מאות שנים חלפו מאז שהתגבש ועוצב האתוס האמריקני המכונן, שבמרכזו ניצבים היחיד וזכותו להגן על עצמו ועל המרחב שלו בכוח הנשק, אך טרם חלה בו שחיקה כלשהי. זאת אף שארה"ב של המאה ה־21 רחוקה שנות אור מהעידן הישן, שבמהלכו צמחה האומה והחלה בתהליך התפשטות.
בתהליך דינמי זה לא התגבשו דפוסי משילות יציבים, ולא הוקמו רשויות אכיפה ושמירה על הביטחון האישי. לפיכך, עקרון ההגנה העצמית אל מול הוויה אנרכית, הפך לעיקרון מקודש בנרטיב ובמורשת ומצא את ביטויו בתיקון השני לחוקה (מ־1791), שאשרר את זכות הפרט לרכוש ולהחזיק בנשק.
אף שמעצמת העל כיום אמורה להבטיח ביטחון אישי לכל אזרחיה, רוח האתוס המקורי על זכותו של היחיד להגן על עצמו - השתרשה כחלק מסממני התרבות האמריקנית, במיוחד באגף הרפובליקני, בזכות שדולת הרובאים עתירת המשאבים והשפעתה על המחוקקים.
לכאורה, רכישת הנשק מחייבת, את הקונה לעבור בדיקת רקע אודות מצבו הבריאותי ורקעו הנפשי והפלילי, ניתן לעקוף את ההגבלות באמצעות רכישות בתערוכות נשק או באתרי אינטרנט.
התוצאה הינה הרסנית. הטבח שלשום בעיירה יובלדי היווה חוליה אחרונה בלבד בגל בלתי פוסק של מעשי הרג המוניים, שקורבנותיהם היו לא פעם ילדים (כפי שאירע לפני עשור בבית הספר היסודי סנדי הוק שבניוטון, קונטיקט, שבו נרצחו 20 ילדים ו־6 מורים).
הקיטוב החברתי והשסע האידיאולוגי, כמו גם הזמינות של אמצעי לחימה, מוסיפים שמן למדורה של רצח המוני ובלתי מובחן, ומאפשרים לאנשים המעורערים בנפשם או שטופים בשנאת האחר, לבצע שוב ושוב פשעים מזעזעים - כולל על רקע אנטישמי מובהק.
האם הזעזוע שפוקד כעת את האומה האמריקאית ישנה את דעת הקהל?
לנוכח תמונה זו של אלימות פנימית בלתי פוסקת, נשאלת השאלה: האם הזעזוע שפוקד כעת את האומה האמריקנית, כאשר כמו בניוטון הקורבנות היו ילדים תמימים, יסעיר את דעת הקהל במידה שתתורגם לחקיקה אפקטיבית, ויצליח אולי להוות גורם משפיע בבחירות הביניים לקונגרס?
העבר מצביע על כך שהסיכוי לתמורה חקיקתית בעתיד הינו קלוש. עם זאת, אין לשלול את האפשרות שמה שהתרחש שלשום ביובלדי ישפיע על דפוס הצבעתם של קהלי מפתח. במיוחד נשים באזורי הפרברים, שכמו בבחירות 2020 יעניקו תמיכה רחבה למחנה הדמוקרטי, התומך בהגברת הפיקוח וההגבלות על רכישת נשק. האם הצבעה זו תהיה בגדר שובר השוויון במאבק בשליטה בקונגרס? התשובה תתברר בעוד חמישה חודשים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו