לא קרו כאן בשבוע האחרון דברים יוצאי דופן מבחינת הספורט הישראלי. זה אותו גועל נפש שחוזר על עצמו פעם אחר פעם. התרגלנו. אבל ההצטברות של הימים האלה כבר הייתה קצת יותר מדי, כך שהברירה היא להתנתק לחלוטין - מה שכמובן לא יקרה, כי אנחנו כבר יותר מדי מכורים בשביל להגיע למצב הזה – או לבחור באופציה שלי, למשל, כאשר עם סיום כתיבת הטור הזה ירדתי וצרחתי באוטו.
כמה עוד דוחה זה יכול להיות? אני אפילו לא מדבר על פארסת המאבטחים שגרמה לביטול משחק האליפות של מכבי חיפה מול בני-סכנין. זו הייתה כבר בעיטה בבטן, אחרי שהיינו מקופלים ממילא מכאב אחרי כמה סטירות. מתוך סיכון שארגיז את עצמי מחדש, הנה סיכום של מה שקרה השבוע.
השבוע התקיים השלישי בסדרת גמר הפלייאוף של הליגה הלאומית בכדורסל בין קריית-אתא לעירוני ר"ג, בסיומה הקבוצה הצפונית השלימה סוויפ של 0:3. בגלל ריב בין קבוצות הליגה הלאומית למינהלת ליגת העל, אף אחד לא יודע בוודאות כמה קבוצות יעלו לליגה הבכירה. בלאומית דורשים שתי עולות, המינהלת מתעקשת על אחת בלבד, וכך הסדרה הגורלית שבה אמור היה להיקבע מי תשחק בעונה הבאה בליגת העל התנהלה מבלי ששתי המשתתפות בה בטוחות מה צריך לקרות. רק קריית-אתא תעלה? שלא יהיה ספק, ר"ג צפויה לערער על כך שלא העפילה והעניין ייגרר בבתי המשפט עד לפתיחת העונה, אולי אפילו אחריה. שתיהן יעלו? אז מה הטעם בסדרה ובמאבק הספורטיבי. הרי לא מעניין במיוחד להכתיר את אלופת הליגה השנייה.
ובינתיים בהתאחדות לכדורגל, ילה חוס הגיע להיות דמות נקייה מאינטרסים בתפקיד המנהל הטכני של הנבחרות הצעירות. הוא הצליח לעשות את זה בערך חמש דקות, עד שכל העסקנים לחצו עליו למנות למאמן הנבחרת הצעירה את גיא לוזון, שאותו פסל בתחילה. כולם יודעים איזה גב יש ללוזון במסדרונות ההתאחדות. רק לדמיין את השתלשלות העניינים, את הבחישות, את ההלם של חוס מהאנשים שנפלו עליו. אני התומך הראשי בייבוא אנשי מקצוע זרים לכל הענפים בארץ, אבל היה בכך משהו מפכח, ההבנה שהם לא יכולים לשנות הרבה. כמו שאמר לי חבר: חבל שאי אפשר להביא עסקנים זרים.
ואז הגיע ניר ברקוביץ'. הוא ממילא נהג בצורה לא ראויה כשסיכם לעונה הבאה בהפועל חדרה עוד בזמן שהיה בעיצומם של מאבקי העלייה לליגת העל עם סקציה נס-ציונה (גם חדרה פעלה עקום). ואז הוא שינה את דעתו שבוע אחרי שהקבוצה הודיעה באופן רשמי על מינויו, והודיע למעסיקה החדשה שבעצם לא בא לו, הוא רוצה להשתחרר מהחוזה.
זה לא רק השבוע. עד שהיה סיכוי לשינוי בכדורגל הנשים הישראלי המוזנח, שזוכה ליחס מבזה, מתנשא ופרימיטיבי, איש לא שיתף פעולה עם המאמנת שבאה משווייץ כדי לעשות סדר והיא ברחה במהירות; המינוי של אלון חזן לנבחרת, וכולם מבינים זאת היטב, לא נבע רק מהקמצנות של ההתאחדות בחיפוש איש מקצוע, אלא בעיקר מהרצון של יוסי בניון להיות הבוס האמיתי ולמצוא מאמן נוח שעליו יוכל להנחית את דעתו ולהאשים במקרה של כישלון; ובעצם, הכל רקוב ומתחיל מלמעלה, כשמשרד הספורט בונה תוכנית הפוכה מכל שיקול הגיוני, שבה התקציבים והתמריצים מוקדשים למי שהביא הישגים, ולא להרחבת בסיס הפירמידה שיביא את ההישגים האלה.
אז כן, הכי מתאים לסכם עונה כזו עם אליפות אחרי משחק מבוטל של האלופה והפסד של קבוצה אחרת.
אם מחפשים אותי, ירדתי לצרוח באוטו. מחר אני בטוח מגיע צרוד לעבודה.
