ארז תדמור מתמודד לרשימת הליכוד לכנסת  

בשנים האחרונות התחולל בימין תהליך מואץ של התפכחות והתבגרות. לא עוד כניעה ואימוץ של סיסמאות ריקות ומניפולציות כאילו משפטנים שממנים זה את זה ישמרו על זכויותינו טוב יותר מנבחרי הציבור שלנו. לא עוד אמון עיוור במוסדות שהושחתו עד היסוד והפכו עצמם ממשרתי הציבור לאדוניו.
בימין התחוללה התחדשות רעיונית אדירה התובעת לשקם את הדמוקרטיה הישראלית ולהחזיר את הריבונות לעם.
* * *
אז למה החלטתי להתמודד?
כי יש מה לעשות.
מדינת לאום ליברלית מתוקנת היא מדינה בה האזרח מצוי בראש הפירמידה. במדינה כזו האזרחים בוחרים את השלטון, השלטון מחוקק את החוקים ומערכת החוק אוכפת אותם בצורה שוויונית שקופה והוגנת.
הצלחת השמאל לרכז את הכוח בידי מערכות בהן הוא נהנה מהגמוניה מוחלטת הופכת אותנו מאזרחים לנתינים. בישראל של 2022 חוקים נאכפים בצורה בררנית, בתי משפט מתעלמים מלשון מפורשת של החוק, כספי מיסים מנוהלים בצורה מופקרת על ידי ועדים ופקידים נוהגים בקופה, במנגנונים הציבוריים ובמשרות כבשלהם. בישראל של 2022 יש מערכת כפולות של חוק, מוסר וכללי משחק: ימין אסור, שמאל מותר.
המציאות הבלתי נתפסת היא שגם היום, 45 שנים לאחר המהפך, ילדי מצביעי ימין יודעים שאם ידבקו בעמדותיהם בגלוי אין להם סיכוי להשתלב בתפקידי מפתח במערכת המשפט, בפקידות, בתקשורת, באקדמיה או ביצירה התרבותית. הדלתות שנפתחות אוטומטית בפני מי שמגיע מהמעגלים הנכונים ומאמץ את הסיסמאות הנכונות, נטרקות בפרצופם של צעירים מהימין שמסרבים להרכין את ראשם בפני השמאל.
את המציאות המעוותת הזו אפשר וחובה לשנות.

בהמשך אספר לכם עוד על עצמי, אתאר את המאבקים שהובלתי, את הדברים שהקמתי. אסביר לכם למה השמאל כל כך שונא אותי.
אבל עכשיו יש דבר שיותר חשוב לי לדבר עליו: המדיניות והצעדים שבכוונתי לקדם. אני רוצה לומר לכם בשם אילו עקרונות אני רץ ומה אני רוצה לעשות כנבחר ציבור.
ישראל שאני מבקש לסייע וליצור היא מדינה בה לילדים של כולנו יהיו הזדמנויות שוות, מדינה צודקת יותר, המשקפת את רצון העם ולא את גחמותיה של אליטה ששמה את עצמה מעליו.
איך נעשה זאת?
יש דרך ארוכה, הנה הצעדים שאנחנו מוכרחים ליישם בכדי להחזיר את המערכת לאיזון:
רפורמה במערכת המשפט וביחסי הרשויות:
• שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים והעברת סמכות המינוי לידי הכנסת והממשלה.
• הגדרת חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה כהמלצה ולא כהוראה מחייבת.
• פיצול תפקיד היועמ"ש ותפקיד התובע הכללי.
• יועצים משפטיים כמשרות אמון של השרים.
• הקמת גוף ביקורת אפקטיבי בעל שיניים לפיקוח מתמיד על פעולות פרקליטות המדינה.
• ועדת חקירה להתנהלות הפרקליטות ולהב 433 בעשור האחרון.

תקשורת חופשית:

• סגירת תאגיד השידור וגלי צה"ל ופתיחת שוק הטלוויזיה והרדיו לתחרות חופשית.

סוף לנפוטיזם:

• שומרים על השומרים: אישור ועדת חוק חוקה ומשפט לכל מינוי במערכת אכיפת החוק של אדם שיש לו קרוב משפחה מדרגה ראשונה במערכת.
• מרעננים את השורות: קביעת רף של 50% מהתקנים בפרקליטות לאנשים מחוץ למערכת.

תרבות לעם:
• העברת ניהול תקציב התרבות ממשרד התרבות לרשויות המקומיות, שיוכלו להשתמש בו בכדי לייצר תרבות המייצגת את אזרחי ישראל ולא אליטה פקידותית שאינה מתחלפת.
• סגירת קרנות הקולנוע שבהן קומץ לקטורים מחלק את התקציבים לפי העדפותיו, וחזרה למתווה בו יצירה קולנועית ישראלית זוכה לתמיכה על פי הצלחה בקופות והאהדה לה היא זוכה בציבור.

רפורמה בשוק העבודה:
• ביטול חוק השליש - ישראל היא דמוקרטיה, וגם הישראלים העובדים צריכים ליהנות ממנה. העלאת המינימום הנדרש לאיגוד מקום עבודה ל-50% מהעובדים.
• הזכות לעבוד - מתן זכות לכל עובד להוציא את עצמו מחוזה קיבוצי ולא לשלם דמי ארגון להסתדרות.

שיטת השוברים בחינוך:
• בחירת הורים – לאפשר ליזמים חינוכיים להקים בתי ספר במימון ציבורי שיינתן על פי בחירת ההורים.
• ניהול במרכז – מעבר הדרגתי מהעסקה קיבוצית לחוזי העסקה אישיים, ומתן כוח למנהלים לתגמל, להעסיק ולפטר מורים על פי שיקול דעתם.