בוסטון עשתה הלילה (בין חמישי לשישי) את מה שראינו ממנה כל העונה: ההגנה שמרה אותה במשחק ודאגה שהוא לא יברח לה מהידיים, ואחוז שלשות מדהים קבר עוד קבוצה, הפעם את גולדן סטייט בפתיחת סדרת גמר ה-NBA.
וזה היה באמת מטווח מפואר. לא רק 9 מ-11 מחוץ לקשת ברבע רביעי מדהים של 16:40, אלא שלשות שנקלעו על-ידי חמישה שחקנים שונים (ואף אחד מהם לא ג'ייסון טייטום). לאף הגנה בליגה אין תשובה לדיוק וגיוון כזה מהשלוש, מה שהוכיח שוב שהפלייאוף הזה בידיים של בוסטון: ההגנה שלה מגיעה לכל משחק, היא תדייק מחוץ לקשת - היא תשלוט על גורלה.
בוסטון הוכיחה לא רק שהיא קבוצת הגנה היסטורית, אלא גם שיש לה את היכולת לפתור בעיות תוך כדי משחק. כל קבוצה אחרת בליגה הייתה נקברת מנטלית אחרי שסטף קרי הציג רבע ראשון של כדורסל סטייל פלייסטיישן. אחרי 21 הנקודות שלו ברבע הראשון, הוא זרק יותר פעמים (16) מאשר כמות הנקודות שקלע (13) ביתר הדקות. היכולת של בוסטון להישאר מרוכזת, ממושמעת ולא לתת למשחק לברוח ממנה מעידה על קשיחות מנטלית שבסופו של דבר שברה את היריבה. גולדן סטייט, עם פלוס 15 במחצית השנייה בצ'ייס סנטר, רגילה לראות דגלים לבנים ממול. היא לא הייתה מוכנה למתקפת הנגד הזו.
כמו בהרבה משחקים בפלייאוף, החזרה והבריחה של הסלטיקס התחילו עם מטר נקודות של ג'יילן בראון בתחילת הרבע הרביעי ברפרטואר של חדירות, זריקות משלוש ומחצי מרחק. יכולות הכדורסל של בראון היו ידועות: מה שהתגלה בפלייאוף הזה הוא החוסן המנטלי שלו, המוכנות לשחק כינור שני לכוכבות של טייטום, והיכולת שלו להיות מוכן ברגע שבוסטון נותנת לו את המפתחות למשחק.
אסור להקל בעניין הזה עין. אגו בספורט הוא עניין שברירי שיכול להרוס אימפריות. בראון היה חייב לתת לבוסטון משחק גדול גם בגלל שטייטום החטיא את שתי הזריקות הראשונות שלו והמשיך ל-3 מ-17. היכולת שלו בתחילת הרבע הרביעי סללה את הדרך לרבע רביעי היסטורי. טייטום עצמו חיפה על חוסר היציבות שלו, בבגרות נהדרת. הוא לקח על עצמו את ריכוז המשחק (13 אסיסטים), עזר במאמץ בכדורים החוזרים ושמר נהדר.
דרק ווייט ואל הורפורד היו שני גיבורי הקאמבק (ווייט השווה את המשחק בדרמטיות עם שלשה על הראש של קרי, כאילו אמר לו: מה שאתה עושה, אני יכול לעשות לא פחות טוב). השלשות שלהם ושל יתר החבר'ה בירוק (21 מ-41) המשיכו טרנד מאוד ברור של הפלייאוף (0:9) ושל העונה הרגילה (קרוב ל-90 אחוז), לפיו קבוצה שקולעת ביותר מ-50 אחוז מחוץ לקשת מנצחת את המשחק. נקרא לזה אפקט קרי, והיום בבוקר קרי נעקץ על-ידי האפקט של עצמו.
במשך דקות רבות הנרטיב היה ברור: גולדן סטייט תנצח במשחק מספר 1. טייטום לא היה טוב, קרי התפוצץ, אף אחד לא ניצח אותה בבית השנה, אף אחד לא מנצח את גולדן סטייט במשחק הראשון בסדרה. אפילו אנדרה איגודלה, ממועצת חכמי הכדורסל, קלע מהשלוש והטביע. לבוסטון היו מיליון תירוצים ו-15 נקודות פיגור כדי לוותר, לעשות את ההתאמות ולגנוב את יתרון הביתיות במשחק השני.
אבל הורפורד לא בא לבקר בסדרה הזו או להתארח בסיטקום ששייך למישהו אחר. הוא בא לנצח אותה. על הגופייה שלו אולי תפור המספר 42 והשם הורפורד, אבל אם תצופפו את האישונים וממש תתרכזו, תראו שכתוב שם 'ייעוד'. אולי נראה לכם שהורפורד רק משחק כדורסל, אבל האמת היא שהוא בשליחות אלוהי הכדורסל.
