ערב יום הכיפורים תשל"ד, נבחרת ישראל סיימה את דרכה באליפות אירופה בכדורסל במקום השביעי עם ניצחון 78:96 על טורקיה. המשחק נערך בספרד, שעות ספורות לפני כניסת הצום. השחקנים ואנשי הצוות מיהרו לבית הכנסת הקרוב של הקהילה היהודית אחרי הארוחה המפסקת.
מבין 12 השחקנים שהיו בסגל הנבחרת היה גם גור בן דוד, הפורוורד הצעיר ששיחק באותה עת בהפועל גבת/יגור, הקבוצה היחידה שהייתה קרובה לבסיס חיל האוויר ברמת דוד בו שירת.
הוא היה כדורסלן וטייס קרב. "לקחתי את הכדורסל מאוד ברצינות אבל הוא לא היה הדבר העיקרי אצלי. לא הייתי מהמובילים או מהכוכבים בנבחרת", סיפר בן דוד בראיון ל-ONE. "זו הייתה חוויה להיות באליפות אירופה. טורקיה של אז אמנם הייתה בעלייה אבל לא ממעצמות אירופה. היוגוסלבים והרוסים היו התותחים".
למחרת המשחק מול הטורקים, ב-6 באוקטובר 1973, התכוונו שחקני הנבחרת לצפות במשחק הגמר בין ספרד ליוגוסלביה שתוכנן לערב. בשעה 13:55 תקפו צבאות ערב של סוריה ומצרים את מדינת ישראל במתקפת פתע מתואמת ומשולבת. בבית המלון החלו השמועות, המאמן אברהם חמו הבין מיד במה מדובר אבל השחקנים שלו לא.
הדיווחים שהגיעו אליהם בהמשך היו איומים ובישרו על התקדמותם של הסורים לתוך שטח ישראל ועל תקיפות נרחבות של המצרים בדרום. מהלך התקיפה הראשון של צבאות ערב כלל תקיפה אווירית רבת עצמה בהיקף של כ-750 גיחות, מהן כ-450 נגד מטרות כמו שדות תעופה ומרכזי שליטה ובקרה של צה"ל. למרות זאת, חיל האוויר הישראלי הצליח להתמודד עם התקיפות הללו."אף אחד לא ידע מכל מה שהתרחש באותו היום. בכל זאת, ליום כיפור יש את המשמעות המיוחדת שלו ולא קיבלנו מידע על מה שקרה באותו הזמן בארץ. השמועות התחילו להגיע מהעיתונאים אבל היו כל מיני אמירות לא ברורות. הגענו למשחק הגמר לראות כדורסל ומה שקרה בפועל זה שישבנו כחבורה מאחורי דן שילון ששידר את המשחק לערוץ הראשון. בשלב הזה ידענו שיש מלחמה וידענו שהוא אמנם משדר, אבל ניסינו לאסוף ממנו כמה שיותר אינפורמציה מהארץ ולהבין מה קורה".
"היינו בחוסר ודאות די מוחלט. ככל ששמענו יותר, היה לי קשה להאמין שתקפו אותנו, שכובשים לנו ושצבאות ערב התקדמו, כי בכל זאת היינו באופוריה שאחרי מלחמת ששת הימים. הרי היינו החזקים, הגיבורים והכול-יכולים, לכן חשבתי שזה לא המצב ושבתוך יום או יומיים נסדר את העניין".
"היה ספק גדול שיתנו לנו לעלות על טיסת אל על לארץ והטרמינל ברומא היה מלא ישראלים שרצו לחזור ולהילחם. עלינו על המטוס לארץ, ישבנו במטוס על כל שטיח אפשרי, פשוט העמיסו את המטוס בשביל להביא כמה שיותר ישראלים הביתה. בדיעבד הבנתי שכמות האנשים שעלתה על המטוס הזה הייתה הרבה מעל המותר". עוד באותו הלילה הנבחרת הייתה אמורה לשוב לישראל בשתי טיסות, ממדריד לרומא ומשם לנמל התעופה בן-גוריון. רק כשהגיעו לשדה התעופה באיטליה, הבינו בנבחרת את גודל האסון.
כשהוא נחת בארץ, בן דוד נסע מלוד ישירות לבסיס חיל האוויר שבצפון. "נחתנו וכל הארץ הייתה באפלה. נסעתי ישר לטייסת וברגעים הראשונים חשבתי שזה עוד יום קרב. אבל כשהגעתי לטייסת והתחלתי לראות את המשמעות של הדברים, את מיקומי הכוחות, איפה נמצא האויב ואיפה אני אמור לתקוף, התחלתי להבין באמת בתוך מה אנחנו נמצאים. ואז גם שמעתי את הסיפורים, על החברים שנטשו או נעלמו. היה הלם. זה בהחלט היה מוזר להיות נוכח בזה פתאום, אחרי שחזרתי מאליפות אירופה".
