נבחרת הכדורגל של ישראל הובסה השבוע 4:0 על ידי נבחרתה החזקה של סרביה במוקדמות המונדיאל, ומאזנה עד כה עגום: 2 שערי זכות, 23 שערי חובה ואפס נקודות.
האמת היא שהתוצאה משקרת קצת. בהפסקה היה רק 1:0 וגם זה משער נדיר עם העקב. השער השני היה עצמי. השלישי בלתי ניתן לעצירה. במאמר מוסגר, למרות הספיגות, נהניתי ממשחקה של עמית כהן, שוערת הנבחרת ובתו של רפי כהן, שוער הנבחרת לשעבר שעשה קריירה מפוארת. אני רק יכול לזכור איך אבא שלי (יצחק איצ'ה מנחם ז"ל, יו"ר ההתאחדות לכדורגל לשעבר) התרשם ממנו מאוד עוד בתחילת דרכו בהפועל אילת. כעת עמית המוכשרת הולכת בדרכו, וכל הכבוד לה.
לגבי גילי לנדאו, המאמן, מה לעשות, אני משוחד. כל אוהד הפועל יזכור לעד את שער הניצחון שלו מול מכבי חיפה ואבי רן ז"ל ב-1985. עד כה הוא הצליח פחות כמאמן נבחרת הנשים, אך צריך סבלנות. ומה לגבי השחקניות? במצב של 4:0 התווכחו השדרן והפרשנית, סילבי ז'אן, הכדורגלנית הישראלית הטובה בכל הזמנים, האם קריאת העידוד "בראבו" שנשלחה מהספסל של הנבחרת בעקבות ניסיון בעיטה נדיר של אחת מהשחקניות לעבר שערה של סרביה, היא מוצדקת. השדרן טען שלא, בשל חולשתה של הנבחרת, שלעתים גבלה בחוסר אונים. ז'אן הייתה בעד.
יש לי דעה מוצקה בעניין. אפשר היה לראות בפנים ובתנועות הידיים של השחקניות את האכזבה והתסכול מספיגת השערים מחד, אך גם את האכפתיות והרצון להמשיך ולהצליח מנגד. כשיש רצון, היכולת תגיע ואיתה גם ההצלחות. הבסיס קיים ודווקא קריאות העידוד הן הדרך לגרום לשחקניות להמשיך לנסות. בחודש נובמבר 2013 נבחרת הנשים של ישראל ניצחה במסגרת מוקדמות אליפות העולם 2015 את אותה סרביה, 1:3. היכן שיש עבר - יש מקום להסתכל קדימה. אז כן, בהחלט בראבו לנבחרת הנשים של ישראל, ו...אל אל ישראל.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
