ארז טל מציין 40 שנה למלחמת לבנון הראשונה (או בשמה השני: מבצע שלום הגליל): בפוסט עתיר תיאורים שפרסם היום (שלישי) ברשת החברתית פייסבוק אותו חלק עם אלפי עוקביו, הוא שחזר את רגעי השמחה שחש כאשר קיבל הזדמנות ככתב צעיר להביע את כישוריו ולזרוח על רקע המלחמה הנוראית. בנוסף, שיתף ברגעים הקשים מנשוא שבהם היה עד למראות שאולי, כך על פי דבריו, לא יצליח לעכל לעולם.
"לפני 40 שנה בדיוק החלה מלחמת לבנון הראשונה", כתב טל בפתח דבריו. "אני חייל בגל"צ, אכול רגשות אשם, איך זה שבזמן שחברים שלי מצילים את המולדת, אני מסתער באולפנים ביפו", שיתף בתסכולו. "התחננתי שישלחו גם אותי ללבנון. אחרי כמה ימים הלחץ עבד. בקריית שמונה קפצתי בהתלהבות על רכב אספקה שנכנס ללבנון והצלחתי להקליט חיילים בשטח, ובניגוד להנחיה, לא רק ד"שים, גם שוחחתי איתם קצת", נזכר. "שלחתי את ההקלטה ליפו. עוד באותו ערב הודיעו לי שסגן מפקד גל"צ אילון שליו (שלא סבל אותי עד אז) מבקש לדבר איתי. הייתי טראבל מייקר והיה לי ברור שזאת הולכת להיות עוד נזיפה", סיפר על חששותיו.
"אבל לא. איילון היה לבבי ואמר שההקלטות מצוינות ומה דעתי לחבור מחר בצידון לניידת שידור שישלחו אלי ולעשות שידור חי. הרגשתי כאילו הודיעו לי שזכיתי בפיס", שחזר את רגעי ההצלחה. "בבוקר יצאנו לצידון. בטמטום טהור החלטתי שניכנס ללבנון דווקא ממטולה. איך בדיוק? אין בעיה - נשאל בדרך. זה בדיוק מה שהיה. ככל שהתקדמנו, ראינו פחות ופחות כוחות צה"ל. בנקודה מסוימת נתקלנו במחסום מאולתר עם שני חיילים, שאחרי שהתגברו על התדהמה, הסבירו שאי אפשר להתקדם, כי ברגע זה כובשים את העיירה שלפנינו. לקחנו אחורה, נכנסנו לכביש צדדי, עקפנו את העיירה והמשכנו מערבה.
"לא ראינו יותר צה"ל. בכניסה המזרחית לצידון נתקלנו בבעיה: דחפור גדול חסם את הכביש. מסתבר שהוא מפנה הריסות של בית שחטף פגיעה ישירה. היה ריח נורא באוויר. "אחרי כמה דקות, כשהוא שלף שתי גופות מההריסות, הבנו למה", סיפר ארז.
"שידרתי מדי יום. את המראות לא עיכלתי עד הרבה זמן אח"כ ואת חלקם אולי אף פעם", חלק בתחושות אז והיום. "יש עוד בלי סוף סיפורים הזויים מהתקופה הזאת. אולי בהמשך. זה נהיה כבר ארוך", ביקש לעצור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו