''חיכית שנבוא להיפרד'': אחיה של ליהיא לפיד הלך לעולמו  

"הזכרונות שלנו שזורים זה בזה. ככה זה אחים. גדלים יחד. גדלנו שנינו במדבר בערד, צרובי שמש. הנה אנחנו נוסעים נרגשים יחד עם אבא לבית החולים להכיר את האחות החדשה שלנו. ואז אתה בצבא. אני קצת אחריך. "יש לי אח גדול והוא יבוא ויפרק אותך", יכולתי להגיד בבית הספר, כשמישהו הפחיד אותי, ואמרתי מדי פעם.

ואח שלי לא יבוא יותר. הוא היה שקט ואני רועשת. הוא הכיר לי מוזיקה של גדולים ואני שמעתי פופ של נערות. הוא היה מופנם ואני מוחצנת. לי היו תמיד דעות והוא שמר הרבה לעצמו. ועכשיו הוא כבר לא יגיד יותר ומה שאני לא אמרתי לו כבר לא ייאמר. ותודה לך שחיכית לנו שנבוא להיפרד. והקפנו את המיטה שלך, יחד עם ליסה המדהימה שלך והילדים.

וזכינו לעטוף אותך במילים של אהבה. וליטפנו אותך עד הסוף. ואמא לא עזבה לך את היד גם שעה אחרי. לא מאמינה שזה קרה. עד הרגע האחרון היית רק מי שאתה. בחרת את הדרך להיפרד. בבית. בכבוד. ידעת לאן זה הולך. היית אמיתי ככה שזה כאב נורא. הסתכלת למוות בעיניים ואז עצמת אותן.
ואמרתי לך שאני אוהבת אותך. ואחותנו הקטנה בכתה ככה שהאף שלה היה אדום.

היינו הרבה שנים רק שנינו, ואז אילאיל נולדה ומאז היינו שלושה. וכמו אחים אנחנו שזורים זה באופיו של זה, זו בדמותו של זה. גם עכשיו. גם כשאתה איננו. ונשארנו שתי אחיות שמתגעגעות נורא. אחי, דדי, נוח על משכבך בשלום. תחסר לי לעולמים".