"יום אחד הייתי על גג העולם, יום אחרי במלחמה". בתוך שעות ספורות, ממשחקים בטופ של הכדורסל האירופי הוא נקלע ישירות לשדה הקרב. "המעבר בין העולם ההוא לעולם הזה היה מהיר. אדם הוא חיה הישרדותית אז הסתגלתי מיד. תחילה הפצצתי את פורט סעיד (עיר נמל באזור תעלת סואץ במצרים, א.מ) וזה נמשך בעוד גיחות שבהן הפצצתי ברמת הגולן בבלימת הסורים ואת סוללות הטילים במצרים. רק כשנלחמתי באמת הבנתי את גודל הברוך. התחלנו בתנאים בלתי אפשריים ונוראיים עם הפתעות גדולות, אבל בסופו של דבר זה היה ניצחון צבאי אדיר. נכון שהיה מחיר מאוד כואב ועצוב של אבדות רבות בנפש, אבל התחושה בטייסת הייתה שחיל האוויר הצליח להתגבר על הכל. רק בדיעבד, אחרי המלחמה, הבנתי שהיינו קרובים כל כך לאפשרות שמדינת ישראל כמעט ולא הייתה קיימת".
בן דוד (67) החל את דרכו הספורטיבית בהפועל ת"א. כשהתגייס לצבא הגיע לקורס טיס ועבר הכשרה של כשנתיים במהלכן הוא מיעט לשחק ולהתאמן. אחרי שקיבל כנפיים, שובץ לבסיס ברמת דוד ושירת בטייסות "העמק" ו"אבירי הצפון".
בדיוק כשעלו בראשו המחשבות על פרישה מהכדורסל לטובת הקריירה הצבאית, פנה אליו נח רם, שאימן באותם ימים את הפועל גבת/יגור. "הוא אמר לי 'שמעתי שהגעת לצפון, אני רוצה שתשחק אצלנו'. זו הייתה קבוצה מקומית ששיחקה ממש מעבר לגדר של הבסיס".
ולמרות זאת, נח רם לא הרים ידיים. שבועיים לאחר מכן, בן דוד החל בתכנית אימונים מיוחדת, לאחר שמאמנו החדש הצליח לגרום לעמי שלף ז"ל לשחררו מהפועל ת"א בהשאלה לשנתיים ולהשיג הבטחה לעזרה בשחרורים מהצבא למשחקים ממפקד הבסיס דאז, תא"ל ארלוזור (זוריק) לב ז"ל, שנפל במלחמת יום הכיפורים. אלא שהצטרפותו לקבוצה התבררה כמהלך לא פשוט. בן דוד היה טייס חדש וצעיר בבסיס הסמוך, הוא לא שיחק באופן סדיר במשך שנתיים וכרטיס השחקן שלו היה שייך עדיין לקבוצה האדומה מהמרכז.
"לא יודע איך, אבל הצלחתי לשלב את זה. במובן מסוים הוא הציל לי את הקריירה הספורטיבית. נקבעה לי תכנית אימונים, חזרתי לכושר והגעתי גם לנבחרת. מאז שילבתי בין הדברים עם הרבה רצון, המשכתי לעשות את זה הרבה שנים. כל זמן שהייתי בצפון המשכתי לשחק, גם בהפועל חיפה כאשר רלף קליין ז"ל אימן שם".
גור המשיך את חייו כרגיל ולא נתן לקריירה הצבאית לפגוע בשגרת חייו ככדורסלן. בדיוק כפי שחינך אותו אביו, עשהאל ז"ל, שהיה יו"ר איגוד הכדורסל בימי מלחמת יום הכיפורים ועמד בראש המשלחת לאליפות אירופה ב-73'. גם מאוחר יותר בחייו בן דוד הצליח לשלב בין שני התחומים. "כשעברתי לדרום, חזרתי להפועל ת"א וזו הייתה תקופה יפה. התקדמתי בחיל האוויר והמשכתי בכדורסל. אחרי מלחמת יום הכיפורים היו עוד שאריות של לחימה, אז היו ימים שהפצצתי בבוקר את החרמון הסורי ובערב שיחקתי בליגה ביד אליהו. בסופו של יום, אתה אדם ואתה טייס. וכטייס, אתה עושה מה שצריך לעשות. רק לאחרונה הייתה לי הארה שעברתי כאלה תהפוכות בגיל 21, שברגע אחד הייתי על גג העולם וברגע אחר התמודדתי עם קשיים ועוצמות רגשיות של מלחמה. זה היה שילוב מטורף ברמה היומיומית. רק בישראל זה יכול לקרות וגם פה זו לא תופעה שכיחה במיוחד".
אביו היה זה שגם התעקש להחזיר לאחר המלחמה את שגרת משחקי הכדורסל בכל הליגות בארץ ובאופן מיידי. "הוא היה אדם שאצלו זו בכלל לא הייתה שאלה, יום אחרי צריך להתחיל את משחקי הליגה ולא משנה מה. הוא היה אדם שבנה את הארץ ועבר מלחמות רבות. כשרציתי לשבור קיר בבית שלי ישבתי ותכננתי, אבל הוא פשוט לקח פטיש ושבר אותו. הוא תמיד אמר 'בוא נעשה, אחר כך נחשוב'. והוא צדק, כי עם כל הכאב השגרה הייתה חייבת להימשך".
באפריל 2017 ביצע את הטיסה האחרונה שלו והחליט לשוב לפעילות בענף הכדורסל, כשהצטרף לאיגוד השופטים אחרי שנים רבות בהן היה מחוץ לעניינים. לאחר שנחת בנמל התעופה בן גוריון בפעם האחרונה כקברניט חברת קאל, בן דוד זכה לטקס מכובד עם מטח זרנוקי מים ששטפו את המטוס, כיאה לטיסה האחרונה, שמסלולה היה מליאז' שבבלגיה, דרך לרנקה בקפריסין ועד לארץ, עליה הגן במלחמה הקשה בתולדות ישראל.
