מכר שם בחוץ: איפה לפיד ואיפה אני

כשמישהו שאתה מכיר מקרוב הופך להיות ראש ממשלה, אתה מייד משווה וחושב מה אתה הספקת בינתיים, ולאן אתה הגעת בחיים האלו • בזמן שיאיר לפיד הולך לנהל מדינה, ניצני מתקשה אפילו לנהל דיאטה

איור: עובדיה בנישו ,
איור: עובדיה בנישו

היכולת שלי לנתח מהלכים פוליטיים מוגבלת מאוד, אבל אחרי שחברי מימי התוכנית "אין עם מי לדבר", רובי ריבלין, מונה לנשיא המדינה, ושחברי יאיר לפיד בדרך להיות ראש ממשלה - נראה לי שהמסקנה המתבקשת היא שהמפתח להצלחה בפוליטיקה הישראלית הוא לא שירות בסיירת מטכ"ל או טיפוח יחסים עם חברי מרכז, אלא קשר איתי. כך שאם מישהו רוצה להגיע רחוק בזירה הציבורית, כדאי לו להרים אלי טלפון ואפילו להקשיב, או לעשות כאילו הוא מקשיב, לעצות המפוקפקות שלי.

למרות שזה מוציא אותי מעט קשיש, יש משהו משמח בעובדה שראש הממשלה המיועד, כמו קודמו נפתלי בנט והרמטכ"ל אביב כוכבי, צעירים ממני. זה גם מרענן שראש הממשלה הוא אדם כמונו, שמכיר טקסטים של שלום חנוך, ברוס ספרינגסטין, פול סיימון ובוב דילן, כתב פעם סדרת טלוויזיה, הגיש תוכנית אירוח, מתאמן בקראטה ואפילו חטא בכתיבת כמה שירים וספרים.

מצד שני, כשמישהו שאתה מכיר מקרוב הופך להיות ראש ממשלה, אתה מייד משווה וחושב מה אתה הספקת בינתיים, ולאן אתה הגעת בחיים האלו. אז אני עדיין כותב טור בכל שבוע, מה שלפיד עשה בהצלחה כבר לפני 20 שנה, ומאז התקדם למעמד שבו אנשים כותבים עליו טורים. בזמן שהוא הולך לנהל מדינה, אני מתקשה אפילו לנהל דיאטה.

פעם בני נוער היו תולים פוסטרים של הלהקה שלנו בחדרי השינה שלהם, אבל את התמונה של לפיד על רקע דגל ישראל יתלו עכשיו בבתי ספר, בבסיסי צה"ל, במשרדי ממשלה ובקופת חולים, ובצד של התמונה שלו לא יהיה כתוב "מעריב לנוער".

בזמן שאני מתקשה לישון בלילה בגלל חוב של 100 שקלים במכולת, בגלל שאחת הבנות שלי אמרה שאני מעצבן אותה או בגלל שהגברת הראשונה ביקשה ממני לטפל בהחלפת קרש מתנדנד בשירותים ואין לי מושג אם זה דורש מקדחה, מברגה או מגרפה - ליאיר יש על הראש את שביתת נהגי האוטובוס, העיצומים במערכת החינוך, הגרעין האיראני, חמאס בעזה וחיזבאללה עם אלפי טילים מדויקים שמכוונים אלינו, ומסוגלים לפגוע בכל אזרח שבדיוק מנסה להחליף קרש של אסלה בשירותים. אני תוהה מה היה לו רע, כשכמוני הוא הסתפק בלהופיע פעם בשבוע עם תמיר והלהקה או עם רמי קלינשטיין, ומה קלינשטיין עשה כל כך רע שגרם ליאיר לעבור לפוליטיקה ולחלוק חלל עבודה עם קולגות כמו ישראל כץ, תמר זנדברג ודודי אמסלם. הרי המשכורת שלו בטח היתה טובה יותר כשהוא היה כמו דביר בנדק, פרזנטור של בנק.

האבטחה סביבו תתהדק מעכשיו, ונשאלת השאלה אם השב"כ כבר בדק את הרקע הביטחוני שלי ואם אני מסומן אצלם כ"חבר הבעייתי עם הברז המשונה", ואם כשאתקרב אליו כדי ללחוש לו סוד שאינו ביטחוני או לתת לו צ'פחה, יקפצו עלי שלושה חמושים עם אוזנייה בחשד לניסיון לרצח פוליטי. אני חושב שלאדם במעמדי ובקרבתי מגיע לקבל לפחות תעודת מכר, שתאפשר לו להתקרב לראש הממשלה ולתקוף אותו עם בדיחות בינוניות.

