לפני כמה ימים נערך כנס בבית החולים רמב"ם להעלאת המודעות בעולם למחלות מעי דלקתיות עבור מטופלים בני נוער ומשפחותיהם. בכנס נטל חלק שחקן נבחרת ישראל לשעבר וכיום בעירוני נהריה, יוגב אוחיון, שחי כבר למעלה מעשר שנים עם מחלה כזו.
"כשהייתי בן 23, התחלתי להרגיש במהלך העונה מין דקירות בחזה, בנשימה, פשוט היה לי קשה לנשום בעת מאמץ, וכמובן שבספורט מקצועני אין זמן לבדוק את הדברים האלה באמצע העונה, כי הכל צריך לקרות עכשיו מבחינת הישגיות, אז חיכיתי לקיץ שיגיע וכמובן עשיתי את כל הבדיקות - קולונוסקופיה, גסטרו, ובסופו של דבר איבחנו אצלי קרוהן, ולמעשה, מאז אני מטופל במגוון תרופות", סיפר אוחיון במהלך הכנס ושיתף מחייו האישיים.
"כמובן שהתחלתי בהתחלה בסטרואידים, דבר שלא כ"כ החזיק מים, ולאחר מכן עברתי לעוד כמה תרופות, דבר שלא היה פשוט מכיוון שבכל קיץ, כל שנה, אצלי הפעולה היתה הפוכה - שבעת מאמץ הכל היה שקט, ודווקא בקיץ כשהייתי יוצא לפגרה, הכל התלקח והתחלתי להרגיש נורא.
"מה גם שבאותם קייצים כשהמחלה התפרצה יותר, הייתי צריך להצטרף לנבחרת ישראל, ולמעשה, בתוך שבוע אחרי שאני מסיים את העונה, ירדתי בערך 13 ק''ג, ושבועיים לאחר מכן אני צריך לדאוג שהגוף יחזור לקדמותו ולהיות פיט לקמפיין של נבחרת - דבר שלא היה פשוט, גם מנטלית וכמובן פיזית".
"התייעצתי עם כל הרופאים וצברתי סביבי אנשים מדהימים שטיפלו, שתמכו, וישר הגעתי למסקנה שאין מה לבכות, זאת אומרת צריך לקחת את המחלה הזו חבר לצד הדרך ופשוט לחיות לצידו. זה התבטא בהמון דברים ניסיוניים שעשיתי על הגוף.
"אם זה מבחינת מזון אז הייתי מנסה כל פעם בעת התלקחות ועד שאני מוצא תרופה, הייתי בודק את הגוף בכל פעם - מה טוב, מה לא טוב, מה גורם לי ליותר, מה גורם לפחות, וכמובן שהייתי בונה גם מבחינה פיזית, כי הייתי צריך להכין את הגוף לספורט הישגי, דבר שכשלעצמו היה נורא קשה, כי כל פעם אני מגיע לאיזשהו שיא ואז הכל יורד לטמיון בתוך שבוע-שבועיים ואז צריך להתחיל הכל מהתחלה".
"אני מנסה להעביר מסר לספורטאים של הדור הצעיר היום - אני בזמנו די הייתי מתבייש, בתחילת הדרך אני מתכוון, לספר ולהסביר מה יש לי, מה אין לי. לא חיפשתי תירוצים, זאת אומרת רציתי להילחם בזה, דרך הקיר מה שנקרא, ומה שלא טוב במחלה הזאת זה לשמור דברים בבטן".
"הקרוהן זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. זה נתן לי פרספקטיבה אחרת. פרספקטיבה לספורט, פרספקטיבה לחיים שכאב ולחץ הוא דבר אחר לעומת האנשים שפגשתי איפה שאני מטופל בתרופות. ואני חושב שהקרוהן שמה אותי בנקודת מבט אחרת לחיים. מעבר לזה שאני צריך לקחת תרופה פעם בחודשיים, אני לא מרגיש חולה אף פעם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו