הפועל ירושלים ממשיכה להתחמש בניסיון להתאושש משתי העונות הקשות שעברו על המועדון בכל הגזרות ואתמול (ראשון) מצאה את הרכז החדש שלה בדמותו של ספידי סמית’. הגארד האמריקאי חוזר לקדנציה שנייה בישראל אחרי ששיחק לתקופה קצרה במכבי חיפה בעונת 2019/20, לאחר החזרה מפגרת הקורונה הארוכה.
כבר בשמונת משחקיו בירוק הצלחנו להבין מי זה ספידי סמית’ – מוסר הרבה, מיידה זריקות לשלוש ושומר נהדר, שמצליח ללחוץ על היריבים שלו ולגרום להם לשחק יותר ללא הכדור. בקדנציה שלו בישראל זאת הייתה הפעם הראשונה בקריירת הבוגרים שלו בה היה השחקן המרכזי בקבוצה, שאחראי גם על להיות הסקורר הראשי וגם להיות הרכז שמנהל את ההתקפה.
סמית’ הוא לא שחקן מהסוג הזה. הוא האיש שינהל את הקבוצה, ייקח אחריות בחדר ההלבשה וינסה לערב את כולם בהתקפה, אבל לרוב הוא לא ייקח את הכדור בשניות האחרונות וינסה ליצור לעצמו מהלך. הוא יעדיף למסור לשחקן אחר שיקבל זריקה יותר נוחה ממנו. אז למה הפועל ירושלים הביאה אותו? כי הוא רכז מהסוג הישן.
מלוכד ומשפחתי
קנת’ “ספידי” סמית’ ג’וניור נולד בסנט פטסבורג שבפלורידה וקיבל את הכינוי ישר לאחר שנולד: “הכל קרה כל כך מהר”, אביו, קנת’ סיניור, סיפר בראיון ל-CBS: “הרופאים אמרו לאשתי שיש זמן והוא נולד באמצע המסדרון בדרך לחדר לידה. סבתא שלו אמרה שזה היה מהיר (“That was speedy”) ומאז התחלנו לקרוא לו ככה”.
למרות שמשפחתו הייתה עמידה, ספידי עבר חוויה לא פשוטה בילדות. אחיו החורג, דלוונטה קולי, נרצח באמצע הלילה על ידי שני אלמונים כאשר ספידי היה בן 12: “לא הבנתי למה זה קרה דווקא במשפחה שלנו. אני תמיד חושב על מה היה קורה אם הוא עדיין היה איתנו. הוא תמיד נמצא איתי ברוחו בזמן משחקים”.
מאז המקרה, סמית’ החל לעבוד קשה גם בשבילו, וגם בשביל אחיו. הוא מתעדף את כלל חברי הקבוצה על פניו ויעדיף לעשות דברים שהם מעבר לסטטיסטיקה. התחרותיות שהוא מביא איתו והדרייב שהוא מכניס בשחקנים גורמות לו לבלוט מעל לסקוררים הבולטים. מאמנו בלואיזיאנה טק, מייקל ווייט, אמר בעבר כי “אם היו לי 13 שחקנים תחרותיים כמוהו, לא היינו מפסידים באף משחק”.
קודם מסירה, אחר כך השאר
ההגדרה היבשה של תפקיד הרכז בכדורסל, היא להוביל את הכדור מעבר למחצית המגרש ולנהל את ההתקפה. הוא אמור להיות המאמן על המגרש ולרוב ניחן ביכולות כדרור ומסירה טובות.
סמית’ עושה בדיוק את התפקיד הזה – עובר את החצי ומתחיל להניע את שאר השחקנים על הפרקט. התפקוד שלו על המגרש גורם למאמנים שלו לבטוח בו ברכז המוביל של הקבוצה ולתת לו לנהל את ההתקפות. האמריקאי בן ה-29 אוהב לקחת על עצמו את האחריות של למצוא את השחקן הפנוי ובירושלים, שהייתה חסרה שחקן בסגנון שלו, הוא יעשה בדיוק את זה.
גם בהגנה הוא עונה להגדרה היבשה של הרכז – הוא שומר טוב מאוד ולוחץ טוב מאוד על הכדור. הוא מסוגל להתמודד עם חדירות לסל והידיים הארוכות שלו מניבות חטיפות ברוב המשחקים (למעלה מחטיפה אחת למשחק בממוצע לאורך הקריירה). בניגוד להתקפה, שם הוא לא מצליח לייצר לעצמו מצבים בעזרת מהירות ביציאה מהמקום, בהגנה הוא מרגיש יותר בנוח לשחק מול יריבים שיותר זריזים ממנו ומנצל את האתלטיות שלו כדי לעצור אותם.
