ההפקרות בכבישי יו''ש: היעדר אכיפה, אין מצלמות או נתונים, והבלוף של ה''טסטים''  

דוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת הנחשף כאן הבוקר (ראשון) משרטט תמונה כאוטית בכל הקשור לטיפול המדינה בכבישי יהודה ושומרון. הדוח, שהוזמן על ידי ח"כ אורית סטרוק (הציונות הדתית), חושף אכיפה מזערית, תשתיות מוזנחות והיעדר פיקוח על כלי הרכב שעולים על הכביש.
הבעיה הבסיסית נוגעת לעובדה שנתוני תאונות שבהן מעורבים נהגים פלסטינים לא מועברים מהמשטרה ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), וממילא גם לא לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אומדן-חסר של נתוני התאונות משפיע על הגדרת כבישים אדומים המחייבים הגברת האכיפה, וגם על הגדרת מוקדי סיכון שמחייבים הקצאת משאבים לתיקון מפגעי הבטיחות. באפריל קיימה ועדת הכלכלה של הכנסת דיון בנושא, שבסיומו נדרשה המשטרה להעביר את נתוני כלל הנפגעים ללמ"ס, אולם חרף הבטחת המשטרה - הדבר לא בוצע.

היקף התאונות הקטלניות בכבישי יהודה ושומרון גבוה בהרבה מהממוצע הארצי: מבין התאונות שבהן מעורבים ישראלים בלבד - 5% היו קטלניות. בתאונות שבהם היו מעורבים פלסטינים עומד הנתון על 14%, ובתאונות מעורבות 9%. זאת כשהממוצע הארצי עומד על 3%.

מצלמות בטיחות לא הותקנו בכבישי יהודה ושומרון, וההרתעה כלפי נהגים פלסטינים כמעט ולא קיימת. הכתובות ומספרי הטלפון לא נמצאים בידי למשטרה, ולכן אי אפשר לשלוח אליהם דוחות תעבורה. מסיבה זו הדוחות נמסרים ידנית בלבד. מתוך שאיפה להימנע מאכיפה בררנית, נוהגת המשטרה לחלק גם לנהגים ישראליים דו"חות ידניים בלבד.

בדוח מבקר המדינה ממאי האחרון עלה כי עד סוף שנת 2021 הצטברו קרוב ל-410 אלף קנסות תעבורה שהוטלו על נהגים פלסטינים ולא שולמו. סך הקנסות הללו עומד על כ-275 מיליון שקל, והיקף הקנסות שמשולם יורד בכל שנה: ב-2019 שולמו כ-22,700 קנסות ואילו ב2021 שולמו 14,300 בלבד – ירידה של 37%. בשנים אלו קטן גם מספר הדוחות שהמשטרה רשמה בכ-7%.

גם באופני התשלום של הקנסות מתנהלת המדינה כחלם. על פי הדוח, אתר המינהל האזרחי שדרכו אמורים הנהגים הפלסטינים לשלם את הקנסות אינו פעיל, ולרשות האכיפה והגבייה אין סמכות לפעול כלפי פלסטינים ביהודה ושומרון. הסנקציה היחידה שיש בידי המינהל לגביית הקנסות מתאפשרת רק אם הנהגים זקוקים לשירות שלו בבואם לבקש להיכנס לשטחי ישראל. החלטת ממשלה מ-2017 מחייבת את המינהל למנוע מחייב קנסות כניסה לישראל, אלא שגם נוהל זה אינו מיושם.
אבל נראה שהבעיה המרכזית היא היעדר פיקוח על תקינות כלי הרכב. מהדוח עולה כי מבחני הכשירות השנתיים (טסטים) נעשים במכוני רישוי פלסטינים פרטיים שקיבלו לכך כתב הרשאה, אך אין למינהל האזרחי שום סמכות פיקוח עליהם. קמ"ט התחבורה של המינהל מעביר למכוני הרישוי הפלסטינים עדכונים, אך אינו יכול לחייב אותם לאמץ את הכללים או לדרוש מהם נתונים. אמצעי הביקורת היחיד על כלי הרכב הפלסטיניים הוא בדיקות שגרתיות שמבוצעות על ידי ניידות הבטיחות של משרד התחבורה.

הנתונים העולים מדוחות הניידות מצביעים על פער עצום בתקינות כלי הרכב לעומת הממוצע הארצי. רק 14.7% מכלי הרכב הפלסטיניים שנבדקו נמצאו תקינים, לעומת 51.2% בממוצע הארצי. 2.9% מכלי הרכב הפלסטיניים הוגדרו כמסוכנים ברמה הדורשת הורדה מיידית מהכביש, לעומת 0.3% בממוצע הארצי. אלא שכל הבדיקות האלה אינן מועילות, מאחר שאין כל פיקוח או מעקב אחר ביצוע ההוראות של ניידות הבטיחות, והסיכוי שכלי הרכב הבלתי תקינים ממשיכים לנסוע על הכביש גבוה מאוד.

מחר תקיים ועדת הכלכלה של הכנסת דיון מעקב בנושא. "הדו"ח חושף מציאות של הפקרות שאסור להשלים איתה", אמרה ח"כ סטרוק. "כשמדובר בחיי אדם, לא ייתכן שיימחקו עקרונות יסוד של בטיחות שמקובלים בכל הארץ, החלטות ממשלה ונהלים לא ימומשו, תקציבים לא יושקעו והתחייבויות של המשטרה לא יבוצעו. לא ארפה מהנושא עד לתיקונו".