שנה לאחר אסון מירון הנוראי, פתחו אמש משדרי האקטואליה את החמ"ל הביטחוני המיוחד וגייסו את האנרגיה שהם הכי מיומנים בה: צפירות חשש והרגעה עולות ויורדות. בפועל מדובר בכיבוי צופים תרתי־משמע על מדורת השמחה של ל"ג בעומר. חבל, המינון הנכון היה גם לחשוש וגם לשמוח.
זה המקום להזכיר לכל האולפנים בכל הערוצים: ל"ג בעומר הוא עדיין חג חשוב בישראל, והעלייה להר מירון היא מסורת שמחה שבה נטלו חלקים גדולים של הציבור במשך עשרות שנים.
אבל את מגישי מהדורות אחר הצהריים, אנרגיות שמחת חג פחות עניינו. הם תפקדו אמש כמו מפקדי הכוחות בשטח, כשהמסר האחיד והיחיד "רק שהאירוע יעבור בשלום". אז נכון שטלוויזיה מסחרית ניזונה ומרוויחה מזריעת פחד בקרב הצופים, הרי העצמת היסטריה שווה רייטינג - אבל בין לבין אפשר לקבל שמחת חג ושימת הדברים בפרופורציה? ברשותכם קצת מספרים: ההילולה במירון משכה בשנים שלפני האסון כ־400 אלף חוגגים, שהם פלוס־מינוס פי שלושה ממבקרי ההר בשנת האסון הנורא, שהיתה כזכור שנת הקורונה. השנה אושר מספר מבקרים בהר של כמה אלפי אנשים בלבד, מספר השקול לכמות מוכרי המים והבייגלה בשנים רגילות. כל תחקירנית מתחילה יודעת שאם ההר ידע להכיל פי שלושה מבשנה שעברה, ואמש הותרו לעלות אליו כמה אלפים בודדים, תוסיפו לכך דריכות וזהירות שיא של המשטרה והחוגגים - פוטנציאל הסכנה לא באמת מצדיק הדלקת פאניקה קולקטיבית.
"הצלחת לישון בלילה?", שאל אלמוג בוקר את אחת האחראיות לשלום המבקרים בהר, באייטם שכולו הוקדש לסידורי אבטחה, והוא לא היחיד. גם בערוצים המקבילים נכחה רק הפוסט־טראומה, ואפשר לשאול: אם תקשורת ישראלית אמורה לתפקד רק כחדר פאניקה - מה עם טיפה'לה סיקור מתבקש של חג חשוב במסורת שלנו?
במקביל לאווירת הדיכי, דווח על אישור השר לביטחון הפנים עמר בר־לב לקיום מצעד הדגלים בירושלים - בואו נתפלל שגם צעדות השמחה ביום חגה של עיר הבירה, לא יהפכו למשדרי עדכון ביטחוניים ויפספסו את מהות האירוע.
סיקור הילולת מירון, כל הערוצים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו