בנט: ירושלים היא המקום האהוב עליי בעולם. בילדותי, בכל קיץ, משפחתי עשתה ״החלפת דירה״ עם משפחה ירושלמית לשבוע  

טקסט מלא:

ירושלים היא המקום האהוב עליי בעולם.

בילדותי, בכל קיץ, משפחתי עשתה ״החלפת דירה״ עם משפחה ירושלמית למשך שבוע (כי עבור ירושלמים חוף הים ״דדו״ בחיפה היה מעין פלא עולמי, ובאותה תקופה אנשים בקושי יצאו לחו״ל).

היינו צועדים עם אבא ז״ל ואמא והאחים שלי אשר ודני, לאורך רחובותיה הקסומים של רחביה, קטמון והעיר העתיקה ירושלים.

אבא הסביר לנו שפעם הבריטים חוקקו חוק מיוחד שבירושלים חייבים לבנות עם אבנים, ולכן כל כך מיוחד שם.

היינו משחקים בגן הפעמון.
אוכלים פיצה במדרחוב.
יושבים על ספסל בימין משה, ואבא היה מראה לנו איפה עבר הגבול עם הירדנים עד 67’.

מסתובבים בקרדו ובעיר העתיקה והולכים לאיזה מופע ״אורקולי״ (כך קראו פעם לסרט תיעודי של 7 דקות).
וכמובן לכותל.

ובכל קיץ התאהבתי יותר.

כשהשתחררתי מצה״ל בחרתי ללמוד באוניברסיטה העברית לחיות 4 שנים כסטודנט בירושלים, והכרתי את גילת.

אם לדייק ממש,
גילת ואני נפגשנו בפעם הראשונה בגבעת התחמושת, שם היא שרתה כמש״קית חינוך (זה סיפור לפעם אחרת. רק אציין שהיא, החיילת החילונית, זאת שהתחילה איתי, הקצין המשוחרר הדתי).

אני מרגיש זכות שבדור שלנו אנחנו חיים בארצנו,
כשירושלים השלמה בידנו,
מקום אליו אבותינו התפללו והתגעגעו, אך לא הגיעו.

״לשנה הבאה בירושלים״ היה מושג עמוק אך רחוק.

גם לאחר הקמת המדינה, נותרה החמצה. במלחמת העצמאות, העיר העתיקה נפלה.
המדינה קמה ללא הלב שלה. רובעי העיר העתיקה, הכותל, הר הזיתים, הר הבית, עיר דוד—היו כל כך קרובים אך בלתי ניתנים להשגה.

ואז, כשהמדינה שלנו היתה בת 19, לוחמי צה״ל שחררו את העיר העתיקה והביאו לאיחודה של ירושלים.

ביום ראשון נציין 55 שנה לאיחוד ירושלים.

היום, ברוך ה׳, ירושלים מאוחדת.
וכך היא תישאר לעד.