בתגובה למתקפות על תלות הממשלה במועצת השורא האיסלמית, ולדימיר בליאק (יש עתיד) משווה בינה ובין מועצת חכמי התורה  

זה מה שהגבתי אתמול על עניין השורא.

ועזבו את הסיפורים שאני שומע ללא הפסקה מחברים חרדים שמקבלים שנאה ויריקות מתושבים רוסים כאשר הם מהלכים בעיר...

כמובן יש יהודים מקרב הרוסים. אך אני מקווה שלא תהיה לנו בעיה דומה עם האוקריינים ועם ה"עלאת יהודים" משם. בדיוק כמו העלייה הרוסית.... עוד אנטישמים לא חסרים בקרבנו... יש לאומות האלה שנאה תהומית ליהודים. לא פלא שהן האומות ששיתפו פעולה עם הנאצים..

ווינט עצמם, עם כל ה"אהבה" הידועה שלהם לעם היהודי, מודים כי מעל 60 אחוז לא יהודים.
וברור כשמש שאתר זה ינסה כמה שאפשר לשנמך את האחוזים.

תבדוק באינטרנט ידידי. יש אמירות אמינות יותר מווינט (כמו שר הפנים לשעבר לדוגמא).

אני צאצא לעולי ברית המועצות, סביבי רבים כאלו
אף אחד מהם לא מתאים לתיאור.
רובם ברובם גם יהודים, חלקם מסורתיים.
ההכללה מיותרת.

כתבה מווינט הנושא. כמובן שהנתונים זה אחרי הריבוי הטבעי של העולים והגיורים הצבאים שמתבצעים בסיטונאות.

עצם זה שרוב העולם מברית המועצות אינם יהודים - הוא דבר מוגמר על ידי משרד הפנים שהופץ מזמן כידיעה רשמית.
אין בכך משום לגרוע ממך בתור יהודי או מכל יהודי אחר יוצא ברית המועצות.

אישית אני בן אדם מאמין, משתדל להקפיד על נושאי הכשרות וצומות ואנשים תמיד מופתעים כשהם מגלים זאת.

"אתה נראה הכי גוי שיש" וכו - דברים שאני שומע באופן די סדרתי.
התגובות האלו גורמות לי לתחושה לא נעימה כי אני מנסה מאז שאני זוכר את עצמי להגדיר את עצמי כישראלי לפני המוצא המקורי. נוצרה סטיגמה וממנה נוצרת דעה ראשונית על כל אחד ואחד מיוצאי / צאצאי יוצאי ברית המועצות.

חסרה בכנסת נציגות של יהדות יוצאי ברית המועצות אשר לא מתנגדת בכל תוקף לעיקרי היהדות. ליברמן וחבר מרעיו רק תורמים לרתיעה...
ייתכן והדבר הזה ישנה את הנראות הציבורית של יוצאי ברית המועצות.

אני אעדיף להרבות באהבת ישראל, חרדים דתיים חילונים, אשכנזים ומזרחיים, ואפילו יוצאי ברית המועצות.

לגבי ההשוואה, אישית אני מעדיף מפלגות שלא מנוהלות על ידי מועצה דתית, אבל לא מתוך שינאה לקהל שלהן אלא מפני שזה קצת לא פייר שמי שבאמת מחליט לא עומד לביקורת. ואכן זה משותף למפלגות הדתיות היהודיות והמוסלמיות.
אבל אם המצביעים חושבים שזה מבנה מפלגה טוב בשבילם זו זכותם.
לא צריך להיעלב מההשוואה, זה לא הופך את היהודים לפחות אחים או את הערבים לחלק מעם ישראל. זה פשוט נוגע בנקודה קצת כואבת מבחינת הדימיון בין מבנה המפלגות הערביות והחרדיות.

אבל אם אתה מתכוון לרצף ערבי או טייח ערבי מסתדרים שיהיה.

ככלל, אפשר לומר כי ההשפעה המכרעת על המשפט בישראל היא לשיטת המשפט המקובל הבריטי, ובמידה מסוימת למסורת קונטיננטלית, ולמשפט העברי. השפעת השריעה דרך המג'לה היא מצומצמת ביותר, ומוגבלת לשנותיה הראשונות של המדינה. עם זאת, עיקרון אחד של המשפט העות'מאני התקבל במשפט הישראלי והוא החלת דין אישי דתי על עניינים הקשורים במעמד האישי של האזרח (נישואים, גירושים וכיוצא באלה). למעשה, החוק העות'מאני העניק אוטונומיה רחבה לקהילות הדתיות שחיו ברחבי האימפריה, והכיר בחוקים הדתיים המקובלים בכל קהילה כל עוד לא ערערו על השלטון, ולא סתרו בצורה בוטה את השריעה. בתקופת המנדט הבריטי הצטמצמה האוטונומיה המשפטית בארץ רק לענייני המעמד האישי.

עם הקמת מדינת ישראל אומץ עקרון האוטונומיה המשפטית בענייני המעמד האישי, מתוך רצון לשמור על הסטטוס קוו בין הציבור היהודי החילוני לציבור היהודי הדתי. מבחינת הקהילה המוסלמית בישראל, פירוש הדבר כי השריעה מוסיפה להיות החוק התקף בענייני נישואים וגירושים של מוסלמים בישראל.

דיני המעמד האישי
הסמכות בענייני המעמד האישי מסורה על-פי החוק לבתי דין דתיים, הדנים בעניין על פי הדין הדתי המהותי (ההלכה בבית הדין הרבני, והשריעה בבית הדין השרעי). כמו כן, למעט כמה מגבלות, אנשי הדת הם המוסמכים לפרש את החוק הדתי (חוקים שמקורם בדת אך אינם עוסקים במעמד האישי, מתפרשים על ידי שופטים בבתי משפט חילוניים).

הסדר זה מעניק לדיני השריעה תחולה בישראל, אולם רק בענייני המעמד האישי (נישואים, גירושים וכדומה) ורק לגבי המוסלמים הסונים. קיימת מחלוקת בין הרבנות לבין בתי הדין השרעיים בישראל, האם בסמכות בתי הדין השרעיים לחתן זוגות מעורבים (כלומר מוסלמי ויהודייה או נוצרייה, בנסיבות שהדין השרעי מתיר זאת), והאם בסמכותם לאשר התאסלמות של יהודים.

לבתי הדין השרעיים יש הכרה רשמית והם ממומנים על ידי המדינה, בדומה לבתי הדין הרבניים. לקאדים (דיינים) העומדים בראשם יש מעמד של עובדי מדינה. הגבלות שחוק המדינה קבע לגבי נישואים וגירושים, כגון האיסור לחתן נערה שלא מלאו לה 17 שנים, האיסור על ביגמיה והאיסור לגרש אישה בניגוד לרצונה, חלות על בתי הדין השרעיים בישראל באותו אופן שבו הן חלות על בתי הדין הרבניים. כלומר, אסור לבית הדין לשתף פעולה עם המבקשים להינשא בנסיבות כאלה, ואם התקיימו הנישואים, עליו לעשות כל שביכולתו כדי להתירם. באותו אופן, אסור לבית הדין השרעי לשתף פעולה עם גבר המבקש לגרש את אשתו בניגוד לרצונה, אף שהשריעה מתירה זאת בנסיבות מסוימות.