קוורטרבק בתיכון וגם על המגרש
סמית’ הוא לא טראבל מייקר. בכל מקום אליו הגיע באירופה הוא במהרה הפך למנהיג בחדר ההלבשה וזה תורגם למעשים על הפרקט. הוא חושב על מה שטוב לאחרים ובמקביל על מה שטוב לו. בתיכון, כמו הרבה ספורטאים אמריקאיים, התמקד גם בפוטבול, שם שימש כקוורטרבק הפותח. כשמשפחתו אילצה אותו לבחור בין ענפי הספורט, הוא הלך על הכדורסל כי לטענתו יש לו פחות סיכוי להיפצע במקצוע הזה.
הוא גם צדק, אבל לצערו אחד הדברים המרכזיים שבגללם לא הצליח לשחק ב-NBA זאת פציעה – לפני דראפט 2015 הוא הוא נפגע בקרסול הימין ולא היה כשיר במאת האחוזים. למרות שעשה מבחנים בשבע קבוצות שונות וקיווה להיבחר בסיבוב השני. הוא עבר לריגה, שם שיחק 11 משחקים והרגיש מספיק בשל כדי לנסות שוב להגיע ל-NBA. הוא בילה ארבע שנים בג’י ליג ולאורך כל התקופה שם, ממוצע הנקודות שלו למשחק היה קרוב מאוד לממוצע האסיסטים.
למרות שהחל לקחת יותר זריקות בהתקפה, הוא עדיין מקדש את המסירה. בעונה האחרונה הוא מסר רק שש פעמים פחות מארבעה אסיסטים למשחק בליגה הליטאית, ובליגת האלופות של פיב”א רשם 5.6 אסיסטים למשחק. בעונה האחרונה רק רטין אובאסוהן רשם כמות דומה של אסיסטים באירופה (5.3), אבל גם היה הקלע השני בטבעו אחרי ג’יילן אדאמס.
כמו שכבר הספקתם להבין, סמית’ לא מגיע כדי לקחת על עצמו את נטל הזריקה, אלא את כל שאר הדברים שרכז צריך לעשות – למסור ולנהל את המשחק: “אני אוהב להפוך את החברים שלי לקבוצה לטובים יותר” אמר בראיון, “אני מרגיש שהדבר הראשון שאני צריך לעשות כרכז זה לערב את כולם במשחק. תמיד הייתי הבחור שחושב קודם על המסירה כי אני רוצה לגרום לכולם להיות בטוחים בעצמם על הפרקט”.
רכז ולא מעבר
ספידי לא אמור להיות כמו קודמו בתפקיד. דזיקיץ’ בונה על הרכז החדש שלו שיהיה אמון על בניית ההתקפה, כאשר אם הוא נותן משחק קליעה טוב זה רק בונוס. בעונה האחרונה שלו בריטאס וילנה, הוא קלע ב-38.9 אחוזים מעבר לקשת, אבל אלו הזריקות הכמעט יחידות שהוא לוקח. הוא לא חודר מצטיין והזריקה שלו ל-2 לא ברמה שאפשר לסמוך עליה ברגעי האמת, אבל הוא מצליח לסחוט עבירות וללכת לקו העונשין, מה שהיה עקב האכילס של ירושלים בעונה שעברה, משם הוא קולע במעל 80 אחוזים בשנתיים האחרונות.
הרכז החדש של הפועל ירושלים מגיע כדי להיות חלק ממשהו גדול יותר. הוא יכול להפעיל את לוי רנדולף (מלך הסלים של העונה שעברה בליגת האלופות) בצורה טובה, אבל הירושלמים צריכים עוד שחקנים שהם סקוררים שיכולים לשחק ללא הכדור כדי שסמית’ יהיה אפקטיבי. למרות שהוא מאבד הרבה כדורים, יחס האסיסטים/איבודים הוא גבוה בצורה משמעותית מהגארדים שברמתו באירופה (מעל שלושה אסיסטים לאיבוד בממוצע למשחק).
כשמדברים על רכזים ששימשו נטו כרכזים, נהוג להזכיר את ג’ון סטוקטון כזה שמילא את התפקיד בצורה המושלמת: מוסר, חוטף ורק אז קולע. דזיקיץ’ בונה על סמית’ שיהיה הסטוקטון שלו בהפועל ירושלים – ינהל את ההתקפות, ימצא את השחקן הפנוי, ישמור על הרכז של היריבה ויקלע מתי שהוא פנוי. אם יצליח במשימה, סמית’ יוכל להיות פני החזרה של הפועל ירושלים לפסגת ליגת האלופות.
