לרפואה בלבד".

חיה בבית - בריאות לנפש

גם ד"ר ע' נטשה את המקצוע, אחרי שבע שנים כרופאה וטרינרית במרכזי חירום ובקליניקות פרטיות. היא בת 38, רווקה ממרכז הארץ.

למה עזבת? מהו הקש שבר את גב הגמל?

"שאלת מיליון הדולר. הסיבה המרכזית היא כלכלית. היכולת של המעסיק, הווטרינר בעל הקליניקה, לשלם שכר ראוי - היא בלתי אפשרית. התחלתי לעבוד ב־31 שקלים לשעה ובהמשך זה עלה ל־80. עם משמרות וסופי שבוע הברוטו יצא 11 אלף. לא הצלחתי לשלם שכר דירה. השכר הנמוך לא נובע מקרטל של מעסיקים אכזריים. הייתי חשופה לתקציב של המרפאה. המעסיקים תקועים באותו הבוץ. הקליניקות מאוד לא רווחיות. היום אני עובדת בתחום הפארמה בתנאים הרבה יותר שפויים ועם שכר הולם. במקביל אני מתנדבת כווטרינרית, כי האהבה שלי לחיות לא פחתה".

• 30 אחוז מבעלי הרישיונות לעיסוק וטרינרי במדינה פורשים מהמקצוע בשלוש השנים הראשונות
• שכרו של וטרינר מתחיל הוא 5,000 ש' ברוטו, ובהמשך 11,000. בענף הפארמה השכר גבוה פי ארבעה
• היחס המקובל בעולם הוא וטרינר אחד ל־500 חיות בית. בישראל היחס הוא וטרינר קליני אחד ל־3,960 חיות בית

נדמה כי כללי השוק החופשי הרגילים אינם תקפים בעולם הווטרינריה. מחסור ברופאים היה אמור לגרום לביקוש רב יותר, ועל כן גם לעליית מחירים ולשכר גבוה יותר לרופאים. שמענו על גילדות שמנסות לצמצם הכשרה של בעלי מקצוע חדשים בתחום, כדי שהשוק לא יוצף, מה שיותיר נתח גדול יותר לבעלי המקצוע הוותיקים. אבל כאן ארגון הווטרינרים פועל הפוך, ומתחנן להכשרה של כוחות עבודה נוספים ואפילו ליבואם מארצות הניכר.

"נכון שלכאורה זה שוק פרטי, אבל יש תקרות מסוימות שאי אפשר לעבור אותן כי השוק לא יכיל אותם", מסביר ד"ר מרום היכן קבור הכלב, "בארה"ב הרפואה פרטית ואנשים יודעים שכשהם הולכים למיון הם משלמים 600 דולר, ואז נראה להם סביר לשלם 200 דולר לווטרינר. ישראל, לעומת זאת, היא אחת המדינות המתקדמות בתחום הרפואה הציבורית. אנשים לא משלמים כשהם הולכים למיון, אז התשלום לווטרינר נראה להם מאוד גבוה".

אז אולי גידול חיות צריך להישאר פריבילגיה לעשירים בלבד?

"בכל העולם יש מחקרים שמצביעים על כך שילדים קטנים שבאים במגע עם חיות בקהילה הם ילדים בריאים יותר נפשית ורגשית, ילדים פחות אלימים".

ממשרד החקלאות נמסר: "השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר מפקחים על הווטרינרים בישראל, בהתאם לחקיקה הקיימת. כבכל תחום עיסוק כה אינטנסיבי הדורש מיומנות מיוחדת, עבודה בשעות לא שגרתיות וחסינות רגשית, ישנם אנשי מקצוע שבוחרים לעזוב את התחום. גם במדינות מפותחות אחרות, שיעור העזיבה של הרפואה הווטרינרית גבוה.

"הטיפול בחתולים ובחיות משוטטות נתון בידי הרשות המקומית. כדי לתמרץ רשויות המשרד מקצה זה שנים תקציב בסך 4.5 מיליון שקל בתמיכה לרשויות מקומיות, לטובת פעולות לכידה, עיקור או סירוס, עלויות האשפוז ועוד. בשנה האחרונה הגדיל משרד החקלאות משמעותית את התמיכה בפעולות העיקור והסירוס.

"לעניין עובדים זרים בתחום הרפואה הווטרינרית יש להדגיש כי לפי החוק, הרישיון לעסוק ברפואה וטרינרית בישראל ניתן רק למי שהוא אזרח ישראלי או בעל רישיון לישיבת קבע בישראל. לכן, יבוא רופאים וטרינריים כעובדים זרים לישראל מצריך התאמות חקיקה.

"הסמכות בכל הקשור לטיפול בחיות בר בישראל נתונה בידי רשות הטבע והגנים (רט"ג). משרד החקלאות פועל בתיאום ובשיתוף פעולה שוטף יחד עם הרשות בשלל היבטים".