נשאלת השאלה אם מעכשיו המנגלים בשבת ומסיבת ערב יום העצמאות יתקיימו בבלפור, מה יהיו סידורי החניה ואם כשאני אגיד משהו לחברים משותפים, אפשר יהיה לדווח שגורם לא רשמי בסביבת ראש הממשלה (שזה אני) מסר שהקבבים מוכנים.

***

בדיוק לפני שבוע התארחה הלהקה שלנו במופע רד סטוק של הרכב הבובות רד בנד. למופע הגיעו יותר מ־6,000 צופים אנרגטיים שקנו כרטיסים כדי לצפות בהרכב המרופד מארח את מיטב אמני ישראל, מטונה ועד נינט, משרית חדד ועד תמיר גרינברג, מפול טראנק ועד נונו.

זו לא הפעם הראשונה שבה הלהקה שלנו משתפת פעולה עם רד בנד, שכמו ב"הזמר במסכה", את פרצופיהם האמיתיים רק מעטים ראו. לפני כמה שנים טובות צילמנו פרק לסדרת הטלוויזיה שלהם, שהסתיים בקרב אגרופים בין שתי הלהקות ובגרסת כיסוי לשיר של ניל יאנג "Keep on Rocking in the Free World". את דמות המנהל של רד בנד שיחק שם צבי שיסל ז"ל.

למי שלא מכירים את מנהיג ההרכב הבובתי, מדובר בכוכב רוק מזדקן משנות ה־60 בשם רד אורבך (אין קשר לניר אורבך הח"כ המתלבט מימינה), שנוטה לקלל ולדבר בגסות על סקס, סמים ורוקנרול. בקיצור, בזמן שיאיר לפיד מתכונן לפגישה עם הנשיא האמריקני ביידן, אני מתארח במופע של להקת בובות שנקראות רד, לפטי ופיליפ, שהוא עכבר המשמש ספק הסמים של ההרכב. ובזמן שלפיד מקבל אחריות לתשעה מיליון אזרחים, אני נפרד מהאחריות לאזרחית האחרונה שעוד נמצאת במעמד כזה, בתי הצעירה שסיימה י"ב, מה שאומר שאני סיימתי את הקדנציה הארוכה שלי כהורה במערכת החינוך.

***

השבוע התקיים, בחסות בית הספר ובהשראת הוליווד, נשף הפרום (Prom). מדובר במסיבת סיום בסגנון אמריקני, שבה לערב אחד הבנים והבנות עוברים מהטישרט, הכפכפים והקורקינט לשמלות נשף, נעלי עקב, חליפות ועניבות - כאילו אנחנו לא בישראל ביוני, ובחוץ יש פרום אימים של 30 מעלות.

אין לי ממש מושג מה קרה במסיבה עצמה, וזה גם לא ממש קריטי, כי מה שחשוב באמת זה הצילומים שלפני שיישארו גם אחרי, שבהם כל הילדים החמודים והיפים, שעוד רגע ילבשו מדי ב' מלוכלכים, נעמדים בפוזות השמורות לכוכבי קולנוע בפסטיבל קאן.

מעניין מתי המנהג הזה אומץ מהחוף המערבי למזרח התיכון, שמה לו ולהוליווד, ולמרות שאני מנסה להימנע מלהישמע זקן, אני חוזר בדיוק על הטקסטים של הוריי ושומע את עצמי אומר עם קצת מבטא יידישאי: "בתקופתנו זה לא היה... זה הכל מהטיקטוק".

בזיכרוני המאוד מעומעם מסיום התיכון שלי, עולה טקס סיום סטנדרטי ברחבת בית הספר בסנדלים, שבסופו מופיע הזמר טריפונס עם להיטו "דירלה דה־דה", או שמי שהופיע היה בכלל גרסה פחות נוצצת ויותר זולה שלו בשם לויטרוס. היתה גם הופעה איכותית, אנרגטית ודי אינטימית ביער בן שמן של להקת תמוז האגדית.

במסיבת הפרום של הילדה הופיע דודו פארוק, שרוב ההורים לא ממש מכירים ואולי עדיף ללחץ הדם שלהם שזה יישאר ככה, ואם הם כן שמעו עליו - לא ברור להם אם המילים שלו הן בכלל דאחקה. אבל בטוח שמה שהוא שר שם לא מזכיר את "עוף גוזל" המקובל בטקסי הפרידה של בתי הספר. אולי יותר משהו בסגנון "עוף פרגית".

פעם הייתי בטוח שככל שיעבור הזמן טקסטים יהפכו קיצוניים יותר ויותר, אבל קרה בדיוק ההפך, ובמסגרת הפוליטיקלי קורקט, שלום חנוך שהופיע עם תמוז במסיבת הסיום שלנו ב־1976 כבר לא יכול לשיר היום את "זה לא גברת, זה אדון", ואפילו "האשם תמיד" כבר לא ממש פוליטיקלי קורקט.

yairn@israelhayom.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר