הר הבית הבוקר: מחסומים שהציבו הערבים בשבילים בהם צועדים בדרך כלל העולים היהודים מורכבים מעתיקות ועמודים  

אז ככה:
נתחיל מזה שאסור להכנס לשטח המקדש ללא אפר פרה אדומה, מותר להכנס ללא הזאת פרה אדומה רק להקרבת קרבן פסח כשרוב העם בטומאה, אנחנו בימנו כולנו טמאים מותר להכנס (לא רק מותר – צריך) להכנס לצורך הקרבת קרבן פסח (הלוואי שהייתה לנו ממשלה ומשטרה שהייתה מאפשרת לנו להקים מזבח ולהקריב שם בטומאה).

הגמרא בחגיגה (ג ע״ב) אומרת שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא, ר׳ אליעזר שם אומר שההר אינו קדוש ור׳ יהושע אומר שהוא קדוש (ולכן לא צריך מחיצות להקרבת קרבנות ובנייה של ביהמ״ק השני של עזרא), אבל כמובן נחלקו (במסכת שבועות ט״ז.) מה ר׳ אליעזר אומר – שהוא לא חולק על ר׳ יהושע אלא מסכים שהקדושה ראשונה ולכן אין צורך לשים מחיצות (בבניית בית המקדש השני של עזרא), אך עושים את זה משום צניעות.
נגיד שיש דעת וחצי (ר׳ יהושוע וחצי מר׳ אליעזר כי יש מחלוקת מה הוא אומר) שאומרת שההר קדוש.
רמב״ם הלכות בית הבחירה (ו׳ הלכה י״ד) פוסק כמו ר׳ יהושע, שהקדושה שנתן שלמה כשבנה את בית המקדש נשארת לתמיד, היא לא בטלה גם כשהבית חרב. – בניגוד לארץ ישראל השכינה נשארת על ההר גם כשהיא חרבה ולכן ההר קדוש.
כמובן שגם הסמ״ג, תוספות ראש, ספר החינוך והמוני המוני ראשונים הולכים כמו הרמב״ם וממילא אי אפשר לעלות להר הבית כי המקום קדוש.
*היחיד היחיד* שחולק על הרמב״ם זה הראב״ד (היחיד) שאומר שאין חילוק בין המקדש – לירושלים ולשאר ארץ ישראל אלא שכולם לא קדושים בימנו (הרמב״ם אומר שרק ירושלים וארץ ישראל לא קדושה). הראב״ד אומר שתשובה זו נגלתה לו ע״י ״סוד ה׳ ליראיו״ ולכן מי שנכנס לשם אין לו כרת.
הרדב״ז כותב על דברי הראב״ד ״אם נגלה אליו הדבר בסוד ה׳ ליראיו״ אני מאמין לו, אבל אם היה לי גילוי של ה׳ ליראיו לא הייתי מקשיב לזה כי לא בשמים היא ולא מקבלים הלכה מהשמים.

נחזור לדברי הראב״ד – ״הנכנס עכשיו שם אין בו כרת״, זה ציטוט מדוייק. למה הראב״ד לא כתב פשוט ״מותר להכנס לשם״, למה כתב שמי שנכנס ״אין בו כרת״ – כיוון שגם לדעת הראב״ד אסור להכנס לשם! פשוט שהעונש אינו כרת! – אסור להכנס גם לדברי הראב״ד (כך כוצב על זה החינוך, אכן זו הייתה כוונתו של הראב״ד) – דהיינו כלל החכמים אסרו להכנס להר הבית, גם הראי״ה קוק (משפט כהן צ״ו אות ו׳) כתב שיש איסור – איסור כל דהוא. הראב״ד אמנם לא אומר שיש כרת, אבל זה אסור.
בכל זאת יש ראשון אחד ויחיד שאומר שמותר להכנס להר , המאירי (שבועות ט״ז א׳) אומר ״המנהג פשוט שמותר להכנס לשם״. אבל גם כאן יש כאלה שסוברים שבהדפסה של המאירי נשמטה בהדפסה המילה ״לא״. ואז אולי ״המנהג פשוט שלא מותר להכנס לשם״ - הפסקי תשובות כותב ״יש שתולים עצמם לעלות על הר הבית ותולים על המאירי המנהג פשוט להכנס שם על פי מה ששמענו, ויש הוכחות מוצקות שטעות דפוס היא ונשמטה התיבה ״שלא להכנס״
שו״ת ציץ אליעזר (חלק י׳ סימן א׳) כותב שדברי המאירי נכונים ולא שגויים, אבל זה נכון כל עוד לא נמצא מקום המקדש בידי גויים אך כשהמקדש נופל בידי ישראל ״כמו בזמננו״ (ציטוט, אני יודע שהמצב לא כ״כ בידינו אבל כך כתב הציץ אליעזר, שהוא אחרון) המאירי כתב שאסור להכנס.
והמאירי בסוף מסכת עדויות (המשנה על הנושא של כניסה להר הבית) כתב שם הפוך! – ״לעניין פסק הלכה ברור כר׳ יהושע בירושלים והמקדש״ – המאירי כותב פה שהלכה כמו הרמב״ם!! שהלכה כר׳ יהושע! שאסור לעלות! – גם המאירי נגד.
בכל מקרה, אין רבים שסמכו על המאירי הראשון שהבאנו, אבל אחד ממי שסמך עליו היה ר׳ משה מונטיפיורי, שעלה על דעת רבו ״ד״ר לוי״ בתרכ״ז ועלה להר. ר׳ שמואל סלאנט הוכיח אותו על כך שנכנס ור׳ משה מונטיפיורי קיבל כמובן את דבריו שטעה בעליה להר הבית. הרב יוסף משה מליסה גם עמד עם שופר ונידה את השר משה מונטיפיורי, שנבעט ואמר שהכל נעשה בשגגה והוא ביקש שיעשו איתו חסד ויסירו את הנידוי וכך עשו.

מבחינת אחרונים, הציץ אליעזר, מנחת יצחק, יביע אומר, הרב אליהו וכו׳ וכו׳ וכו׳ יצאו נגד עליה להר, יצאו נגד. כל הגדולים נגד (חוץ מהמלכי בקודש).

עיין מסכת כלים
פרק א - משנה ח

אני שואל אותך, זה שווה את זה? הרי אין ידיעה ברורה! לכן בכרת לא לוקחים סיכון, כמו שבספק טומאה לפי חכמים ספק טהור, אבל מאב טומאה ברור שספקו טמא! קל וחומר לכרת.